החלטה בתיק בר"ע 51092-01-12

הנשיאה נילי ארד

פתח דבר

1.           עניינו של הסכסוך מושא העתירות שלפנינו בדרישת הממונה על השכר והמוסד לביטוח לאומי כי המשפטנים המועסקים במוסד יחתמו על שעון נוכחות בתחילת העבודה ובסיומה, ובעיצומים שנקטו משפטני המוסד החל מיום 2.1.2012 במהלכם נמנעו מהתייצבות לדיונים בבתי הדין לעבודה ובבתי המשפט.

כשלושה שבועות לאחר תחילת העיצומים, ביום 22.1.2012 פנה המוסד לביטוח לאומי לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בבקשה להוצאת צווי מניעה זמניים וצווי עשה נגד השביתה. בהחלטתו מיום 24.1.2012 דחה בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי ציבור מר אפרים פוסט ומר אברהם מנצורי; ס"ק 43326-01-12) את עתירת המוסד, תוך שקבע כי שביתת המשפטנים במוסד היא שביתה כלכלית מוגנת.

נגד החלטתו של בית הדין האזורי, הגישו המוסד והמדינה - הממונה על השכר, בקשות רשות ערעור, מושא ההליך שלפניי (להלן גם: הבקשות). קודם להכרעה לדין, ולבקשת הצדדים, התקיימו בין הצדדים מהלכי הידברות בחסות בית דין זה, לרבות בישיבות תזכורת שנועדו לפניי. במסגרת זו וכמחווה של רצון טוב, חזרו משפטני המוסד לעבודה סדירה תוך שהם חותמים על שעון נוכחות, כנדרש. אולם, למרות שהסתמנו פתרונות ראויים למחלוקות בין הצדדים, עלו מגעיהם על שרטון, כדי כך שלא נותר עוד מנוס מהכרעה לגופן בבקשות רשות הערעור, כמפורט להלן.

2.           אקדים ראשית לאחרית ואומר כי לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי הגעתי למסקנה, כי אין מתקיים טעם משפטי המצדיק התערבות בית-דין שלערעור בהחלטתו של בית הדין האזורי, משנמצא כי היא מנומקת היטב, ובדין יסודה. לפיכך, אין ליתן רשות ערעור על ההחלטה ודין הבקשות להידחות.

וזה יהא הילוכו של דיון:

         בפרק הראשון, נתאר את הרקע לפרוץ השביתה;

         בפרק השני, יפורטו עיקרי החלטתו של בית הדין האזורי, מושא הבקשות;

         בפרק השלישי, יובאו טיעוני הצדדים בבקשות רשות הערעור;

        בפרק הרביעי, נעמוד על מהלכי ההידברות בין הצדדים;

         בפרק החמישי, נפרוש את המסגרת המשפטית להתערבות בית דין שלערעור בהחלטות ביניים של בית דין אזורי לעבודה בהליך קיבוצי, ויישום ההלכה על נסיבות המקרה שלפנינו.

         בפרק הששי והאחרון תינתן הכרעתנו, בשים לב לעילות השביתה, הלגיטימיות והמידתיות של השביתה.

פרק ראשון: הרקע לסכסוך

3.                 לפי הנטען על ידי ההסתדרות, ובפועל, מזה שנים רבות נוהגים המשפטנים במוסד לביטוח לאומי לחתום על שעון נוכחות פעם אחת ביום. לטענת ההסתדרות, הסדר זה נקבע כתגמול עבור עבודה נוספת בבית כהכנה לדיונים משפטיים בערכאות המשפטיות ובוועדות הכנסת.

4.                 מכח סמכותו בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה - 1985, פנה הממונה על השכר, ביום 14.3.2011, אל המוסד וההסתדרות בהודעה לפיה חייבים המשפטנים במוסד לחתום שעון נוכחות בכניסה לעבודה וביציאה ממנה, וזאת, החל מיום 1.4.2011. בנוסף, הורה הממונה על השכר להנהלת המוסד להתנות  את התשלום למשפטנים עבור ביצוע שעות נוספות בהחתמת שעון נוכחות.

5.         ביום 16.5.2011 הכריזו המשפטנים במוסד לביטוח לאומי על סכסוך עבודה, אולם לא נקטו בצעדים ארגוניים. מהלכי משא ומתן שקיימו הצדדים לא עלה יפה.

6.         בסיכום דברים מיום 11.10.11 בין הנהלת המוסד לביטוח לאומי לבין הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן גם: הממונה) הוחלט, כי החל מיום 1.11.2011 עובד המוסד אשר לא יחתים שעון פעמיים ביום, בכניסתו לעבודה ובצאתו ממנה במשך כל החודש, לא יהיה זכאי לתשלום עבור עבודה נוספת - שעות נוספות וכוננויות.

7.         בתגובה להחלטה זו וליישומה בפועל, הודיע יו"ר ארגון המשפטנים, עו"ד שגב, במכתבו מיום 1.1.2012 למנהלת הכללית של המוסד, גב' דומיניסיני, כי המשפטנים במוסד ינקטו בצעדים ארגוניים אשר יתמקדו באי הופעה לדיונים בבתי הדין לעבודה, בבתי המשפט, ובוועדות הכנסת. לפי שצויין באותה הודעה, עילתם של הצעדים הארגוניים הללו, בשינוי חד-צדדי בתנאי העבודה של המשפטנים הקיימים עשרות שנים וה"מתחייבים מאופי העבודה", ללא משא ומתן עם נציגות העובדים; ו"ניכויים חד צדדיים של תגמול בגין שעות נוספות בפועל, כוננויות והחזר הוצאות".