בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
8155-07,8156-07,1833-05,1832-05
12/02/2008
|
בפני השופט:
אבי זמיר
|
| - נגד - |
התובע:
1. טולגי לאה
2. טולגי ז'ק
עו"ד תומר אלנתן
|
הנתבע:
כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א
עו"ד אילון בריל
|
| החלטה |
בפניי בקשות חייבים להכרזת פשיטת רגל ולהפטר, לפי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה").
תיק הפש"ר נפתח ביום 17.3.05. צו לכינוס נכסיהם של בני הזוג ניתן ביום 24.11.05. עו"ד רונן גדות מונה כמנהל מיוחד.
עוד ביום 14.6.05 נמכרה דירת בני הזוג ויתרת התמורה בגין המכירה הועברה לקופת הכינוס. כנגד החייב הוגשו שתי תביעות חוב. הוא שב והציע לשלם את מלוא חובותיו מהכספים שהצטברו בקופת הכינוס. כנגד החייבת הוגשו 16 תביעות חוב.
המנהל המיוחד הגיש דו"חות מפורטים מטעמו, שבו הוא סוקר את קורותיהם של החייבים לפני צו הכינוס ושל ההליך לאחריו. הוא מחווה בסופו של דבר את דעתו שניתן להכריז על החייב פושט רגל, ומותיר לשיקול דעת האם ראוי לתת הפטר, מלא או מותנה. לגבי החייבת - המנהל המיוחד סבור שאין מניעה להכריז עליה פושטת רגל; עוד הוא סבור, כי בהעדר נכסים וכושר השתכרות סביר אין תועלת לנושים בניהול הליכי הפש"ר נגדה. עם זאת, ולאור סקירת אופן ההסתבכות העיסקית, משאיר המנהל המיוחד לשיקול דעת בית המשפט להכריע, האם הנסיבות עולות כדי חלק מהסייגים למתן הפטר, המפורטים בסעיף 63(ב) לפקודה.
הכנ"ר הגיש תסקיר כנדרש (במשותף בעניינם של שני החייבים). הכנ"ר מסכים למתן הפטר לחייב, בכפוף לתשלום מלא לנושים, לאחר ניכוי שכ"ט המנהל המיוחד והכנ"ר. לגבי החייבת - כותב הכנ"ר, כי לאור דרך יצירת החובות, כמפורט בעיקר בסעיף 4 לדו"ח המנהל המיוחד, נראה אכן כי ההוראה הנ"ל מסייגת מתן הפטר לחייבת; עם זאת, לאור מצבה הרפואי וקביעת הנכות במוסד לביטוח לאומי, משאיר הכנ"ר את העניין לשיקול דעת.
בדיון מיום 2.2.08 (שבו נכחו גם ב"כ הנושים-הבנקים לאומי, מרכנתיל ודיסקונט) הייתה למעשה הסכמה בדבר מתן הפטר לחייב. לגבי החייבת הייתה הסכמה חלקית.
כידוע, העיקרון הגלום בצו הפטר הוא הכרה באינטרס הלגיטימי של פושט הרגל, שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפרוע אותם, לפתוח דף חדש בחייו. ראוי לזכור כי "החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים, ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ, ערך חשוב" (ע"א 4892/91
אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 55 (1993)). מאידך גיסא, מתן הפטר לחייב, המשחרר אותו מכל חוב בר תביעה בפשיטת רגל, פוגע בזכות הקניין של הנושים. על בית המשפט הדן בבקשת הפטר לאזן בין מתן אפשרות לפושט הרגל לפתוח דף חדש בחייו לבין הפגיעה בזכות הקניין של הנושים. בין השיקולים שישקול בית המשפט בדונו בבקשה להפטר, ניתן למנות את התנהלות החייב עובר ובמהלך פשיטת הרגל; את האמור בתסקיר שהוגש על ידי הכנ"ר; את עמדת הנאמן והנושים וכן את התועלת הצפויה שתצמח לנושים מהימשכות ההליך (לוין וגרוניס,
פשיטת רגל, מהד' שנייה, 2000, עמ' 193). במילים אחרות, שעה שמבוקש מתן צו הפטר, יש לשקול את תום ליבו של החייב ודרך התנהגותו, את החשיבות שבמתן ההזדמנות "לפתוח דף חדש", את היקף פירעון החובות והסיכוי לשינוי כושר הפירעון וכן את עמדת הנושים.
אין להתעלם גם מנסיבות אישיות; למשקל מיוחד שניתן לנסיבות אישיות קשות ומורכבות בהקשר קרוב (אי-ביטול הליכי פשיטת רגל חרף אי-עמידה בחובות דיווח ותשלום) ראו והשוו: ע"א 1601/07
סבג נ' כונס הנכסים הרשמי; 13.12.07.
אין חולק כי נסיבותיה של החייבת קשות וכי למעשה אין סיכוי לשינוי בכושר הפירעון. באשר לתום ליבה עובר להסתבכות - לא השתכנעתי שהשתלשלות האירועים שהביאו לכך עולה כדי התקיימות הסייג למתן הפטר.
לגבי החייב - הוא מוכרז פושט רגל; ניתן בזאת הפטר, המותנה בתשלום דיבידנד של 100%, ושכ"ט המנהל המיוחד והכנ"ר.
לגבי החייבת - היא מוכרזת פושטת רגל; ניתן בזאת הפטר מוחלט.
ניתן להגיש כל פסיקתא נדרשת.
ניתנה היום ו' ב אדר א, תשס"ח (12 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לכנ"ר ולעוה"ד אלנתן, גדות, וקסמן ומקבילי.
|
אבי זמיר, שופט
בית המשפט המחוזי תל- אביב-יפו
|