החלטה בתיק בש"פ 2745/13

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) מיום 17.4.2013 שבה נתקבלה באופן חלקי בקשת העורר לעיון בחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

1.        נגד העורר, יליד 1955, הוגש ביום 4.2.2013 כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, הדחה בחקירה וקשירת קשר לפשע. על פי המתואר בכתב האישום, העורר ושלושה אחרים (להלן יחד: הקושרים)טענו שאדם בשם מיכאל חייב להם סך של 30 אלף ש"ח בשל מעורבותו בהליכים פליליים שנפתחו נגד אחד מהם ואינם קשורים לכתב האישום דנן, ובעקבות סירובו לשלם להם החליטו לסחוט את א.א. (להלן: המתלונן) באיומים ובכוח על מנת להניעו לגרום למיכאל לשלם להם את הסכום האמור. בהתאם לכך, על פי כתב האישום, במועד כלשהו בחודשים יולי-אוגוסט 2012 התקיימה פגישה בביתו של אחד הקושרים, בנוכחות הקושרים כולם, אדם נוסף והמתלונן. במהלך הפגישה אמר העורר למתלונן שהוא עשה "הרבה טעויות של בית סוהר" ותקף אותו במכות אגרוף ובבעיטה באשכיו. בשלב זה ביקש המתלונן לצאת מהבית אך שניים מהקושרים האחרים תפסו אותו בכוח והיכו אותו. בהמשך אמר אחד הקושרים שאינו העורר למתלונן כי יוכל לצאת בתנאי שייקח ממיכאל את הסכום האמור ויוסיף עליו 10,000 ש"ח משלו בשל התנהגותו, וישלם לידיהם את כל הסכום בארבעה תשלומים. הקושרים איימו על המתלונן שאם יתלונן למשטרה הוא ואמו ימותו. המתלונן הסכים בפחדו לדרישות ולווה ממיכאל סך של כ-50 אלף ש"ח אותם שילם לידי אחד הקושרים שאינו העורר ולאחר מכן החזיר למיכאל את הסכום האמור מכספו. הקושרים האחרים הוסיפו ואיימו על המתלונן לאחר הפגישה שאם לא ישלם להם או ידווח על האירועים למשטרה יהרגו אותו ואת אמו.

2.        העורר סבר שהרקע הפסיכיאטרי של המתלונן רלוונטי לניהול הגנתו, ולפיכך הגיש ביום 10.3.2013 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בבקשתו עתר העורר לקבל את התיק הפסיכיאטרי של המתלונן והעתקים מהחלטת המוסד לביטוח הלאומי בעניינו (להלן: הביטוח הלאומי), הדיון בה והנימוקים שניתנו להכיר בזכאותו של המתלונן ל-100% נכות על רקע פסיכיאטרי. בתגובתה מיום 2.4.2013 ציינה המשיבה כי המתלונן מסכים שהחומר הרפואי בעניינו יימסר לבית המשפט לצורך הכרעה אם הוא רלוונטי להגנת העורר. באשר למסמכי הביטוח הלאומי טענה המשיבה כי אלה אינם רלוונטיים להגנתו של העורר ולפיכך התנגדה לאיסופם ולמסירתם לבית המשפט.

3.        בהחלטתו מיום 17.4.2013 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' אבו טהה), על יסוד הסכמת הצדדים, כי הפסיכיאטר המחוזי וקופת החולים הכללית ימסרו עותק מן התיק הפסיכיאטרי של המתלונן המצוי בידיהם לבית המשפט בתוך שלושים ימים, וכי לאחר העיון במסמכים אלה תינתן החלטה נוספת בשאלת היותם חומרי חקירה שיש להעביר לעורר. בית המשפט דחה עם זאת את הבקשה לקבלת המסמכים מהביטוח הלאומי על יסוד הטעמים שציינה ב"כ המשיבה בדיון, לפיהם יוכל העורר לחקור את המתלונן על כך שלפי דברים שאמר בחקירתו הונה המתלונן את הביטוח הלאומי בנוגע לזכאותו לאחוזי נכות. כמו כן צוין כי מדובר בעיבוד של החומר הרפואי בעניינו של המתלונן שנועד לקביעת אחוזי נכות, אשר לא ניתן ללמוד ממנו על הטיפול במתלונן והשפעותיו עליו ולפיכך, אינו רלוונטי להגנת העורר. עוד צוין כי אין מחלוקת שהמתלונן סובל ממחלת נפש והוא אף הודה בכך בחקירתו.

4.        מכאן הערר שלפניי, בו טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את הבקשה לאפשר עיון - למצער באותה מתכונת של עיון על ידי בית המשפט - גם לגבי מסמכי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי אשר דנה בעניינו של המתלונן. לדברי העורר מדובר בחומר רפואי פסיכיאטרי רלוונטי להגנתו ואין הבדל בהקשר זה בינו ובין החומר הרפואי המצוי בתיקו הפסיכיאטרי של המתלונן, המצוי בידי הפסיכיאטר המחוזי או בידי קופת החולים, לגביהם החליט בית המשפט קמא כי יועברו לעיונו. העורר מדגיש לעניין זה כי הבדיקה הרפואית שעורך הביטוח הלאומי היא בדיקה עצמאית ויש בה לדבריו כדי לשפוך אור על מצבו הרפואי-הפסיכיאטרי של המתלונן, ולטענתו ככל שמדובר בלקות בתפיסת המציאות יש בכך כדי לערער באופן ניכר את התשתית הראייתית נגדו, המבוססת בעיקרה על עדות המתלונן. כמו כן טוען העורר כי ישיבת ההוכחות בעניינו קבועה למועד קרוב ולפיכך עיכוב בהעברת החומרים עשוי לפגוע בניהול הגנתו. העורר מוסיף וטוען עוד כי יש בחומרים אלה כדי להשליך על מהימנותו של המתלונן וזאת נוכח התנהלותו בחקירת המשטרה והחשד העולה ממנה, לטענת העורר, כי המתלונן הונה את הביטוח הלאומי בדבר זכאותו לקצבת נכות על רקע פסיכיאטרי. כך לדבריו ציין המתלונן בחקירתו כי הוא משתכר סכומים גבוהים והדבר אינו מתיישב עם הזכאות לקצבת הנכות המשולמת לו על ידי הביטוח הלאומי. המתלונן אף ביקש מהשוטר שלא יציין זאת בהודעה מפיו. לפיכך מבקש העורר להורות למשיבה להעביר לעיון ההגנה ולמצער לעיונו של בית המשפט קמא את מסמכי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי בעניינו של המתלונן, לרבות המלצות הרופאים וטענות המתלונן בפניה.

5.        המשיבה מצדה מתנגדת לבקשת העורר, ולטענתה די בחומר הרפואי המצוי בתיקו הפסיכיאטרי של המתלונן, ככל שהוא רלוונטי, לצרכי הגנתו במשפט שכן חומר זה כולל גם את שיעור הנכות שנקבע למתלונן על ידי הביטוח הלאומי. בכל הנוגע לסוגיית מהימנותו של המתלונן טוענת המשיבה כי ראיות העוסקות במהימנותו של עד ואינן נוגעות לאישומים עצמם אינן קבילות במשפט, כך שלדבריה ממילא העורר לא יוכל לעשות שימוש במסמכי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי לשם הטלת דופי במהימנותו של המתלונן. המשיבה מוסיפה ומדגישה בהקשר זה כי ככל שהעורר יבקש להתייחס לסוגיה זו באפשרותו לחקור את המתלונן עליה בחקירתו הנגדית וכי לשם כך יוכל להשתמש בדברים שעל פי הנטען אמר המתלונן בהודעתו במשטרה.

6.        דין הערר להידחות.

           העברת חומרי חקירה לעיונה של ההגנה על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי נובעת מזכותו של נאשם להליך הוגן ונועדה לאפשר לו לנהל את הגנתו כשהוא מכיר את מלוא חומר החקירה הנוגע לעניינו. עם זאת, כפי שצוין לא אחת בפסיקה, הזכות אינה משתרעת על כל חומר שהוא, ועל הנאשם להצביע על כך שיש בחומר אשר בו הוא מבקש לעיין כדי להועיל להגנתו (ראו בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' אהרון, פסקאות 12-9 וההפניות שם (18.12.2012)). במקרה שלפנינו העורר מבקש לעיין במסמכי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי בעניינו של המתלונן, ולמצער להעבירם לעיונו של בית המשפט קמא. המשיבה מצידה לא סברה שמסמכים אלה מהווים חומר חקירה ועל כן לא אספה אותם. בכך לא די כמובן על מנת לקבוע שהחומרים המבוקשים אינם חומרי חקירה (ראו בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (6.8.2001)), אלא שבנסיבות העניין לא עלה בידי העורר להצביע על הרלוונטיות שלהם להגנתו ועל האופן שבו יוכלו לשרתו. קביעתה של הוועדה הרפואית לעניין דרגת הנכות ידועה ולפיה זכאי המתלונן למאה אחוזי נכות בשל לקות פסיכיאטרית. קביעה זו מבוססת על הממצאים הפסיכיאטריים המפורטים בתיקו של המתלונן בו אמור בית המשפט קמא לעיין ולהחליט אם יש מקום להעבירו לעיון העורר. בנסיבות אלה, העברת כל מסמכי הביטוח הלאומי שנתבקשו, לא תוסיף כל מידע הרלוונטי על זה המצוי ממילא בתיק הפסיכיאטרי של המתלונן בנוגע ללקות שממנה הוא סובל ולתסמינים הנגרמים ממנה והיא כרוכה בפגיעה נוספת בפרטיותו של המתלונן, שאין לה הצדקה בנסיבות העניין (ראו בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625, 635 (2003) (להלן: עניין התובע הצבאי)).

7.        הטענות הנוספות שהעלה העורר בדבר השימוש שהוא מבקש לעשות במסמכי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי על מנת לקעקע את מהימנותו של המתלונן אף הן דינן להידחות. העורר רשאי כמובן לתקוף במשפט את מהימנותו של המתלונן, אך דרישתו לקבל לצורך כך את מסמכי הביטוח הלאומי על מנת להראות כי הונה את הוועדה הרפואית בתלונותיו, חורגת בעיניי לחלוטין מגדר תחומי חומר החקירה אותו רשאי נאשם לקבל לביסוס הגנתו. זאת בהינתן העובדה שההונאה הנטענת אין לה דבר וחצי דבר ולו בעקיפין עם הפרשה נושא האישום. אוסיף ואומר, בלא לקבוע מסמרות לעניין זה, כי ספק רב בעיניי אם מסמכי הביטוח הלאומי שבהם מבקש העורר לעיין, ייחשבו לראיות קבילות בהקשר שבו חפץ העורר להגישם דהיינו - כדי לתקוף את מהימנות המתלונן (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 126 (1985)). מכל מקום, טענת העורר כי יש באותם המסמכים כדי לקעקע את מהימנותו של המתלונן באופן כללי ולא בקשר עם העובדות הנוגעות במישרין או בעקיפין לפרשה נושא האישום, אין בה כדי להצדיק את העברתם לידי ההגנה או לידי בית המשפט קמא (ראו עניין התובע הצבאי, 639-638).

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ‏ד' בסיון התשע"ג (‏13.5.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il