ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (מ"ת 29094-07-12, כבוד השופט א' אינפלד), מיום 20.8.2012, בגדרה דחה בית המשפט את בקשת העורר להורות על הכנת תסקיר מעצר משלים לצורך בחינת חלופת מעצר, לאחר שחלופת המעצר שהוצעה על-ידו לכתחילה נשללה על ידי שירות המבחן בתסקיר מעצר.
האישום
נגד העורר, יליד 1992 ותושב דאהריה, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, כניסה והתפרצות למקום המשמש למקום מגורים, היזק בזדון ושהייה בישראל שלא כדין. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 3.6.2012, בשעת לילה מאוחרת, הגיע העורר לבית מגורים בבאר-שבע במטרה להתפרץ אליו ולגנוב מתוכו רכוש. תחילה נכנס העורר אל יחידת הדיור שבקומת הקרקע, נטל מתוכה מכשיר טלפון נייד ומחשב נייד ויצא ממנה. זאת, כאשר באותה עת ישנו במקום בני משפחה המתגוררים ביחידת הדיור. לאחר מכן, קרע העורר את רשת חלון המטבח בבית ונכנס לתוך הבית, בו ישנו דייריו, כשהוא מצויד בסכין. מששמע אחד מבני המשפחה (להלן: המתלונן) רעש בוקע מגרם המדרגות, יצא מחדרו ונתקל בעורר כשהוא עולה במעלה המדרגות וסכין שלופה בידו. המתלונן נטל במהירות פטיש. בין השניים התפתח מאבק, כאשר העורר מנסה לדקור את המתלונן, ואילו הלה מנסה לחלץ מן העורר את הסכין שבידו ואף קורא לעברו כי יניח את הסכין. במקביל, הגיעו אל המקום הוריו של המתלונן, ששהו אף הם בבית, וחשו לסייע למתלונן. לבסוף, ולאחר שהעורר קרא אל עבר בני משפחת המתלונן כי אם לא יזעיקו משטרה יניח את הסכין, פתח אביו של המתלונן את דלת הכניסה לבית והעורר, שהצליח להימלט מאחיזתו של המתלונן, השליך את הסכין ונמלט מן המקום. זאת, כשהוא נושא באמתחתו שני פנקסי צ'קים, טלפון נייד שגנב מהבית וטלפון נייד ומחשב נייד שגנב מיחידת הדיור קודם לכן. כתוצאה ממעשיו של העורר נגרמו למתלונן חבלה ונפיחות בחזה שמאל, חתך בכף ידו, חתך באמת ידו והוא סבל מכאבים בגופו.
הליכי המעצר
ביום 3.7.2012 נעצר העורר ומעצרו הוארך עד ליום 15.7.2012, יום הגשת כתב האישום. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. לטענת המשיבה, בידיה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום; מעשיו של העורר חמורים ואף מקימים עילות מעצר שונות; וכן, כנגד העורר תלוי ועומד בבית משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום בתיק פלילי נוסף בגינו נעצר עד תום ההליכים בעניינו (מ"ת 37677-06-12). לטענת העורר, הוחלט על מעצרו בתיק הנ"ל משלא עלה בידו, אותה עת, להציג חלופה, תוך הותרת האפשרות לפנות בבקשה לעיון חוזר. מכאן שאין במעצר האמור כדי לייתר את הצורך לדון בערר זה. יצוין, כי על-פי כתב האישום שהוגש לבית משפט השלום מיוחסות לעורר עבירות של שהייה בישראל שלא כדין, שלוש עבירות של התפרצות לבנין מגורים וגניבת רכוש מתוכו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והונאה בכרטיס חיוב (אותו גנב באחת ההתפרצויות). על-פי האמור בבקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים בכתב האישום הנ"ל, נמצאו טביעות אצבע של העורר בשני בתים שנפרצו וקיימות ראיות לכאוריות נוספות להוכחת המיוחס לו.
4. לעניין המיוחס לעורר בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי, קיימות בידי המשיבה שתי ראיות להוכחת האמור בו: טביעת נעלו של העורר שנמצאה במקום ביצוע העבירה וממצאי DNA שנדגמו מכפפה וכובע ששמשו את מבצע העבירה. אלא שלעניין ראיית ה-DNA מדובר אך בממצא לפיו החומר שנמצא במקום תואם את פרופיל ה-DNA של אחיו התאום של העורר (פרופיל שהיה מצוי במאגר המשטרתי, כשמוסכם שהאח לא נכח במקום ביצוע העבירה), כאשר החומר הגנטי היה מצוי בתערובת שכללה גם את ה-DNA של המתלונן ולא נערכה חוות דעת סטטיסטית בדבר ההסתברות שמדובר בעורר. מאידך גיסא, לעניין טביעת הנעל נאמר על-ידי בית המשפט כי חוות הדעת שבידי המשיבה קבעה "התאמה החלטית חד משמעית בין סוליית הנעל אותה נעל המשיב ביום מעצרו לבין העקבה שנמצאה במקום העבירה".
בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 5.8.2012, קבע בית המשפט (כבוד השופט י' צלקובניק), כי אמנם קיימת תשתית ראייתית להוכחת האישום, אולם היא מעלה "סוגיות משפטיות לא פשוטות" נוכח טיבן של ראיות התביעה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי קיימת עילת מעצר מובהקת וכי האפשרות לשחרורו של העורר ממעצר נוכח העבירות אותן ביצע לכאורה ונוכח מקום מגורי הקבע שלו, הינה "דחוקה ביותר". מכל מקום, נוכח כלל הנסיבות, הורה בית המשפט לערוך תסקיר מעצר לצורך בחינת חלופת מעצר, הגם שסבר כי אפשרות שחרורו של העורר איננה גבוהה.
5. בתסקיר המעצר מיום 15.8.2012 נאמר כי התרשמות שירות המבחן היא שמדובר בצעיר הנוטה ליטול סיכונים ומתקשה להציב לעצמו גבולות. כמו כן ציין התסקיר כי קיימת רמת סיכון (שלא צוין שיעורה) "להישנות התנהגות פורצת גבולות". שירות המבחן שלל את חלופת המעצר שהוצעה בבית חבר של משפחת העורר בבאר-שבע וציין כי רק חלופה מרוחקת מבאר-שבע, מלווה באיזוק אלקטרוני, תוכל לצמצם את רמת הסיכון.
6. ביום 20.8.2012, לאחר עריכת תסקיר המעצר, התקיים דיון נוסף בפני בית משפט קמא, ובסיומו ניתנה ההחלטה מושא ערר זה. בסופו של יום, ועל אף האמור בחלקו השני של תסקיר המעצר, קיבל בית משפט קמא את עמדת המשיבה, וקבע כי הערכת מסוכנותו של העורר, לצד השיקולים שנמנו בהחלטה מיום 5.8.2012, ביניהם מקום מגורי הקבע של העורר, "סוגרת את הדלת בפני אפשרות של חלופת מעצר". לפיכך, דחה את בקשת העורר לעריכת תסקיר מעצר משלים שייבחן חלופת מעצר שונה מזו שהוצעה במקור. מכאן הערר.
טענות העורר
7. העורר טוען כי שגה בית משפט קמא כאשר דחה את בקשתו לערוך תסקיר מעצר משלים, על מנת לבחון חלופת מעצר נוספת. לדידו, משקבע בית המשפט, בהחלטה קודמת, כי המקרה דנן מעלה "סוגיות משפטיות לא פשוטות" ועל כן הורה על עריכת תסקיר מעצר, שומה היה עליו להשלים את המלאכה ולהורות על עריכת תסקיר מעצר משלים, במיוחד שביכולתו להציע חלופת מעצר שתעמוד בתנאים שצויינו בתסקיר. יתר על כן, העורר מלין על כך שבית משפט קמא הסתמך בקביעתו על חלק אחד מתוך תסקיר המעצר שעמד בפניו, אשר עסק בהערכת מסוכנותו של העורר, ובה בעת "התעלם" מחלקו הנוסף של התסקיר אשר לא שלל לחלוטין חלופה למעצר. עוד מוסיף העורר, כי בכל הנוגע לחשש מהימלטותו מאימת הדין, הרי שניתן לקבוע ערבויות מתאימות אשר יפיגו את החשש. לסיום, טוען העורר כי חולשת הראיות לשיטתו, מצדיקה ביתר שאת בחינתה של חלופת מעצר. לעניין זה נטען כי ללא חוות דעת סטטיסטית בנוגע להסתברות שה-DNA שהופק תואם את נתוני העורר אין משקל ממשי לראיה הקיימת וכי אין לייחס משקל רב לטביעת הנעל בשל חולשתה של ראיה מסוג זה. לעניין אחרון זה היפנה הסנגור לע"פ 1620/10 מצגורה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.8.2012).
בא-כוח המשיבה הדגיש בטיעוניו את חומרת המעשה המיוחס לעורר, אשר פרץ לדירת מגורים בשעות לילה מאוחרות, כשהוא מצויד בסכין ואף התעמת בעימות אלים עם המתלונן שהתעורר משנתו, כל זאת כשהוא שוהה בישראל שלא כדין. לטענת המשיבה, גם אם ניכר בשלב זה (בהעדר חוות דעת סטטיסטית) כרסום במשקל הראיות, אין לומר שאין בידי המשיבה ראיות לכאורה, ונתון זה, בצירוף מסוכנות העורר כעולה מהתסקיר, מעובדות האישום ומהמעשים המיוחסים לו בתיק הנוסף, מצדיקה מעצר בפועל.
דיון והכרעה
8. ניתן לקבוע כי בידי המשיבה ראיות לכאורה שדי בהן לצורך הבקשה למעצר העורר. לעניין טביעת הנעל מדובר בחוות דעת המצביעה על "התאמה החלטית חד משמעית" (בשונה, אגב, מהמקרה שנדון בע"פ 1620/10, שם דובר על רמת התאמה שהוגדרה "אפשרי בהחלט" ו"אפשרי"), אם כי אין להתעלם מהבעייתיות בהסתמכות על ראייה מסוג זה, במיוחד למקרה שלא תעמוד לצידה ראיה נוספת בעלת משקל לזיהוי העורר. לכך יש לצרף את האינדיקציה הראשונית שהתקבלה מבדיקת ה-DNA, שיתכן שאינה מספיקה להרשעה, אך בצירוף הראיה הנוספת, מדובר בפוטנציאל ראייתי לכאורי, גם אם אין הוא נטול קשיים נוכח העדר חוות הדעת הסטטיסטית. מדובר בקשיים שלא ניתן להתעלם מהם גם בגדר בחינת הבקשה למעצרו של העורר, שכן כבר נפסק, כי: "נושא ההסתברות הסטטיסטית הוא העיקר בבדיקת הדנ"א" (ע"פ 9724/02 אבו חמאד נ' מדינת ישראל פ"ד נח(1) 71, 84 (2004); וראו עוד: ע"פ 4117/06 מקייטן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.2.2010), פסקה 21 לפסק דינו של השופט א' א' לוי). לא ברור מדוע לא מצויה בידי המשיבה חוות דעת סטטיסטית לעניין ה-DNA, לא ניתנו הסברים ממשיים בסוגיה זו ובהחלט יש בכך כדי לעורר סימני שאלה מסוימים ביחס לטיב הראיות.
9. השאלה המרכזית בערר זה היא, האם להורות לשירות המבחן לבחון חלופת מעצר נוספת אותה מציע העורר, בבית קרובי משפחה בשטח מדינת ישראל ומחוץ לבאר-שבע. התמונה המתגלה ממכלול נתוני הפרשה, לרבות האישום הנוסף שהוגש לבית משפט השלום, מבססת מסוכנות ממשית של העורר, שלכאורה היה מעורב בשורה של מעשי עבירה חמורים בפרק זמן קצר (מיום 31.5.2012 ועד יום 14.6.2012), ששיאם באישום שהוגש לבית משפט קמא. מאידך גיסא, נוכח המצב הראייתי נראה כי יש להשלים את המהלך עליו החליט כב' השופט צלקובניק בהחלטתו מיום 5.8.2012, במיוחד כששירות המבחן לא שלל את האפשרות למציאת חלופה הולמת גם בהינתן נתוני העורר והערכת המסוכנות שנעשתה לגביו, אלא שלל את החלופה שאותה עת עמדה על הפרק. עוד יש לזכור, כי העורר הוא צעיר ללא עבר פלילי. אינני סבור כי במקרה זה הערכת המסוכנות, כשלעצמה, "סוגרת את הדלת" (בלשון ההחלטה נשוא הערר) בפני האפשרות של חלופת מעצר, אף אם אפשרות זו נראית אכן רחוקה. הדבר אינו עולה מהתסקיר, וככל שבית המשפט נסמך עליו אין להסתפק רק באמור בחלק אחד שלו ולהתעלם מהשורה התחתונה.
10. הערר מתקבל במובן זה שאני מורה לשירות המבחן להכין בתוך 21 יום תסקיר מעצר משלים ובמסגרתו לבחון את החלופות המוצעות על-ידי העורר. התסקיר יוגש לבית משפט קמא שיקיים דיון. יודגש כי אין באמור בהחלטה זו משום הבעת דעה לעניין ההחלטה אותה יהיה על בית משפט קמא לקבל בעקבות התסקיר המשלים ואין במתן ההוראה להכין תסקיר זה משום ביטוי לכך שראוי יהיה לשחרר את העורר. ההחלטה שתתקבל תינתן על יסוד הנתונים הקיימים עתה בתוספת הנתונים הנוספים שיובאו בתסקיר וגם בהתחשב במצב הראייתי העדכני לאותה עת, למקרה שבינתיים תושלם הכנת חוות הדעת הסטטיסטית.
ניתנה היום, כ"ד בתשרי התשע"ג (10.10.2012).