א. ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת לבהר שרון) מיום 17.11.05 בב"ש 60132/05 בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לבטל את כל התנאים המגבילים שהוטלו עליו בבית משפט השלום לנוער בראשון לציון (השופטת שמולביץ) בב"ש 485/05, מיום 1.11.05.
ב. (1) ביום 27.9.05 הוגש כנגד העורר בבית המשפט לנוער בראשון לציון כתב אישום המייחס לו ולמספר נאשמים נוספים, כולם קטינים, עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה.
(2) בכתב האישום נטען כי ביום 22.9.05 תקפו העורר - שהוא יליד 18.4.89 - והנאשמים הנוספים את הקטין מ' (להלן מתלונן), לאחר סיום יום הלימודים בטרם הוסעו לביתם. כנגד הנאשם הראשון נטען כי הכה במכת אגרוף בפיו של המתלונן וכתוצאה מכך נשברו שתי שיניו הקדמיות, וכן בעט בו והכה בגופו במכות אגרוף. כנגד הנאשם השני נטען כי הצליף בגבו של המתלונן באמצעות חגורתו. כנגד העורר דנן יחד עם שני נאשמים נוספים בפרשה נטען כי היכו את המתלונן באגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו וכן כי היכוהו באמצעות בקבוק ספרייט וידית מברזל. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות של ממש.
(3) יחד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרם של העורר ויתר הנאשמים עד תום ההליכים נגדם בדרך של חלופת מעצר. בית משפט השלום לנוער (השופט הימן) נעתר לבקשה, והורה על מעצר בית מלא של כל המעורבים בפרשה.
(4)(א) ביום 16.10.05 קבע בית המשפט לנוער בראשון לציון (השופטת שמולביץ) כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. בית המשפט תמך את מסקנתו בכך שהמתלונן זיהה את כל חמשת הנאשמים כמי שתקפוהו מייד לאחר התקיפה. בית המשפט דחה את טענות בא-כוח העורר לפיו מסדר זיהוי תמונות שנערך בתחנת המשטרה פגום מיסודו; זאת - שכן המתלונן זיהה את התוקפים עוד בזירת התקיפה, וצילומי הנאשמים הונחו בפניו בעת מתן הודעתו במשטרה, אך כדי לברר את חלקו של כל אחד מהם בתקיפה.
(ב) עם זאת ציין בית המשפט, כי עוצמת הראיות כנגד העורר אינה גבוהה. המתלונן, בהודעתו במשטרה, טען כי העורר הוא זה שתקפו באמצעות בקבוק הספרייט, אולם לא יכול היה לומר כן בביטחון מלא. העד נ', קטין שלא היה מעורב בפרשה, העיד כי מי שהכה במתלונן באמצעות בקבוק ספרייט היה לבוש חולצה אדומה, בעוד העורר לבש חולצה לבנה. צוין גם, כי הודעתו של העורר לפיה ניסה להפריד בין הניצים עולה בקנה אחד עם הודעתם של העד מ' ושל הנאשם 2 בתיק. העורר אף טען במשטרה כי כאשר ניסה להפריד בין הניצים הוא קיבל "בוקס" בפיו מהמתלונן. עובדה זו מתיישבת עם עדותו של נ' לפיה המתלונן הכה את אחד הנערים.
(ג) לנוכח כל האמור קבע בית משפט השלום לנוער כי אין הצדקה לביטול התנאים המגבילים, שכן אמנם "קיים כרסום בראיות כנגד המשיב (העורר דנן - א"ר) אך אינני סבורה, כי הוא שומט לחלוטין הקרקע מתחת לראיות נגדו". כן קבע בית משפט השלום לנוער כי יש להתחשב אף באישום החמור, העוסק בתקיפה ברוטלית של מספר נערים כנגד נער בודד חסר ישע.
(ד) עם קבלת תסקיר מבחן, לפיו אין העורר מסוכן למתלונן וכי עברו חיובי, התיר בית המשפט לעורר בהמלצת השירות לבקר בבית ספרו שלוש פעמים בשבוע, בימים בהם מתקיימים לימודיו. כן התיר בית המשפט לעורר לצאת מביתו בשעות מסוימות בליווי מפקח, אחד מהוריו. בית המשפט דחה את דרישת העורר לבטל כליל את התנאים המגבילים, וקבע כי יש מקום להקל בהם הדרגתית, תוך מעקב ופיקוח.
(5)(א) על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע, כי קיימת חולשה בראיות כנגד העורר, וכן מתח ביקורת על כך שמסדר הזיהוי נערך ללא נוכחות סנגורו של העורר, אף אם כל מטרתו הייתה לשייך את חלקו של כל אחד מהתוקפים בתקיפה הקבוצתית. בית המשפט המחוזי הקל בתנאי השחרור הקלה נוספת, וקבע כי העורר יוכל לנסוע מעתה לבית ספרו ללא הוריו המפקחים, אף שילווה עד להסעה.
(6)(א) בערר הנוכחי שב וטוען בא כוח העורר כי אין ראיות לכאורה כנגד מרשו, ולפיכך יש לבטל את כל התנאים המגבילים שהוטלו על העורר.
(ב) נטען כנגד פגמים במסדר הזיהוי שערכה המשטרה שכלל אך את תמונות החשודים, וכן כי נערך ללא סנגור. נטען עוד, כי חומר הראיות כנגד העורר אינו מהווה פוטנציאל ראייתי להרשעה, שכן כפי שכבר קבע בית משפט השלום, תואמת גרסתו של העורר באשר לאירוע את הודעותיהם של אחרים, ולפיה ניסה להפריד. לחילופין נטען כי אף אם ייקבע קיומן של ראיות לכאורה כלשהן כנגד העורר, הנה בהתחשב בתסקיר המבחן, יש לבטל כליל את תנאי המעצר נגדו, בייחוד לנוכח חולשת הראיות.
(ג) בא כוח המדינה טען כי המדובר בהגבלות מינימליות ואין מקום לשנותן.
ג. (1) בית המשפט המחוזי ציין כאמור, בשונה מבית המשפט לנוער, כי נפלו פגמים שונים במסדר זיהוי התמונות (בית המשפט לנוער לא ראה זאת כמסדר כלל). נראה לי כי בנסיבות שבהן מוצגות תמונות למתלונן או לעד, יש לשמור על הכללים הנוגעים לעריכת מסדר, והצגת תמונות שכולן של החשודים בפרשה, וללא נוכחות סניגורים, מוקשה ובעייתית לכאורה. עם זאת, פגמים במסדר זיהוי אינם גורמים לאי קבילותו של המסדר אלא מובאים בחשבון בהידרשות למשקל (בש"פ 5980/01 רמזי קאסם נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 433, השופטת נאור). בא כוח העורר תמך יתדותיו בהחלטה בבש"פ 5814/03 אושבקשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, השופט ג'ובראן). שאף בה נדרש בית המשפט לפגמים במסדר זיהוי. סבורני כי כדאי שגורמי החקירה יתנו החלטות אלה ודומותיהן אל לבם בעשותם את מלאכתם, גם אם זו נעשית בתנאי לחץ, ולא כל שכן ככל שהמדובר בקטינים. בענייננו, עם זאת, אין מחלוקת באשר להימצאותו של העורר בין הנערים שהיו מעורבים באירוע; והוא אף התלונן על המתלונן. השאלה היא מה היה התפקיד שמילא; המתלונן זיההו כאחד התוקפים, אף כי לא בבטחון של "100%" באשר להכאה בבקבוק, ונטענת טענה מצד העורר באשר לזיהוי המכה בבקבוק, בזיקה לצבע חולצתו השונה מצבע החולצה הנטען לגבי מכה זה. לטענתו של העורר חולצתו הוכתמה בדם בניסיון ההפרדה. היו גם הודעות, שאף להן יש ליתן את הדעת, כי העורר - כטענתו שלו בהודעותיו מ-22.9.05 ו-26.9.05 - ניסה להפריד בין הניצים (ראו עדות הנאשם א' מ-26.9.05 ועדות מ"ש מאותו יום).
(2) בהודעות העורר היו גם קשיים, כגון הכחשתו ב- 22.9.05 כי המתלונן הותקף על ידי חגורה ובקבוק, שלגביה שינה בהודעתו מיום 26.9.05 ואמר כי יכול הוא לזהות מי תקף את המתלונן בעזרת הבקבוק.
(3) סוף דבר, אין זה המקרה שניתן לומר בו מכל וכל כי אין ראיות לכאורה, גם אם אכן, כפי שציינו הערכאות הקודמות, יש בהן בוודאי כרסום והחלשה המעוררים שאלות, וכל אלה ייבחנו במשפט עצמו. ואולם, תסקיר שירות המבחן הוא חיובי, ועברו של העורר נקי. ולכן נכון אני - ברוח החלטתו של בית משפט השלום לנוער מ-1.11.05 - ללכת צעד נוסף לקראתו, וככל שיעמוד עד סוף ינואר 2006 בתנאים שהוצבו לו ללא הפרה, יוכל מראשית פברואר 2006 לצאת בשעות שהותרו ליציאתו - ללא ליווי. כן יוארכו שעות היציאה בימים ה' - ז' עד 22:00. שאר התנאים יעמדו בעינם, והעורר מוזהר באשר למילוים. כמו כן, ככל שימצא תעסוקה בימים ב' ו-ד' יוכל העורר להגיש בקשה לבית משפט השלום לנוער כפי שכבר ציינה השופטת שמולביץ, ואם יהא צורך בהתאמת שעות לעניין זה, הדעת נותנת כי בית המשפט יידרש לכך.
ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשס"ו (27.12.05).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מפ