1. לפניי בקשה שהגיש המערער, בנוסח מודפס, ללא חתימתו וללא חתימת עורך דינו, עו"ד אליעזר פפרברג, לביטול פסק דין שניתן ביום 30.5.05 בתיק ע"מ 415/02.
2. כדי להבין את הבקשה, יש להתייחס להליך שקדם לפסק הדין והביא בעקבותיו את פסק הדין.
3. ביום ח' כסלו תשס"ג (13.11.02) ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה ירושלים (סגן הנשיא, כבוד השופט פיליפ מרכוס), פסק דין בתמ"ש 26451/98. ההליך שיתקיים בתיק זה היה בין התובע, גדלוב אבשלום, לבין אביו גדלוב חזקיה. הבן טען, בשם אימו המנוחה - שהוא היורש היחיד שלה על פי צו קיום הצוואה שלה - כי הוא זכאי למחצית הרכוש של בני הזוג. בני הזוג נישאו בשנת 1945. בפסק הדין, לאחר ניתוח העובדות והעקרונות המשפטיים של חזקת השיתוף, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי התובע זכאי למחצית הכספים בחשבונות בנק מסויימים, ודחה את תביעתו לסכום מזומן אחר.
4. הערעור הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד הקביעה כי היה שיתוף מלא בן בני הזוג וכן כנגד קביעה ספציפית המתייחסת לחשבון בנק מסוים, שבו קיבל המערער כספי פנסיה מהרשויות הבריטיות, בגין נכות שהיתה קיימת לפני הנישואין.
5. במהלך הדיונים, ביום 5.9.04, הוסכם כי הערעור יצומצם רק לשאלת תחולתה של חזקת השיתוף בכספים שהיו מופקדים בחשבון בבנק מרכנתיל דיסקונט בירושלים, נכון ליום פטירת האם המנוחה, ואילו יתר הוראות פסק הדין של בית משפט קמא, ללא יוצא מן הכלל, יישארו על כנן.
6. הדיונים בפניי נמשכו זמן רב. היו מספר הצעות להסכם, והדיונים נידחו לא אחת. בשלב מסוים, בשנת 2004, הסכימו הצדדים כי יגישו את טיעוניהם בכתב, ויצרפו אליהם מסמכים המוכיחים את הטענה כי הכספים הגיעו למערער עקב נכות שאירע לו בזמן שירותו בצבא הבריטי, לפני הנישואין. לאחר מכן, ביקשו הצדדים לנהל משא ומתן ביניהם. חלף זמן, ואיפשרתי דחיות. קיבלתי את עיקרי הטיעון ואת צילומי המסמכים מן הצבא הבריטי.
7. בשלב מאוחר יותר, אחרי טיעונים וטיעונים שכנגד ולאחר שניתן צו לסיכומים, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה.
בשלב ראשון, הסכם הפשרה נחתם על ידי המשיב לבדו, והוגש לבית המשפט ביום 20.5.05. רק בשלב מאוחר יותר, הוגש לבית המשפט עותק של ההסכם חתום על ידי המערער, וזאת ביום 30.5.05.
ראוי להדגיש כי בסיום ההסכם מופיע מודפס נוסח אישור, שבו כל אחד מעורכי הדין של הצדדים מאשר כי מרשו "
חתם על הסכם זה מרצונו החופשי וזאת לאחר שהסברתי לו את תוכנו ואת משמעויותיו". על נוסח ההסכם שהוגש לבית המשפט המחוזי, בשלב האחרון, חתומים, איפוא, שני הצדדים (האב ובנו) וכן עורכי הדין שלהם, עורך דין אליעזר פפרברג, ב"כ המערער (האב), ועורך דין בועז קראוס, ב"כ המשיב (הבן).
8. הסכם זה שבין הצדדים אושר על ידי וניתן לו תוקף של פסק דין.
9. מהות ההסכם, שתחילתו בהצעות בית המשפט במהלך הדיונים, הוא זה: בכספים השנויים במחלוקת תירכש דירה או תירשם חלק מדירה, על שם נכדתו של המערער בת בנו של המשיב, נרקיס גדלוב. לצורך זה, נקבע מנגנון לפיו המערער יפקיד יפוי כח בלתי חוזר המיפה את כוחו של עו"ד קראוס (ב"כ המשיב) לבצע את הרישום של הזכויות המשקפות את החלק היחסי בדירה על שם הנכדה, וכנגד זאת יועברו הכספים לב"כ המערער. כן נקבעו בהסכם הוראות בדבר מינוי שמאי, אשר יקבע מהו החלק היחסי בדירה המשקף את זכויות הנכדה, שהם הסכום השנוי במחלוקת.
יש לציין, והדבר נכתב במפורש בפסק הדין, כי הצעת פשרה זו נבעה מכך שהובהר לי במהלך המשפט, כי יש נתק בין המערער לבין המשיב, בנו היחיד, וכי הנתק כה חמור עד שהמערער לא רואה את נכדיו. רעיון הפשרה היה לא רק לחבר מחדש את חלקי המשפחה אלא אף למצוא פתרון מעשי, באופן שהסכום השנוי במחלוקת יוחזר פיזית לידי המערער (הסבא) לשימושו השוטף, כאשר, במקביל, יירשם על שם נכדתו (הבת של המשיב), חלק מתאים בדירת המערער, אשר משקף סכום זה (ראה: פיסקה 4 לפסק הדין שניתן על ידי ביום כא אייר תשס"ה (30.5.05)).
10. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידי המבקש ביום 31.7.05, דהיינו: חודשיים לאחר פסק הדין.
11. במסגרת נימוקי הבקשה, הודפסו מילים אלה: "
המבקש אומנם חתם על הסכם הפשרה, הסכם שעל בסיסו ניתן פסק הדין, אך התברר לו כי הוא איננו מקבל את הסכם הפשרה" (סעיף 1 לבקשה). בהמשך הבקשה נאמר כי טענת המבקש היא, "
אין קשר בין זכותו לקבל הכספים להם הוא זכאי עקב נכות שנגרמה לו בהיותו חייל בצבא הבריטי לבין רישום חלק מדירתו ע"ש נכדתו" (סעיף 2 לבקשה). בנוסף לחלק המודפס, יש תרשומת בכתב יד, על הבקשה, לא חתומה, בה נכתב, כדלקמן: "
נ.ב. מאחר ואני סובל מירידה בזיכרון והייתי בטיפול גריאטרי ורופא המשפחה שולח אותי לנוירולוג בהדסה, אני מבקש לדחות ולבטל את פסק הדין!".
12. בהחלטתי מיום ה אב תשס"ה (10.8.05) ביקשתי מבאי כח הצדדים כי יגיבו על הבקשה: תחילה עו"ד פפרברג, לאחריו עו"ד קראוס, ולאחר מכן תגובה נוספת של עו"ד פפרברג.
13. עו"ד פפרברג הגיב, בקצרה, באומרו כי "
ההסכם נשוא פסק הדין נחתם על ידי המבקש לאחר שהבין את תוכנו. חתימה שנעשתה גם בנוכחות ובידיעת אחד מחבריו. המבקש שאישר את ההסכם שטוב למבקש".
בהמשך, כותב עו"ד פפרברג כי הבקשה של המבקש לביטול פסק הדין הוגשה על ידי המבקש עצמו, שלא על דעת בא כוחו, ולמעשה בניגוד לה. הבקשה אף לא נחתמה על ידי ב"כ המבקש. את הודעתו מסיים עו"ד פפרברג במילים הבאות: "
ב"כ המבקש משאיר לשיקול דעת בית המשפט את בקשת המבקש לביטול פסק הדין".
14. עו"ד בועז קראוס, ב"כ המשיב, מדגיש בתגובתו כי המערער היה מיוצג על ידי עו"ד לכל אורך ההליכים. הוא מצטט את אישור עו"ד, שחתם בשולי ההסכם כי הוא מאשר שהמערער חתם על ההסכם מרצונו החופשי לאחר שהסביר לו את תוכנו ומשמעויותיו (ראה הציטוט המלא בפיסקה 7 סיפא לעיל). כמו כן, מביא הוא את דברי עו"ד פפרברג בתגובתו (כפי שהובאה לעיל בפיסקה הקודמת), ואומר כי "
דבריו של עו"ד פפרברג מדברים בעד עצמם ושומטים כליל את הקרקע תחת בקשת המבקש לביטול פסק הדין"(סעיף 2 ד לתגובה). בהמשך, טוען עו"ד קראוס כי "
מופרכותה של הבקשה עולה גם מהמועד בו הוגשה,
חודשיים תמימים לאחר מתן פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה" (סעיף 2 ה לתגובה; ההדגשה במקור). טענה נוספת בפי ב"כ המשיב היא כי ההליך שנקט המערער היה הליך שגוי, אשר כבר בגינו ראוי לדחות את הבקשה על הסף (סעיף 2 ו לתגובה).
15. על פי החלטתי מיום 10.8.05, היה זכאי עו"ד פפרברג להגיב על תגובה זו, אך הוא לא עשה כן. בנסיבות אלה, אני נותן את החלטתי בבקשה ללא התגובה האמורה.