החלטה בתיק בש 20142/07

י. פלפל - נשיא:

1.         המשיב 1, בהיותו קצין משטרה, בדרגת רפ"ק, שימש ב- 19/2/07 כסגן ראש משרד החקירות במרחב אילת של משטרת ישראל הורשע, על פי הודאתו על ידי סגנית נשיא בית משפט השלום באילת, השופטת קדראי-בלטמן, בביצוע עבירה של מעשה מגונה תוך הפעלת אמצעי לחץ - לפי סעיף 348(ג) ו-(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בכך שבמועד הנ"ל, בהיותו בתפקיד קצין תורן של מרחב אילת סייר בעיר - וכאשר עצר מונית, לבדיקה, גילה בה את המתלוננת שנחשדה על ידו בשהייה בלתי חוקית בארץ וכמי שעוסקת במתן שרותי מין תמורת תשלום.

            המשיב 1 הורה למתלוננת להכנס לתוך המכונית המשטרתית. במהלך הנסיעה עצר המשיב 1 את המכונית, במקום מבודד וניהל עמה שיחה וביקש ממנה שתקיים עמו מגע מיני, זאת עשה המשיב 1 ביודעו שהמתלוננת נתונה תחת איום להיות מגורשת מישראל.

            שלא בהסכמתה - נאותה המתלוננת לקיים עם המשיב 1 מגע מיני אוראלי עד שהגיע לסיפוקו.

2.         המשיב 1 הורשע, כאמור על סמך הודאתו לאחר שבית המשפט דחה, בהחלטה מנומקת את בקשתו שלא להרשיעו. לאחר מכן נגזר דינו.

3.         המשיב 1 הגיש ערעור כנגד חומרת העונש.

4.         המבקשת, עמותה רשומה על פי הצהרת באת כוחה עו"ד לבנקורן -  שמה לה מטרה " להגנה על זכויותיהם של מהגרי עבודה ושוהים בלתי חוקיים שונים, כולל נשים שנסחרו בישראל למטרת העסקתם בזנות".

5.         המבקשת מבקשת מאתנו להתיר לה

"להצטרף לערעור הנדון במעמד של "ידיד בית המשפט" ולהגיש את טעוניה בכתב ובע"פ, ביחס לקולת העונש שהושת על המשיב 1 בפסק הדין נשוא הערעור דנן, ובמיוחד ביחס לסוגיית הפיצויים למתלוננת בתיק דנן".

לדעת המבקשת מן הדין היה " לפחות לפסוק פיצויים עונשיים למתלוננת".

כאן חשוב לציין הן שבית המשפט קמא לא חייב את המשיב 1 לפצות את המתלוננת וכי המשיבה 2 לא הגישה ערעור על קולת העונש ולא על כך שבית המשפט לא פסק פיצויים לטובת המתלוננת.

6.         ההחלטה המנחה בשאלת מעמדו של "ידיד בית המשפט" הנה החלטתו של הנשיא ברק בבקשה למשפט חוזר שהגישו חמישה נאשמים שהורשעו בבת המשפט המחוזי בחיפה בקשירת קשר לחטיפה לשם רצח בחטיפתו של הנער דני כ"ץ ז"ל וברציחתו. הם נדונו למאסר עולם, ערעורם לבית המשפט העליון נדחה וכך גם בקשתם לעריכת דיון נוסף. בבקשה שהוגשה לבית משפט עליון, 7929/96 אחמד קוזלי ו- 4 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1)529 (להלן - תיק "קוזלי"), הם טענו כי יש חשש של ממש שבהרשעתם נגרם להם עיוות דין והם הסתמכו על דוח שהוגש לכב' השופטים על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בין השאר לאחר שנתגלה חומר חקירה חדש, שלא היה בפני הערכאות השונות, גם לא בידי פרקליטי הנאשמים.

            החשש מפני עיוות דין היה בשל כשל אפשרי בייצוג הנאשמים. סניגוריהם החליטו שלא להעיד ארבעה מתוך חמשת הנאשמים. על כך כתב כב' הנשיא:

"לדעתי, עובדת אי-העדתם של המבקשים בערכאה הראשונה" - היתה כשל    וזה נתפס - בצדק כעקב אכילס של ההליך כולו" (שם בעמ' 569).

            הסניגוריה הציבורית בקשה להצטרף להליך כידיד בית המשפט.

            מן הראוי להביא את דברי הנשיא בסוגיה זו במלואם:

            " 42. המוסד "ידיד בית המשפט" מוכר בשיטות משפט שונות זה מאות בשנים (ראו [29] " The Amicus Curiae Brif: From Friendship to Advocacy " (S.Krislov . עיקרו הוא סיוע לבית המשפט בסוגיה כלשהי, על ידי מי שאינו צד ישיר לסכסוך הנדון. במקור היה מוסד זה כלי להצגת עמדה ניטרלית בלבד בהליכים, תוך סיוע אובייקטיבי לבית המשפט. אך בהמשך התפתח המוסד "ידיד בית המשפט" כצד להליך, שאינו דווקא ניטרלי ואובייקטיבי, אלא שהוא מייצג - מתוקף תפקידו או עיסוקו - אינטרס או מומחיות שמן הראוי שיישמעו בפני בית המשפט בסכסוך ספציפי. כך, באותם המקרים שבהם קיים גורם שלישי - שאינו מעורב בסכסוך עצמו - ניתן יהיה לצרפו כ"ידי בית המשפט", אם יהא בנוכחותו בהליך כדי לתרום לגיבושה של ההלכה בענין מסוים, זאת על יסוד הצגת מלוא העמדות הרלוונטיות בעניין הנדון ותוך מתן ייצוג ופתחון פה ודעת לגופים מייצגים ומקצועיים (ראה Krislov ,  במאמרו הנ"ל [29], בעמ' 695 - 709).

            לאחר הדברים הללו מנה הנשיא רשימה של מוסדות וגופים שניתן להם מעמד מיוחד בצד להליך, שם בעמ' 554א'. והנשיא שואל את עצמו האם הגופים שנמנו על ידו מהווים רשימה סגורה של "ידיד בית המשפט" ולדבריו:

"תשובתי לשאלה זו הינה בשלילה. אכן, בצד הכלל העקרוני שלפיו בפני בית המשפט מצויים בעלי הדין הנוגעים בסכסוך הספציפי (ראו     Krislov במאמרו הנ"ל [29], בעמ' 696), מצווה בית המשפט הדן בסכסוך ליתן דעתו - במקרים המתאימים לכך - גם להיבטים כוללניים יותר של הסכסוך שבפניו. מטעם זה, מוסמך לעיתים בית המשפט לצרף צדדים להליך עצמו מיוזמתו שלו, כדי להכריע בסכסוך באופן יעיל ולשם (ראו תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). כן הורחבה על ידי בית המשפט זה זכות העמידה תוך יצירת המעמד של "העותר הציבורי" (ראו בג"ץ 852/86 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(1 (2). כך, מקום בו ישנו גוף ציבורי - שאמנם אינו צד ישיר להליך - אך יש לו אינטרס רחב בפתרון ההליך והיכרות עם המטריה הנדונה, הרי שיינתן לאותו הגוף להשמיע עמדתו בנדון בצד העותר, לו יש נגיעה אישית או ישירה לעניין. (ראו: בג"ץ 5073/91 תאטראות ישראל בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מז(192 (3 והשווה: בג"ץ 5973/92 האגודה לזכויות האזרח נ' שר הבטחון, פ"ד מז(274-273 ,267 (1) בכך ינתן ביטוי לאותם הגורמים המייצגים והמומחים, שיש להם עניין בנושא הדיון ויש בידיהם, בה בעת, לסייע לבית המשפט בגיבוש עמדה והלכה המשקפת נאמנה את מגוון המצבים והבעיות שבסוגיה שבפניו (ראו: בג"ץ 744/97 גוזלן נ' בית המשפט המחוזי בנצרת (טרם פורסם)).