1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, בתביעה שהתנהלה על דרך של דיון מהיר (הנשיא מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר רפי גמליאל וגב' חגית פורת; דמ"ש 38807-04-11).
הרקע לבקשה
2. בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה, תביעה שהגיש המשיב נגד החברה ומנהלה (להלן-
המבקש) לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בגין תקופת עבודתו אצלם וסיומה. המבקש טען כי החברה הינה למעשה המפעל תחת ניהולו ואיננה אישיות משפטית. מאחר וטענה זו לא נסתרה, נמחקה החברה מכתב התביעה.
3. ביום 26.9.11 התקיימה ישיבת דיון מוקדם בתביעה, לאחר שהליך הגישור בין הצדדים לא צלח. במסגרת הישיבה נקבעו מועדים להגשת תצהירי הצדדים ועדיהם וכן נקבע מועד לישיבת הוכחות ליום 15.11.11. בהחלטה צויין כי ככל שלא יוגשו תצהירי התובע (המשיב) תימחק התביעה ואילו ככל שלא יוגשו תצהירי הנתבע (המבקש) יחשב הוא כמי שאין בדעתו להגיש ראיות. מטעם המשיב הוגש תצהיר שלו וכן תצהיר עובד נוסף במפעל. אולם, מטעם המבקש לא הוגש תצהיר במועד. ביום 13.11.11 בשעה 19:30 בערב, הגיש המבקש באמצעות מערכת נט-משפט שלוש בקשות: להארכת מועד להגשת תצהירי המבקש; להזמנת עדים ולדחיית מועד הדיון. בהחלטה מיום 14.11.11 דחה בית הדין האזורי את הבקשות, בשים לב לשיהוי בהגשתן וכן להחלטה מדיון הקדם, שבהתאם לה נחשב המבקש כמי שאין בדעתו להביא ראיות. בקשה חוזרת של המבקש לדחיית מועד הדיון נדחתה אף היא, למחרת.
4. ביום 15.11.11 התקיימה ישיבת ההוכחות. מטעם המשיב העיד הוא עצמו וכן תצהיר עובד המפעל הנוסף הוצא מהתיק. מטעם המבקש לא העידו עדים ובקשת בא כוחו להעיד אותו בחקירה ראשית נדחתה, בהסתמך על ההחלטה הקודמת לפיה יש לראות את המבקש כמי שאין בדעתו להביא ראיות.
5. בפסק הדין מושא הבקשה קיבל בית הדין האזורי את התביעה. בית הדין קבע, בהסתמך על מכלול הראיות שהובאו בפניו, כי המשיב פוטר מעבודתו ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בית הדין אימץ את גרסתו של המשיב ביחס למועד תחילת העבודה וכן שהוא פוטר וקיבל מכתב פיטורים. כפועל יוצא מכך דחה בית הדין את טענת המבקש לפיה העובד החתום על מכתב הפיטורים היה עובד זוטר, אשר לא היה מוסמך להורות על פיטורי המשיב. בקשר לכך נקבע כי טענת המבקש הועלתה בסיכומיו ולא נתמכה בראיות ומכל מקום המבקש לא הציג כל מכתב פיטורים חלופי אפילו לא בכתב ההגנה, שעה שלא הגיש תצהיריו. כפועל יוצא מקביעות אלה חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך 10,412 ש"ח, דמי הודעה מוקדמת בסך 4,462 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.
6. פסק הדין ניתן ביום 5.3.12 ועל פי נתוני מערכת נט המשפט הומצא לבא כוח המבקש ביום 14.3.12. לפיכך, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 29.3.12. הבקשה להארכת מועד הוגשה תחילה בבית הדין האזורי ביום 15.4.12 ולאחר מכן, בבית דין זה ביום 23.5.12.
7. להשלמת התמונה צויין כי ביום 15.5.12 הגיש המבקש בבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 20.5.12, דחה בית הדין האזורי את הבקשה בקובעו כי פסק הדין הפך לחלוט, שכן לא הוגש עליו ערעור לבית דין זה וכי לא הוגשה בקשה להארכת מועד כדין.
טענות הצדדים
8. בבקשה להארכת מועד טען המבקש כי, לאחר קבלת פסק הדין, הוא שקל אפשרות להגשת ערעור וכאשר גמר אומר בדעתו, פנה להתייעצות במשרד בא כוחו. אולם, באותה עת, כך לטענת המבקש, עורך הדין המטפל אישית בתיק, שהה בחוץ לארץ ומיד לאחר שובו, נערכה הפגישה בין השניים ובתומה הוחלט להגיש בקשת רשות ערעור. לטענתו, האיחור בהגשת הבקשה לא נבע מזלזול בבית הדין או בצד שכנגד אלא מכך שהמועד הקבוע להגשת בקשת רשות ערעור קצר יחסית ובשל היעדר בא כוחו. ומכל מקום לטענתו מדובר באיחור של כשבוע ימים בלבד. עוד טען המבקש כי התעכב בהגשת הבקשה להארכת מועד שכן תחילה פנה לבית הדין האזורי ורק בעקבות החלטת בית הדין האזורי מיום 2.5.12 לפיה עליו לפנות לבית הדין הארצי, הוא עשה כן. המבקש הוסיף וטען כי נגרם לו עיוות דין בכך שלא ניתן לו יומו בבית הדין ומטעמים שבפרוצדורה נחסמה דרכו להביא ראיותיו. לטענת המערער, דחיית הבקשה תגרום לו נזק נוסף ותחסום דרכו פעם נוספת מטעמים פרוצדוראליים. מנגד, למשיב לא ייגרם נזק כלשהו מהארכת המועד כמבוקש. בנסיבות אלה, כך לטענת המערער, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולאפשר לו לשטוח טענותיו המהותיות.
9. המשיב התנגד לבקשה וטען כי המבקש פועל תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט ומטריד אותו ללא צורך. לטענת המשיב, שהות בא כוח המבקש בחו"ל אינה טעם מיוחד המצדיק להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. לטענתו, שהות בחו"ל הינו דבר ידוע, מתוכנן, אשר ניתן היה לצפותו מראש ולהיערך בהתאם. לטענתו, הבקשה אומנם נתמכה בתצהיר אך לא צורף לה כל מסמך המעיד על מועדים ספציפיים בהם שהה בחו"ל. כן נטען כי במשרד בא כוחו של המבקש ישנם עורכי דין נוספים אשר יכלו לנקוט כל פעולה נדרשת. המשיב הוסיף וטען כי סיכויי בקשת רשות הערעור נמוכים.
הכרעה
10. לאחר עיון בבקשה ובכלל החומר שבתיק, אני קובע כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.
11. משמדובר בפסק דין שניתן בהליך של דיון מהיר, על פי סעיף 31(ד) לחוק בית הדין
לעבודה, תשכ"ט-1969 הערעור עליו הוא ברשות. על פי תקנה 74(א)
לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, בקשת רשות ערעור תוגש תוך 15 ימים מן היום שבו ניתן פסק הדין, או מן היום בו הומצא למי מהצדדים. על כן, ומשפסק הדין הומצא לבא כוח המבקש ביום 14.3.12 (על פי הנתונים במערכת נט המשפט, אשר לא נסתרו), המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור חל ביום 29.3.12. גם אם היינו מוכנים לראות בטעותו של בא כוח המבקש כמתייחסת לסוג הערעור, דהיינו כערעור בזכות ולא ברשות, הרי שבמקרה הנדון הבקשה הוגשה בחלוף למעלה מ-30 יום ממועד המצאת פסק הדין לבא כוח המבקש, כלומר לאחר חלוף המועד להגשת ערעור בזכות.
12. בהתאם לתקנה 125
לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור "
מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה:
אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא.
(עא"ח (ארצי) 56/05
מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 23.5.2005).
13. המבקש טען כי העיכוב בהגשת בקשת רשות הערעור נבע מכך שלא היה באפשרותו ליצור קשר עם בא כוחו, אשר שהה בחו"ל לאחר קבלת פסק הדין. אין מדובר בטעם מיוחד להארכת מועד, שכן ככל שהאיחור נעוץ במערכת היחסים בין נציג המבקשת לבין בא כוחה, הרי שבהתאם לפסיקה, מערכת היחסים בין בעל דין לבין בא כוחו, לרבות תקלות במערכת יחסים זו, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד (עא"ח (ארצי) 3/99
פרומקין ולדימיר - ב.נ.ל. סחר בינלאומי ונכסים בע"מ, פד"ע לד 271). לפיכך, אין לראות בנסיבות אלה טעם מיוחד להארכת מועד. זאת ועוד, אין מדובר בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת המבקש או בא כוחה. משבא כוח המבקש נסע לחו"ל מבלי להשאיר פרטים לשם התקשרות במקרה הצורך, אין לו להלין אלא על עצמו.
14. כמו כן, לא היתה מניעה כי המבקש יגיש בעצמו, למען הזהירות, בקשה להארכת מועד בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור.