א. ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קפאח) במ"ת 23710-07-12 מיום 13.8.12, במסגרתה נדחה הדיון בתיק ליום 2.9.12. עניינו של התיק הליכי מעצר של העורר החשוד בעבירות שוד ותקיפה, אך סובל מבעיות נפשיות שלגביהן ניתנה חוות דעת פסיכיאטרית, כפי שיפורט.
ב. נגד העורר (יליד 1978, במעצר מיום 7.7.12) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד ותקיפה. על פי כתב האישום, ביום 7.7.12, במועדון "האומן" בתל אביב, הבחין העורר במ.ל. וד.א. והחל לתקוף את ד.א., אשר נמלט מן המקום. בהמשך תקף את מ.ל. וגנב חפצים מכיסו. הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.
ג. נוכח טענותיו של העורר לקיומו של עבר פסיכיאטרי, הופנה לבדיקה פסיכיאטרית. משנתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית מיום 5.8.12 מן המרכז הרפואי אברבנאל, שבה נאמר כי העורר במצב פסיכוטי ואינו מסוגל לעמוד לדין, וכן הוסק כי מעת ביצוע העבירות היה העורר במצב פסיכוטי ולא ידע להבדיל בין טוב לרע, מותר ואסור. והוסף כי הוא זקוק לצו אשפוז. צורף דו"ח פסיכו-דיאגנוסטי מיולי 2012 שציין אי כשירות לעמוד לדין. אציין, כי לפי תולדותיו אושפז שלושים פעם, לא פחות, בין 1998 ל-2004, וגם עבד בין השאר בשנים האחרונות כ"מאבטח בטיחות" (ר"ל ???). המשיבה ביקשה שהות כדי לבחון את חוות הדעת ולשקול את המשכו של התיק. העורר הובא בפני בית המשפט ב-31.7.12, 8.8.12 ו-12.8.12 והמעצר הוארך. ביום 13.8.12 נדונה הבקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים לגופה. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי השאלה היא "מה ייעשה במשיב אשר לעת הזו תלויה ועומדת חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי כי הוא אינו כשיר מהותית ודיונית, ואולם התביעה מבקשת לברר את חוות הדעת במסגרת ההליך העיקרי. כלום, עצם קיומה של חוות הדעת מהווה כרסום בעוצמת הראיות, אשר יש בו להוליך לכלל מסקנה כי יש לשחרר את המשיב לחלופה". בא כוח העורר טען כי יש לשחרר את המשיב לחלופה, ונסמך על החלטתו של בית משפט זה בבש"פ 4706/12 פלוני נ' מדינת ישראל ((לא פורסם), השופט זילברטל), שבמסגרתה הורה בית המשפט על שחרורו של עורר שניתנה בעניינו חוות דעת פסיכיאטרית. בית המשפט המחוזי בנידון דידן הבחין בין ההחלטה באותו עניין לבין המקרה דנא, וציין, כי עצם קיומה של חוות דעת פסיכיאטרית, הקובעת אי כשרות מהותית ודיונית, אינו מוביל בהכרח לשחרורו של נאשם; משנשקפת מן העורר מסוכנות, יש ליתן לה בכורה, לשיטת בית המשפט. המשך הדיון נדחה ליום 2.9.12, מועד בו אמורה לגבש המשיבה את עמדתה באשר לחוות הדעת. בית המשפט הורה על החזרתו של העורר למרכז הרפואי "אברבנאל".
הערר והדיון
ד. בערר נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי משהורה על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת. העורר סבור כי נוכח חוות הדעת הפסיכיאטרית, עוצמת הראיות לכאורה נמוכה ואינה מצדיקה את מעצרו.
ה. בא כוח העורר הוסיף וטען בדיון, כי בית המשפט קמא לא בחן את טענות ההגנה באשר לעוצמת הראיות וכן לא נדרש לחלופת מעצר בפיקוח אחות העורר; אין ההגנה יודעת מה רוצה הפרקליטות, ואין טעם למעצר משניתנה חוות הדעת הפסיכיאטרית. לשאלתי מה ממנו יהלוך, הרי הוא מצוי במרכז אברבנאל, ואם יוחלט על סגירת התיק בשל אי כשירות יוחזר לשם, ולמאי נפקא מינה עד הדיון ב-2.9.12, השיב הסניגור, כי הימצאות אדם באשפוז כעצור שונה בתנאיה מאשפוז בצו שאינו במעצר - לעניין המחלקה ועוד. ועוד, העורר יכול להיות בחלופה, לשיטת הסניגור, בפיקוח מי שידאג לטיפול מרפאתי. ועוד, אם יוחלט כבר עתה על הגשת תסקיר, "ירויח" העורר את הימים שעד להזמנת תסקיר, כדי שיוכל לעבור לחלופה במהרה. נתבקשה איפוא הזמנת תסקיר.
ו. באת כוח המדינה טענה כי הערר מקדים את המאוחר, שכן המדינה בוחנת את החומר הגולמי ואת חוות הדעת, ועליה להחליט בטרם הדיון ב-2.9.12 אם להצטרף לחוות הדעת הפסיכיאטרית ולקבוע אי כשירות, או לחקור את המומחים; אך בינתיים מדובר באדם מסוכן על פי נסיבות העבירה, והוא בעל עבר פלילי וחוות הדעת לגביו קובעת שהוא טעון אשפוז. על כן אין, לשיטת המדינה, להיעתר לערר.
הכרעה
ז. עיינתי בחוות הדעת הפסיכיאטרית ובאבחון הפסיכו-דיאגנוסטי. המדובר במסמכים מפורטים שיש בהם תמונה ברורה של מחלת נפש, אשר לא אפרט. כן עיינתי במרשם הפלילי, ולפיו בשני תיקים בעבר, ב-2009 ו-2010, בעבירות איומים וכן אלימות, נקבע כי אין העורר מסוגל לעמוד לדין; עוד לפני כן עמד שבע פעמים, בין 2000 ל-2004, לפני בתי המשפט בעבירות סמים, רכוש, איומים ואלימות, בחלקן סיים את התיק ללא הרשעה ובאחרות בהרשעה שבעיקר נענשה במאסרים מותנים.
ח. עיינתי גם בהחלטת השופט עמית בבש"פ 509/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) ובהחלטת השופט זילברטל בבש"פ 4706/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם).
ט. בהחלטה בבש"פ 509/12 הובחן בין התיחסות לחשש מחלת נפש בהליך המעצרים ובין התיק העיקרי; בהליך המעצרים נבחן הנושא במסגרת סעיף 16 לחוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, ואילו סעיף 15, שהוא הקובע את הכשירות לעמוד בדין, מופנה להליך העיקרי; זאת - גם אם לעתים יכול שופט מעצרים לחבוש את כובע התיק העיקרי בהסכמה כדי לסיים את ההליך העיקרי (אם אין מדובר במותב תלתא) (ראו פסקה 18). עוד הוטעם - פסקה 21 - כבית המשפט הוא בקובע את הכשירות לעמוד לדין.
י. בהחלטה בבש"פ 4706/12 נדונה השאלה מה משקלה בהליכי מעצר של חוות דעת פסיכיאטרית הקובעת היעדר אחריות של הנאשם למעשיו בעת ביצוע העבירות. נקבע, כי חוות הדעת הפסיכיאטרית היא חלק מן המכלול הראייתי שלפני בית המשפט גם בהליכי מעצר (פסקה 9); ועם זאת אין פירוש הדבר שקיומה של חוות דעת בדבר אי שפיות בעת העבירה שולל את האפשרות למעצר עד תום ההליכים (פסקה 11), ויש לבחון את מכלול השיקולים.
יא. בכל הכבוד, דברים אלה מתישבים עם סעיף 16 לחוק לטיפול בחולי נפש, שזו לשונו:
"16. (א) ציווה בית משפט על מעצרו של אדם, והוא סבור, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם העצור או מטעם תובע כמשמעותו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן - תובע), ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו הוא, כי העצור חולה וכי מצבו מצריך אשפוז, רשאי בית המשפט לצוות שהמעצר יהיה בבית חולים שיקבע הפסיכיאטר המחוזי או באגף פסיכיאטרי של בית סוהר, ובלבד שאם העצור נמצא בחקירה, יבטיח בית החולים את התנאים הדרושים לביצוע החקירה.
(ב) לא יתן בית משפט צו לפי סעיף קטן (א) אלא לאחר שקיבל חוות דעת פסיכיאטרית, ולצורך כך יצווה כי העצור יובא לבדיקה פסיכיאטרית, ואם הוא קטין - לבדיקה כאמור בידי פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער; הודיע הפסיכיאטר המחוזי לבית משפט כי לא ניתן לערוך את הבדיקה הפסיכיאטרית אלא בתנאי אשפוז, רשאי בית המשפט לצוות על אשפוזו של העצור לשם עריכת בדיקה והסתכלות בבית חולים שיקבע הפסיכיאטר המחוזי או באגף הפסיכיאטרי של בית סוהר, ובלבד שמשך האשפוז לא יעלה על תקופת תקפו של צו המעצר".
יב. ברי מלשון הסעיף, כי הנושא הפסיכיאטרי כרוך בעליל בהליך המעצר, ואין להותירו אך ורק להליך העיקרי (שבו, כאמור בבש"פ 509/12, יוחלט באשר לגורל התיק העיקרי). דברים אלה מתישבים עם השכל הישר; הניתן לצפות כי בית משפט הדן במעצר יתיחס לאדם שלפניו שנמצא חולה נפש כאילו הנושא הפסיכיאטרי מצוי בעולם אחר, עולם התיק העיקרי בלבד, ואין מלכות נוגעת בחברתה? התשובה ברורה: בדיני המעצרים כמו בתיק העיקרי יש משמעות וחשיבות לנושא הפסיכיאטרי, אלא שבתוצאות שונות מבחינת התיק, אם גם "השורה התחתונה" יכולה להיות זהה - אשפוז פסיכיאטרי. בתיק המעצר, יתכן גם מעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח - והדבר תלוי בנסיבות; ובתיק העיקרי ייבחן גורלו על פי השאלה הנבדקת בחוות הדעת הפסיכיאטרית, קרי, כשירות בשעת מעשה העבירה וכשירות בעת המשפט. לא אאריך מעבר לכך ואשוב לענייננו.
יג. נהיר כי לפנינו אדם חולה, כפי שמעידות עליו תולדותיו ומעיד עליו החומר הפסיכיאטרי והפסיכו-דיאגנוסטי. לעת הזאת מצוי הוא במקום הנכון, באשפוז פסיכיאטרי, והדבר תואם את הוראת סעיף 16 לחוק לטיפול בחולי נפש. ככל שיוסכם כי לא היה כשיר בעת המעשה ואינו כשיר להעמדה לדין, יוכל בהסכמה גם שופט המעצרים לסיים את התיק באופן מעשי לפי סעיף 15 לחוק האמור (כדברי השופט עמית בבש"פ 509/12). אם לא זה יהיה המהלך, והמדינה תרצה לחקור ולדרוש מעבר ל-2.9.12 בנושא הפסיכיאטרי, הדבר יתכן, ואז יהא על בית המשפט להמשיך את מלאכתו בגדרי דיני המעצרים לפי סעיף 16 לחוק. דאגתו של העורר שמא יפסיד זמן אם יוחלט על תסקיר וחלופה תוכל למצוא ביטויה בהזמנת תסקיר תוך מועד קצר יחסית, ובית המשפט קמא ידאג לכך. ואולם, לפי שעה איננו מצויים שם, ויש להמתין לישיבת 2.9.12 לשמוע את עמדת המדינה.
יד. על כן אין מנוס מאי היעתרות לערר, תוך שאזכיר כי משהמדובר באדם חולה, על פי האינדיקציות הקיימות, וראוי איפוא שהמדינה אכן תשלים מלאכתה למועד הקרוב 2.9.12. כאמור, איני נעתר לערר.