לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט) במ"ת 47827-10-12 מיום 17.1.2013, במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
תמצית העובדות על פי כתב האישום
1. כנגד העורר הוגש כתב אישום בו נטען כי קשר קשר עם חברו, מולטקה בן דועאמה נאסר (להלן: מולטקה) לרצוח בן למשפחת סולטאן בעקבות קטטה שפרצה בין המשפחות ביום 28.9.2012. לצורך כך הצטיידו העורר ומולטקה באקדח 9 מ"מ אותו נשאו ללא רישיון ויצאו לנסיעה ברחבי טירה בסמוך לשעה 19:00 באותו יום ברכב שכור שהיה בשימוש משפחתו של מולטקה, כאשר מולטקה נוהג והעורר יושב לצידו. בסמוך לכך יצאו האחים מחמוד קשוע והמנוח אחמד קשוע (להלן בהתאמה: מחמוד ו-המנוח) מביתם שבטירה על מנת להשתתף בחתונה בעיר, כאשר המנוח נהג ברכב ומחמוד ישב לצידו. מחמוד והמנוח נסעו לאסוף את חברם דועאמה נאסר (להלן: דועאמה) ומחמוד פינה עבורו את המקום שלצד הנהג ועבר לשבת במושב האחורי. השלושה נסעו ברחוב צר בקרבת ביתו של דועאמה וכאשר הבחינו ברכב שנוסע מולם, עלו על המדרכה עם שני גלגלים כדי לאפשר לו לעבור, אך מראת הצד של הרכב בו נסעו העורר ומולטקה במהירות שפשפה את מראת הצד של רכבם של המנוח ומחמוד. העורר סבר בטעות כי הרכב שבו נהג המנוח שייך למשפחת סולטאן, לה רכב דומה, ומייד כשנתקלו מראות המכוניות זו בזו כיוון העורר את האקדח וירה בראשו של המנוח ופגע בו. בהמשך הנסיעה ירה העורר חמישה כדורים נוספים או יותר לעבר אנשים שעמדו בסמוך למקום וכתוצאה מהירי פצע את הקטין פ. ע. בכתפו ואדם נוסף ברגלו. מולטקה והעורר נמלטו ברכב מהמקום. כתוצאה מפצע הירי בראשו נפגע המנוח אנושות, איבד את הכרתו והמכונית נסעה קדימה עד שפגעה בעמוד תאורה סמוך ונעצרה. מחמוד שהבחין בפציעתו של אחיו המנוח יצא מהרכב וצעק כי העורר ומולטקה רצחו את אחיו, למרות שדועאמה ביקש שיפסיק לקרוא בשמות בנו והעורר. המנוח נפטר ביום 30.9.2010 בבית החולים בלינסון.
משכך, הואשם העורר ברצח בכוונה תחילה ו/או רצח תוך ביצוע עבירה אחרת לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בשני מקרים של מעשי חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; ובנשיאת נשק ללא רישיון לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.
הליכי המעצר
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר הגישה המשיבה בקשה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר לרבות: הודעות מפורטות של מחמוד, דועאמה ועד ראיה נוסף המעידות כי העורר הוא שירה במנוח, כשעדותו של מחמוד הינה עדות זיהוי על בסיס היכרות מוקדמת; אמירות מפלילות של העורר בפני מדובבים; תפיסת מסמכים ורכב הטויוטה בו נסע העורר והתנהגותו המפלילה של מולטקה לאחר האירוע. באשר לעילת המעצר נטען כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), וכן מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, כאשר לעמדת המשיבה אין אפשרות להפיג את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר.
3. בהחלטתו מיום 17.1.2013, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה על נימוקיה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט התייחס לטענות העורר לפיהן העד סולטאן (להלן: סולטאן) אינו עד אובייקטיבי וכי קיימות סתירות חיצוניות ופנימיות בעדויות מחמוד וסולטאן, אך קבע כי טענות אלה צריכות להתברר בהליך העיקרי. בית המשפט המחוזי קבע כי טענותיו של העורר לעניין מחדלי חקירה והתעלמות המשטרה מגרסאותיהם של עדים נוספים, אינן פוגעות בתשתית הראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של העורר. באשר לחלופת מעצר אפשרית קבע בית המשפט המחוזי כי המעשים בהם מואשם העורר הינם חמורים ומסוכנים וכי לא ניתן למצוא חלופה שיש ביכולתה לאיין את מסוכנותו.
תמצית נימוקי הערר
4. העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד יוסי זילברברג - טוען כי מחמוד לא מסר פרטים אודות הירי בשתי חקירותיו הראשונות במשטרה, ורק 12 ימים לאחר האירוע מסר את העדות עליה הסתמכה המשטרה, וזאת רק לאחר שקרא באתר חדשות על שחרורו של העורר ממעצר, ולכן מדובר בעדות כבושה. עוד טוען העורר כי מחמוד סתר בעצמו את עדויותיו הקודמות במשטרה. העורר מוסיף כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לעדותו של סולטאן לפיה היורה חבש פאה כך שלא ניתן היה לזהותו. בנוסף, טוען העורר כי מחמוד אינו עד אובייקטיבי ולא ניתן היה להעדיף את עדותו על פני עדותו של סולטאן. כך, מוסיף העורר כי גם הקטין, אשר לטענתו הינו עד אובייקטיבי, העיד שראה דווקא את מחמוד יורה במנוח. עוד טוען העורר כי שני עדים נוספים, ביניהם אמל יונס (להלן: יונס), העידו שהירי בוצע על ידי רעולי פנים שיצאו מבית הקברות באזור. העורר הדגיש שוב את מחדלי חקירת המשטרה: לא זומנו עדים פוטנציאליים; לא נבחנה האפשרות שהזירה זוהמה; לא נבדקו שרידי ירי ברכב בו נהג המנוח. לסיום, מדגיש העורר את היותו צעיר בן 20 ללא כל עבר פלילי.
5. במהלך הדיון לפני הוסיף העורר כי הרכב בו נורה המנוח הוחזר לאחיו בסמוך לאירוע מבלי שניתנה אפשרות לערוך בו בדיקות מטעם העורר. כמו כן, הוסיף העורר כי גם על דועאמה נמצאו שרידי ירי וכי צויין בחוות דעת מטעם מחלקת הזיהוי הפלילי של מרחב שרון כי ייתכן שנשא עליו כלי נשק או שהה ליד מי שביצע ירי בכלי נשק. העורר טען גם כי בהודעתו של מחמוד נטען שחבר נוסף שלו היה בזירת האירוע וראה את המתרחש אך המשטרה לא בדקה כיוון חקירה זה. עוד הוסיף העורר כי נמצא בבדיקה שלא ניתן לקבוע כי מראות הרכבים השתפשפו זו בזו. לאור כל האמור טוען העורר שיש לשחררו לחלופת מעצר. העורר הציע שתי חלופות: האחת בביתו כאשר המפקחים יהיו אביו, אימו ובן דודו; השנייה, בבית אחי סבו שבסכנין.
תגובת המשיבה
6. במהלך הדיון לפני אישרה המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד יעל שרף - כי מחמוד טען בשתי חקירותיו הראשונות במשטרה שאינו יודע מי ביצע את הירי, ורק כעבור 10 ימים מסר למשטרה שהעורר הוא היורה. המשיבה הסבירה את השתהותו של מחמוד בחששו הנטען שמא יתנקמו בו אם יעיד. עוד הוסיפה המשיבה כי ביום האירוע בזמן ששהה בבית החולים, סיפר מחמוד לאחד מדודיו, עבאד קשוע (להלן: עבאד), על כך שהעורר הוא היורה. דודו אישר זאת בחקירתו במשטרה. כך, טוענת המשיבה, אישר גם דוד אחר של מחמוד (להלן: ראדי), כי כבר ביום הלווית המנוח סיפר לו מחמוד כי העורר הוא היורה. לגבי עדותו של סולטאן, טוענת המשיבה כי גם הוא זיהה את מולטקה כמי שנהג ברכב ממנו בוצע הירי וכי עדותו מהווה חיזוק משמעותי לעדות מחמוד. כמו כן, מוסיפה המשיבה וטוענת כי העורר בחקירתו קשר את עצמו למולטקה ביום האירוע הגם שטען שנפרד ממנו מוקדם יותר. עוד מציינת המשיבה כי העובדה שבשאר הודעותיו בחר העורר לשתוק פועלת לחובתו. עוד טוענת המשיבה כי העובדה שהרכב בו נהג מולטקה נשכר על ידי אביו מעידה על זיקתו של מולטקה לרכב, וכך גם עצם הימלטותו מזירת האירוע המחזקת את החשדות כלפיו. לגבי עדותה של יונס, טוענת המשיבה כי על אף שבחקירה ראשונה טענה שהיורים הם שני אנשים שהגיעו מכיוון בית הקברות, בהודעה נוספת שמסרה הסבירה כי ראתה שני אנשים קופצים מעל גדר בית הקברות ולאחר מכן שמעה יריות, ולכן קישרה בין השניים לבין היריות. לעניין שפשוף המראות, הסכימה המשיבה כי אכן לא נמצא מתאם בין השפשופים שנמצאו על מראות שתי המכוניות. המשיבה טוענת כי די בראיות הקיימות לבסס לעת הזו תשתית של ראיות לכאורה ואילו טענותיו של העורר צריכות להיבחן בהליך העיקרי ולא בשלב זה של ההליך.
דיון והכרעה
7. לאחר שעיינתי בהודעת הערר על צרופותיה, כמו גם בחומר החקירה ובמסמכים שהגישו הצדדים בדיון שנערך לפני, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערר להידחות.
8. העורר הצביע על שורה של קשיים העולים לטענתו מחומר החקירה וטען למחדלי חקירה. ואולם, נראה כי על אף טענותיו של העורר קיימות די ראיות לכאורה כדי להצדיק מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הלכה ידועה היא כי בשלב הבחינה של הראיות לכאורה בוחן בית המשפט האם יש בכוחן של הראיות הגולמיות המצויות בידי המאשימה להצביע על סיכוי סביר להרשעה [ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996), עמ' 144-143]. עם זאת, משקלן של הראיות עתיד להיקבע בהליך העיקרי ולא בשלב המעצר עד תום ההליכים [ראו, למשל: בש"פ 4306/09 אבו ואסל נ' מדינת ישראל (4.6.2009), פסקה 18 להחלטתי (להלן: עניין אבו ואסל)]. חריג לכלל זה חל כאשר נמצאות סתירות מהותיות ופירכות גלויות על פני הדברים, המחלישות את הראיות לכאורה עד כי אין הצדקה למעצר מאחורי סורג ובריח (ראו, למשל: בש"פ 4692/06 אלמוגרבי נ' מדינת ישראל(20.6.2006), פסקה 9 להחלטתה של השופטת חיות).
9. במקרה שלפני, הראיה הלכאורית המרכזית הינה עדותו של מחמוד לפיה ראה וזיהה את העורר כמי שירה במנוח. אכן, בשתי הודעותיו הראשונות במשטרה טען מחמוד כי אינו יודע מי ירה במנוח, ורק ביום 10.10.2012 מסר למשטרה את גרסתו לפיה העורר הינו היורה. ואולם, גם אם מדובר לכאורה בעדות כבושה, ואינני מביע על כך דעה, כאשר קיים הסבר מתקבל על הדעת לכבישת העדות אין די בכבישת העדות כדי לפגוע במהימנותה או במשקלה (ראו למשל: ע"פ 6858/04 פלוני נ' מדינת ישראל (8.9.2005), פסקה 16). שאלות שעניינן מהימנות העדים ומשקל עדויותיהם צריך שתתבררנה במסגרת ההליך העיקרי (ראו למשל: עניין אבו ואסל). נוסף על כך, למחמוד היכרות מוקדמת עם העורר כפי שעולה מהודעתו במשטרה מיום 10.10.2012:
"היה עמוד של אור ברחוב ואני ראיתי את הפרצופים טוב מאוד. ליד טאקי נאסר ישב מוחמד דעס. אני מכיר את מוחמד דעס... את טאקי אני מכיר טוב וגם את מוחמד דעאס ואני יודע שהם מסתובבים יחד." (עמ' 2, שורות 30-27).
ובהמשך:
"שמעתי קול של ירי וראיתי אור מתוך האוטו... וראיתי את מוחמד דעאס מחזיק ביד שלו אקדח, אני לא זוכר באיזה צבע והוא מכוון אותו לכיוון של האוטו שלנו." (עמ' 2, שורות 36-35).