לפני בקשת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בפעם החמישית בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים), מיום מתן ההחלטה או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 19696-12-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.
רקע עובדתי
1. ביום 13.12.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד המשיב וכנגד תשעה נאשמים נוספים, המייחס להם סדרה של מעשי שוד, ניסיונות לשוד והתפרצויות בכל רחבי הארץ. כמו כן, הוגשו כתבי אישום נפרדים כנגד שני מעורבים נוספים בפרשה. בכתב האישום מיוחסות למשיב 12 עבירות, וביניהן: שוד לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון שוד בחבורה לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין; החזקת כלי פריצה לפי סעיף 410 (2) לחוק העונשין; והיזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
2. לפי כתב האישום, מסוף שנת 2009 ועד למעצרם בחודש נובמבר 2010, קשרו המשיב והנאשמים האחרים בפרשה קשר לביצוע עבירות רבות של מעשי שוד אלימים והתפרצויות ביעדים שונים ברחבי הארץ. כתב האישום והעובדות הנצרכות לעניין נסקרו בהחלטות קודמות של בית משפט זה [ראו בהרחבה: בש"פ 6311/11 (טרם פורסם, 13.9.2011), בעמודים 7-2 להחלטתו של השופט ח' מלצר] ולכן לא אשוב ואפרטם כאן. בתמצית ייאמר כי למשיב מיוחסים חמישה אישומים מתוך 22 האישומים שבכתב האישום, ובגדרם מיוחסת לו, בין היתר, מעורבות במעשה שוד ובמספר ניסיונות שוד בחבורה.
ההליכים המשפטיים עד כה
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב ואת יתר הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. בבקשה טענה המבקשת כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם וכי קמה כנגדם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, עקב החשש שהנאשמים יסכנו את ביטחון הציבור בכלל ואת ביטחון המתלוננים בפרשה בפרט. בנוסף נטען כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית כנגד המשיבים מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) שכן ביצעו את העבירות בחבורה, תוך שימוש בנשק קר (סכין) ונשק הנחזה להיות אקדח אמיתי, וכן תוך שימוש באלימות רבה.
4. ביום 9.3.2011 קבע בית המשפט המחוזי (השופטד' מגד) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב וכן כי קיימת עילת מעצר בעניינו. בא-כוח המשיב הסכים למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו תוך שמירת הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו כאמור. ביום 30.5.2011 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצרו, אך ביום 6.6.2011 חזר בו מן הבקשה והיא נמחקה.
5. במהלך תשעת חודשי מעצרו הראשונים התקיימה הקראה של כתב האישום נגד המשיב, אך המשך הדיון התעכב נוכח בקשת באי כוחם של הנאשמים בפרשה עקב חומר החקירה הרב. ביום 10.4.2011 התקיים דיון בעניין המענה לכתב האישום, ולאחריו ניתנה לבקשת באי כוחם של הנאשמים דחייה נוספת למתן מענה מפורט לכתב האישום. ביום 5.6.2011 קבע בית המשפט כי על באי כוחם של הנאשמים להגיש מענה מפורט לכתב האישום עד ליום 21.7.2011, תוך שמתח ביקורת על העיכוב בהגשת המענה המפורט. משלא הסתיים משפטם של המשיב ושל שאר המעורבים בפרשה בתוך תשעה חודשים, הורה בית משפט זה (בש"פ 6311/11, השופט ח' מלצר) ביום 13.9.2011 על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 13.9.2011, או עד למתן פסק דין בעניינו. לאחר מכן נמשכה ההתדיינות בין הצדדים בנוגע לטענות באי כוח הנאשמים לפיהן לא הועברו אליהם חלק מחומרי החקירה ולכן לא ניתן לתת מענה מפורט לכתב האישום. ביום 28.12.2011 הורה בית משפט זה (בש"פ 8986/11, השופטת ע' ארבל) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 12.12.2011, או עד למתן פסק דין בעניינו. ביום 16.1.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי דיוני ההוכחות בתיק יישמעו פעמיים בשבוע עד לפגרת הפסח, אולם בהמשך בוטלו לבקשת הצדדים מרבית מועדי ההוכחות שנקבעו, נוכח הליכי גישור שהתקיימו ומסיבות שונות אחרות. ביום 25.3.2012 קבע בית משפט זה (בש"פ 1696/12, השופט נ' הנדל) כי "קצב התקדמות המשפט איננו משביע רצון, בלשון המעטה" אך עם זאת קבע כי למשיב מיוחסת עמדה בכירה בחבורה שביצעה את העבירות המתוארות בכתב האישום וכי נוכח עברו הפלילי המחמיר, אין מקום לבחון שחרורו לחלופת מעצר. נוכח כך, הורה על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים, החל מיום 10.3.2012 או עד למתן פסק דין בעניינו.
6. לאחר מכן התקיימו מספר ישיבות הוכחות בהן העיד עד המדינה בפרשה ונחקר בחקירה נגדית בידי בא כוחו של הנאשם 1 בכתב האישום, רוסלן אלקנייב (להלן: רוסלן). החקירה הנגדית לא הסתיימה, ובא כוחו של רוסלן הודיע כי נאלץ לנסוע לחו"ל. באי כוח הנאשמים האחרים התנגדו להקדמת החקירות הנגדיות אותן היו אמורים הם לערוך וכתוצאה מכך נדחה המשך החקירה הנגדית ליום 29.5.2012, וחקירה זו אכן התקיימה. בית המשפט קבע מספר מועדי הוכחות נוספים לאחר פגרת הקיץ, וכן הורה לצדדים לרשום לעצמם כי החל מיום 21.1.2013 ועד לסוף חודש יולי 2013 יתקיימו דיונים בתיק פעמיים בשבוע. ביום 26.6.2012 קבע בית משפט זה (השופט י' עמית) (להלן: החלטת השופט עמית) כי יש ממש בטענת הנאשמים בפרשה כי אם המשפט לא יסתיים בהסדרי טיעון, יהיה צורך בלפחות חמש הארכות מעצר נוספות וכי התקדמותו האיטית של ההליך מטה את נקודת האיזון לעבר הנאשמים ושיקולי החפות והחירות. בהתייחס למשיב ציין השופט י' עמית כי:
"לא אכחד כי התלבטתי עד מאוד בעניינו של דרורי, שנדון בשעתו ל-12 שנות מאסר, ודומה כי מעשי שוד ופריצה הם בבחינת תורתו-אומנותו. עם זאת, בהתחשב בכך שחלפו כמעט כעשרים חודשים בהם הוא שוהה במעצר, ובהתחשב בגילו, דומה כי הגיעה העת לבחון אפשרות לחלופת מעצר גם לגביו. אשר על כן, אני מורה על הגשת תסקיר מעצר לגביו, ועניינו יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת חלופת מעצר "הדוקה" בתנאים מגבילים כפי שימצא לנכון."
כן קבע השופט י' עמית בנוגע לבקשה להארכת מעצרים של חמשת המעורבים בפרשה (וביניהם המשיב) בה דן:
"סיכומו של דבר שאני דוחה את בקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים ל-90 יום נוספים. בכפוף לאמור לעיל, אני מאריך מעצרם של כל המשיבים עד למתן החלטה לגבי חלופות המעצר של כל אחד מהם, כפי שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי."
מאז שניתנה החלטת השופט עמית התקיימו שתי ישיבות הוכחות נוספת והסתיימה החקירה הנגדית של עד המדינה על ידי בא כוחו של רוסלן.
7. ביום 26.7.2012 הוגש תסקיר בעניינו של המשיב (להלן: התסקיר הראשון), ממנו עולה כי למשיב דפוסי חשיבה והתנהגות עבריניים מופנמים וכי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות וחוק. שירות המבחן התרשם גם כי בת זוגו של המשיב, שהוצעה כמפקחת "תתקשה להוות דמות סמכותית ומציבת גבולות עבורו". נוכח כך קבע שירות המבחן כי אינו ממליץ על חלופת המעצר שהוצעה וכי "קיים קושי להעריך יכולתו של יצחק [המשיב - י.ד.] לעמוד בגבולות של כל חלופה שתוצע". ביום 14.8.2012 הוגש תסקיר נוסף בעניינו של המשיב (להלן: התסקיר השני) ובו צויין כי שירות המבחן סבור שאף אם יתווסף ערב נוסף לפיקוחה של בת זוגו של המשיב, לא יהיה בכך כדי להוות חלופת מעצר מתאימה.
8. ביום 20.8.2012 התקיים דיון בעניינו של המשיב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט (השופטת נ' נצר) ציין כי בעקבות הגשת התסקיר הראשון ביקש המשיב לנסות ולהציע ערב נוסף לצד הפיקוח המוצע של בת זוגו, אך ערב כזה לא הוצע. בית המשפט ציין עוד כי המשיב טען שלפי החלטת השופט עמיתלא ניתן להאריך את מעצרו כיוון שבקשת המבקשת להארכת המעצר נדחתה, ולכן יש להורות על שחרורו גם ללא קיומה של חלופת מעצר מספקת. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת השופט עמית"עשויה ליצור חלל מסוים" שכן בקשת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב נדחתה, אך עם זאת הוארך מעצרו עד למתן החלטה לגבי חלופת המעצר בעניינו תוך הדגשה כי חלופה כזו נדרשת להיות "הדוקה". בית המשפט ציין בהקשר זה כי אין מחלוקת על כך שהמשיב אינו מציע בשלב זה חלופת מעצר, כל שכן חלופה הדוקה. לפיכך, קבע בית המשפט כי שחרורו של המשיב אינו מוצדק וסביר נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב ונוכח חומרת המעשים המיוחסים לו. בית המשפט קבע אם כן כי ניתן לראות במשיב כ"נאשם שעומד להשתחרר ממעצר" לפי סעיף 62א לחוק המעצרים. נוכח כל זאת הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרו של המשיב לתקופה שלא תעלה על 72 שעות בכדי לאפשר למבקשת להגיש לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (להלן: החלטת השופטת נצר).
9. יצויין כי ביום 22.8.2012 התקיים דיון בעניינו של רוסלן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (מ"ת 19742-12-10) סיומו קבע בית המשפט (השופטת נ' נצר) כי החלופה שהוצעה בעניינו של רוסלן, במסגרתה ישהה במעצר בית מלא במרחק גיאוגרפי ניכר מביתו, יהיה אזוק באיזוק אלקטורני ויהיה נתון תחת פיקוחם של ארבעה מפקחים, יש בה כדי לתת מענה ראוי למסוכנותו. בית המשפט עיכב את ביצוע החלטתו ב-48 שעות, לבקשת המשיבה, בכדי לאפשר לה בחינת אפשרות הגשת ערר על ההחלטה לבית משפט זה. (להלן: ההחלטה בעניין רוסלן).
מכאן הבקשה שלפני.
נימוקי הבקשה
10. המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד אפרת גולדשטיין - טוענת כי משלא הציע המשיב חלופת מעצר וביקש להשתחרר בתנאים מגבילים בלבד, ברי כי לא נמצאה חלופת מעצר "הדוקה" כפי שנדרש בהחלטת השופט עמית ולכן לא ניתן לשחררו. המבקשת מדגישה כי שחרורו של המשיב ללא כל חלופת מעצר לא יוכל לאיין את מסוכנותו הרבה. המבקשת טוענת בהקשר זה כי המשיב הוא "המוח" מאחורי האירועים המיוחסים לו בכתב האישום, כי עברו הפלילי מכביד וכי הוא ריצה בעבר עונשי מאסר ארוכים בגין ביצוע עבירות דומות לאלה המיוחסות לו כעת. המבקשת מציינת כי מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת גם מהאמור בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי על אף שהתיק בעניינו של המשיב לא מתנהל בקצב המיטבי, משלא הוצעה חלופת מעצר, יש להאריך את מעצרו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי שחרורו של המשיב ללא תנאים מגבילים תוביל לריקון החלטת השופט עמית מתוכן. המבקשת מציינת גם כי לעת הזו קבועים שלושה מועדי הוכחות בתיק בחודש דצמבר, ושלושים מועדים נוספים בחודשים ינואר-יוני 2013. נוכח כל זאת עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב כאמור לעיל.