החלטה בתיק בש"פ 11321/03

             המדינה עוררת על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב), לשחרר את המשיב בתנאים של חלופת מעצר בבית אמו בצירוף ערבויות כספיות.

             נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ונשיאת נשק לפי סעיף 144ב לחוק הנ"ל. על-פי הנטען בכתב האישום שרר בין המשיב לבין אדם בשם עוזי גנגינה  (להלן: המנוח) סכסוך. ביום 26.10.03 בשעת ערב, נפגש המשיב עם המנוח במגרש הסמוך ל"פיצוציית על הדרך" בפתח-תקוה. בין השניים התפתחה מריבה שבמהלכה איים המנוח על המשיב. המשיב צפה כי המנוח יחזור להיפגש עמו כשהוא חמוש בנשק, ולפיכך החליט להצטייד באקדח שהיה ברשותו ובתוכו מחסנית עם כדורים, הוציא את האקדח ממחבואו וחזר למגרש בו נפגש עם המנוח קודם לכן, כשהוא נושא את האקדח במכנסיו וממתין לבואו של המנוח. משבושש המנוח להגיע, יזם המשיב התקשרות טלפונית אליו כדי לוודא שיחזור למגרש. המנוח אכן הגיע כצפוי, ואף שלף אקדח אל מול המשיב. בשלב זה ירה המשיב מאקדחו שלושה כדורים לעבר מרכז גופו של המנוח. אחד הכדורים פגע בבית החזה של המנוח וגרם למותו. אוסיף עוד כי לפי הנטען בכתב האישום, במהלך הארוע נורתה יריה מכיוון המנוח לעבר המשיב. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. כאמור, דחה בית המשפט קמא את הבקשה והורה על חלופת מעצר.

             מכאן הערר שבפניי.

             בהחלטתו קבע השופט קמא כי המחלוקת העובדתית בין הצדדים אינה משמעותית. למעשה, מדובר בפרשנות שנותן כל אחד מהצדדים לארוע ולנסיבותיו, וכמובן למסקנה המתחייבת מכך. השופט דחה את טענת בא-כוח המשיב כי עומדת למרשו טענת הגנה עצמית. אין מחלוקת כי המנוח היה עבריין מסוכן, אך בית המשפט קמא קיבל את טענת התביעה, שבפני המשיב עמדו אפשרויות תגובה אחרות אם אכן אויים על ידי אותו עבריין כפי שטען. היה על המשיב, כך קבע בית המשפט, לפנות למשטרה, להעלות את החשש לחייו ולחיי משפחתו שטען להם נוכח איומי המנוח, ולבקש את פעולתה והגנתה, כנגד איומיו של המנוח. בצדק קבע עוד השופט קמא כי בית המשפט אינו יכול לקבל טיעון המכשיר מצב של תוהו ובוהו לפיו ייושבו הסכסוכים בדרך הנראית לעבריינים תוך שימוש באלימות ובנשק, מבלי לערב את המשטרה. לפיכך קבע כי אין לקבל טענת הגנה עצמית מפי אדם שבמהלך סכסוך עם תוקפו מצטייד בנשק כדי לעמוד למולו. עם זאת, קבע השופט כי נוכח הנסיבות בהן הגיע המנוח למקום המריבה רכוב על אופנוע ומצויד בנשק, אותו שלף אל מול המשיב, כשהוא מתכוון לעשות בו שימוש, אין לראות בפעולת המשיב, פעולה תוקפנית ברגע הנתון. לפיכך בהתחשב בנסיבות הארוע ובנסיבותיו האישיות של המשיב, החליט על שחרורו בתנאי חלופה.

             בפניי חזרו הצדדים על הטענות שנטענו בבית המשפט קמא. בא-כוח המשיב, עו"ד ששי גז, הדגיש את המצוקה שבה היה נתון מרשו שהתמודד עם עבריין אלים ומסוכן. לטענתו, באופן אמיתי לא היתה למרשו דרך אחרת להתגונן מפני המנוח ולהגן על משפחתו. כן ציין את נסיונו של המשיב להשתקם, את התקופה הממושכת שבה לא צבר הרשעות ואת רצונה של משפחתו, אמו ואשתו, לסייע לו ולהשגיח עליו. בא-כוח המדינה מנגד הדגיש כי המשיב הינו בעל עבר פלילי, ואין לראות בו אדם שחזר מדרכו העבריינית, כאשר בה בעת הוא מצויד באקדח גנוב ובתחמושת שעמדה לרשותו. עוד עמד על כך, כי זירת הארוע היתה מקום בו נכחו אנשים שאינם צד לסכסוך, ואף ילדה קטנה, שהירי סיכן את חייהם.

             בחנתי את טענות הצדדים, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערר להתקבל. אכן, בעת הירי היה המשיב מאויים כשמולו עומד עבריין עם נשק שלוף, אך אין לנתק את הארוע שהביא לקיפוח חיי אדם מההשתלשלות שקדמה לו. המשיב הגיע לזירה כשהוא מצויד באקדח טעון והוא זה שיזם את המפגש במקום. אדם הפותר סכסוכים באמצעות נשק חם המצוי ברשותו שלא כדין, הפועל בזירה שבה עלולים להיפגע עוברי אורח חפים מפשע, בסמוך לפתח מסעדה, הוא אדם מסוכן לציבור. נורמה זו של פתרון סכסוכים בדרך אלימה ותוך סיכון חיי אדם, מלמדת כי מדובר באדם המסכן את שלום הציבור. מוכנה אני להניח כי יריבו של המשיב היה אדם מסוכן ובעל רקע עברייני חמור משל המשיב, אולם האופן בו "טיפל" המשיב בסכסוך שנקלע אליו, מלמד גם על מסוכנותו. למשיב הרשעות קודמות, אמנם רובן מלפני שנים ובהן עבירות אלימות חמורות. ההרשעות האחרונות והחזקת האקדח שהיה ברשותו כאמור, מגבירות את החשש מפני המסוכנות הנשקפת ממנו, אם ישוחרר לחלופת מעצר.

             אשר על כן, הערר מתקבל והמשיב ייעצר עד לתום ההליכים.

ניתנה היום, א' בטבת התשס"ד (26.12.2003).

                                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש