1. לפנינו שתי בקשות, האחת; בשא 11345/06 בה עתרה המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה לביטול מחיקתו של ערר בתיק וע/1382/02 (להלן - הערר הראשון) אשר הוגש בשם המבקשת ע"י עו"ד מימון כהן (להלן - עו"ד מימון), והשנייה; בשא 11346/06 לביטול מחיקתו של הערר הראשון.
כמו כן הוגש ערר שני, וע 1303/05 (להלן - הערר השני). הסעד המבוקש בערר האחרון זהה לסעד שבערר הראשון, והוא הוגש ע"י בא כוחה הנוכחי של העוררת, עו"ד שי צוקרמן. שני העררים הנ"ל מתייחסים לאותה החלטת של המשיב הדוחה את ההשגה שהגישה המבקשת.
2. החלטת המשיב בהשגה ניתנה ביום 1.8.99 (ראו נספח ב' לערר הראשון). הערר הראשון הוגש רק ביום 9.12.02, באיחור ניכר, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד.
3. בדיון מקדמי, בערר הראשון, מיום 31.5.05 לא התייצבה המבקשת או בא כוחה. ב"כ המשיב הודיעה לוועדה, כי ב"כ המבקשת דיווח לפרקליטה המטפלת בערר מטעם המשיב, כי הוא לא מצליח ליצור קשר עם מרשתו וסוכם ביניהם כי הדיון יידחה בהסכמה ויקבע קדם נוסף. כמו כן הוסכם כי אם לא תתקבל הודעה מטעם המבקשת ולא תהיה הופעה מטעמה במועד שייקבע, הערר ימחק.
4. הדיון נדחה ליום 12.7.05. במועד הנ"ל התייצב ב"כ המשיב בלבד, וב"כ המבקשת לא התייצב. ב"כ המשיב הצהיר כי בוצעה מסירה לב"כ המבקשת ולאור זאת הוחלט למחוק את הערר הראשון ללא צו להוצאות.
5. ביום 9.7.06 התקיימה ישיבת קדם בערר השני. ב"כ המשיב טען, כי משנמחק הערר הראשון לא ניתן להגיש ערר שני באותה עילה תוך התעלמות ממחיקתו של הערר הראשון. הוועדה החליטה לא לקיים דיון בטענה הואיל והיא תידון ממילא במסגרת הבקשות שלפנינו. נקבע מועד חדש ליום 16.1.07 לדיון בבקשות המבקשת.
6. המבקשת העלתה בבקשותיה טענות רבות שאומתו בתצהירה מיום 15.5.06. בבקשה נטען בין היתר, כי מפאת גילה ומצבה הרפואי והנפשי בהיותה אם שכולה, הפקידה את הטיפול בענייניה, לרבות העסקה נשוא הערר, בידי בנה דוד רפאל אשר טיפל גם בהגשת ההשגה על החלטת המשיב נשוא הערר, אשר נדחתה.
המבקשת הוסיפה, כי בנה נעצר ע"י רשויות המס, בחשד לביצוע עבירות שונות, בקשר לשורה של עסקות מקרקעין ואגב מעצרו, נאסר עליו ליצור קשר עם עורכי דין אשר טיפלו בעניינים שונים בהם היה מעורב, וביניהם עו"ד מימון כהן
אשר טיפל בהסכם המכר נשוא הערר (ההדגשה אינה במקור - י.ב).
בהמשך העלתה המבקשת טענות לגופו של עניין תוך קביעת עובדות פוזיטיביות. כרקע לגרסת המבקשת אביא להלן ציטוטים מבקשת המבקשת ותצהירה:
"המבקשת או מי מטעמה לא ידעו על הגשת הערר ע"י עו"ד מימון ומשכך לא יכולה הייתה המבקשת לדעת על הדיונים שהתקיימו בעניינה ו/או על חובתה להתייצב לדיונים אלו" (סעיף 20 לתצהיר) ( ההדגשה במקור).
בסעיף 20 לבקשה נאמר:
יובהר. אני ו/או מי מטעמי כלל לא ידענו על הגשת הערר ע"י עו"ד מימון, ומשכך לא יכולתי לדעת על הדיונים שהתקיימו בענייני/או על חובתי להתייצב לדיונים אלו" (ההדגשה במקור).
בסעיף 22 לתצהירה טענה המבקשת, כי דבר הגשת הערר בשמה, ע"י עו"ד מימון נודע לה אגב הדיון בערר השני (וע 1303/05).
בסעיף 23 לבקשה נאמר:
"
עד למועד כתיבת בקשה זו לא השיב עו"ד מימון למכתביי, ולא ברור לי מדוע התיר עו"ד מימון את מחיקת הערר" (ההדגשה במקור).
בסעיף 30 לתצהירה חזרה המבקשת על הטענה שבסעיף 23 לבקשה הנ"ל.
7. עיון בייפוי הכוח שהוגש ע"י עו"ד מימון בתיק הערר הראשון מעלה כי נראה שמדובר כייפוי כוח תקין על פניו, חתימת הלקוח תקינה אף היא ודומה לחתימותיה של המבקשת על מסמכים שונים שצורפו לבקשתה, לרבות תצהירה, דבר העומד בסתירה לגרסת המבקשת, כאילו לא הרשתה את עו"ד מימון ולא ידעה דבר על הגשת הערר הראשון. מאליו מתבקשת המסקנה כי המבקשת אכן חתמה על ייפוי הכוח וידעה או למצער יכלה לדעת מבנה דוד על דבר הגשת הערר הראשון.