1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא ד' חשין), מיום 17.7.2012, בתיק מ"ת 17892-06-12, שבמסגרתו הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.
כתב האישום
2. ביום 11.6.2012, הוגש נגד העורר, יליד 3.12.1945, כתב אישום, שבו חמישה אישומים, שבגדרם יוחסו לו העבירות הבאות: מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות הסעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (חמש עבירות); מעשים מגונים, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיף 350 לחוק העונשין (שתי עבירות).
3. בחלק הכללי של כתב האישום נאמר כי העורר שימש כגבאי בבית כנסת בעיר העתיקה של צפת. בחצר בית הספר ניהל העורר גלריה, המהווה חלק מבית מגוריו, ובמקום יש חדר, מקלחת, שירותים ושתי מיטות. בגלריה נמצא מחשב המחובר למצלמות המותקנות בבית הכנסת, ובאמצעותו ניתן לצפות בנעשה במקום.
בכתב האישום נטען כי במועדים רבים מאד, בין השנים 2012-2010 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2012-2010 end_of_the_skype_highlighting, נהג העורר להזמין ילדים בגילאים שונים לגלריה, נתן להם דברי מתיקה וחטיפים וכן העסיק אותם בעבודות מזדמנות, ולחלקם אף נתן כספים, וכל זאת כדי לפתותם להגיע לגלריה. בהגיעם לגלריה, ביצע העורר בילדים, כך נטען בכתב האישום, מעשים מגונים ומעשי סדום. לעיתים הציע העורר לקטינים לצפות במתרחש בבית הכנסת, באמצעות מסך הטלויזיה, ובאותה עת הוא ביצע בהם מעשים מגונים לשם גירוי או סיפוק מיני.
4. באישום הראשון מתוארים מעשיו של העורר בקטין א', יליד 14.5.2000, אשר נהג להגיע דרך שגרה לבית הכנסת, ביחד עם אביו. כתב האישום מתאר כיצד פיתה העורר את א' להגיע לגלריה וביצע בו מעשים בעלי אופי מיני. האירוע הראשון התרחש, לטענת התביעה, בסמוך לחג הפסח בשנת 2010, כאשר ממועד זה ועד לחודש מאי 2012, הגיע א' מדי יום לגלריה ולבית הכנסת והעורר ביצע בו מעשים מגונים אשר הלכו והתפתחו. בתחילה "הסתפק" העורר בליטופים בכל חלקי גופו של א' מעל לבגדיו, בהמשך הוא הפשיט אותו מבגדיו וליטף את גופו. מליטופים בעירום, עבר העורר לחיכוך איבר מינו בישבנו של א', ובמקרים אחרים הוא מצץ את איבר מינו של א' ומישש את אשכיו. במקרה אחד, ביקש העורר להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של א', אך הלה סירב, והעורר המשיך ללטף את גופו.
במהלך כל התקופה, שבה בוצעו על ידי העורר המעשים המגונים ומעשי הסדום, העורר נתן ל-א' סכומי כסף שונים, רכש עבורו אופניים ובגדים, ואף שידל אותו לעשן ואיפשר לו לנהוג ברכבו, כל זאת על-מנת ש-א' ימשיך להגיע לגלריה. לטענת התביעה, המעשים המגונים ומעשי הסדום בוצעו ב-א' שלא בהסכמתו החופשית.
5. באישום השני מדובר בקטין י', יליד 22.8.1996, ולטענת התביעה, החל מחודש אוקטובר 2010 ובמהלך שנת 2011, ביצע העורר מעשים מגונים ב-י', ובכלל זה ליטופים בגופו, נשיקות בפיו, ומישוש אבריו המוצנעים. כמו כן, מצץ העורר את איבר מינו של י' בהזדמנות אחת, למרות דרישתו של י' כי יפסיק, כיוון שהדבר אינו לרוחו. במספר הזדמנויות נוספות, ביקש העורר מ-י' למצוץ את איבר מינו אך הוא סרב לכך. גם ל-י' נתן העורר סכומי כסף שונים, חטיפים וממתקים, על-מנת שימשיך לפקוד את הגלריה שלו.
6. האישום השלישי מתאר אירוע הנוגע לקטין יא', יליד 27.7.2002, המתגורר בשכנות לעורר. במועד בלתי ידוע בין השנים 2011-2010 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2011-2010 end_of_the_skype_highlighting, כאשר אי' היה בכיתה ב', הוא שאל את העורר אודות שופר שהוצג בגלריה, כאשר העורר מנצל הזדמנות זו על-מנת להצמיד את גופו לגופו של יא', תוך שהוא מחבק אותו בחוזקה, מוחץ את מותניו ומנשק אותו על מצחו ועל לחיו. בסופו של דבר, השתחרר יא' מאחיזתו של העורר ונמלט מהמקום.
7. באישום הרביעי נטען כי העורר הציע ל-מ', קטין יליד 27.4.1999, לעבוד עימו בגלריה, מ' סירב להצעה, אך לאחר מכן שוכנע על-ידי אחיו מא', יליד 22.9.2001, לקבל את הצעתו של העורר.
השניים הגיעו לגלריה ופגשו בעורר, אשר חיבק ונישק אותם. כמתואר בכתב האישום העורר ניצל את עובדת המצאם של האחים בגלריה וביצע בשניהם, בנפרד, מעשים מגונים. בין היתר, מדובר בנשיקות, מישוש הבטן והפטמות ואברי גוף שונים. בשלב מסויים, החליטו האחים שלא לעבוד יותר עם העורר כי הוא "מכניס להם ידיים", אך גם לאחר מכן, המשיך העורר לחבק את מ', להצמיד אותו לגופו ולהכניס את ידו מתחת לחולצתו.
8. באישום החמישי והאחרון, מתואר אירוע שהתרחש ביום 16.5.2012, כאשר מ' וחברו י' (הנזכר באישום השני) הגיעו לבית הכנסת כדי להתפלל. העורר, שפגש בשניים, הציע להם לצפות באמצעות המחשב, בנעשה בבית הכנסת, והם הסכימו להצעה. כאשר השניים התיישבו ליד מסך המחשב, החל העורר למשש את מ' בחזהו ובפטמתו, לאחר מכן הוא הכניס את ידו לחולצתו של י' ומישש את גופו, וממנו הוא חזר למשש את פטמתו של מ'. בשלב זה, הגיע מא' לאזור הגלריה על-מנת לחפש את אופניו, וגם לו הציע העורר לצפות בחבריו באמצעות מסך המחשב, ומשהתיישב מא' ליד המסך, הכניס העורר את ידו מתחת לחולצתו ומישש את בטנו.
9. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בבקשה נטען כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר, וקיימת עילת מעצר, הנוגעת למסוכנותו לקטינים ובנוסף קיים חשש מוחשי לשיבוש מהלכי המשפט מצידו, והשפעה על עדים.
החלטת בית המשפט המחוזי
10. בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי כתב האישום נגד העורר מגולל מסכת חמורה וקשה של מעשים, אשר נעשו במשך תקופה של כשנתיים, כאשר העורר רכש את אמונם של הקטינים, התקרב אליהם באורח הדרגתי, וניצל את אמונם לביצוע מעשים מיניים קשים "לצורך מימוש יצריו המיניים". עוד הוסיף בית משפט קמא, כי לא היתה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, כנדרש בהליך זה, ובנוסף, לא היתה מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר, בהתאם לסעיף 21(א)(1) לחוק המעצרים, המקים את חזקת המסוכנות.
לפיכך, נפנה בית המשפט לדון בשאלה היחידה הצריכה הכרעה, והיא האם קיימת חלופת מעצר שיש בכוחה "לאיין את המסוכנות הנשקפת (מהעורר) ולמנוע כל סכנה של שיבוש הליכי משפט". לצורך בחינת שאלה זו, הופנה העורר אל שירות המבחן למבוגרים, לצורך הכנת תסקיר מעצר בעניינו.
בתמצית, ניתן לומר כי העורר שלל קיומם של דחפים מיניים בלתי נשלטים, וכן שלל משיכה מינית פדופילית או קיומן של פנטזיות מיניות. בשל דפוסי חשיבתו של העורר והניתוק הרגשי הקיצוני הקיים אצלו בתחום המיני, לא נשללה על-ידי שירות המבחן האפשרות בדבר חזרה על התנהגות מינית פוגענית, מצידו של העורר.
אשר לחלופת מעצר אפשרית, בחן שירות המבחן שתי חלופות, האחת בבית המשפחה בצפת והשניה בבית בתו בירושלים. שירות המבחן התרשם כי החלופה השניה, עשויה להתאים, בשל המרחק הגיאוגרפי מצפת ויכולת הפיקוח על-ידי בתו של העורר ובעלה, שעדיין אין להם ילדים משלהם.
11. בית משפט קמא הדגיש בהחלטתו כי מדובר באחד מאותם מקרים "בהם נדרש בית המשפט לאזן באיזמל ניתוח דק ורגיש בין השיקולים הנוגדים, ואך כחוט השערה בין הכרעה לכאן או לכאן". בהתייחסו לעילת המסוכנות, הניח בית משפט קמא כי חלופת המעצר המוצעת "עשויה להפחית את מסוכנותו של (העורר) ככל שהיא נשקפת לקטינים באשר הם". עם זאת, סבר בית משפט קמא כי אין בחלופה זו כדי להקטין, לפחות בשלב זה, את החשש מפני שיבוש הליכים.