השופטת רונית רוזנפלד
1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת איטה קציר; בל' 15527-05-13). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.4.13 (להלן גם:
הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, כי למבקשת דרגת נכות יציבה בשיעור 0%, בתחולה מיום 1.4.09.
2. מן המסמכים שבתיק עולה כי ביום 1.9.09 נפגעה המבקשת, אחות במקצועה, בעת דקירה ממבחנה שבעקבותיה קיבלה חיסון בזרוע ימין שהזדהם והתפתח לאבצס, ופגיעתה הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה (להלן:
התאונה). ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 4.12.11 כי למבקשת דרגת נכות יציבה בשיעור 0%, בתחולה מיום 1.4.09. על כך הגישה המבקשת ערר לוועדה הרפואית לעררים. בישיבתה מיום 5.4.12 קבעה הוועדה בסעיף הממצאים והנימוקים, כדלקמן:
"
החלק העליון והאחורי של הזרוע הימנית צלקת שטוחה באורך 11 מ"מ וברוחב 4 מ"מ לא דבוקה ליסוד ללא סימני דלקת או גירוי. לא רגישה למגע ולא מכערת."
בסעיף הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה, כדלקמן:
"
הצלקת הגלידה היטב. במצבה בממצאי הבדיקה לא מסבירים את תלונותיה. הוועדה דוחה הערר."
על כך הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי. ביום 27.1.13 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, לפיו עניינה של המבקשת הוחזר לוועדה הרפואית לעררים ב
אותו הרכב, אשר "
תנמק את קביעתה כי הצלקת אינה רגישה למגע - קביעה שאינה מוסברת ואינה נתמכת בבדיקה קלינית ולאור המסמכים הקיימים בתיק לרבות ממרפאת כאב המעידים על כאבים ונפיחות במקום הצלקת. הועדה כמובן תזמן את המערערת לישיבתה ותבדוק אותה" (ב"ל 53105-06-12, להלן:
פסק הדין המחזיר).
3. בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה ביום 11.4.13. בסעיף הממצאים והנימוקים ציינה הוועדה, כדלקמן:
"
ממצאי הבדיקה כיום דומים לממצאי הועדה מתאריך 5.4.12. בבדיקה מכוונת על רגישות בזמן הבדיקה נמצא ששטח של כ-5/5 סמ' סביב לצלקת בלחיצה התובעת מגיבה (-מחיקה, חתימה וחותמת-) בתלונה על כאב בכל האזור. הרגישות בצלקת היא לא יוצאת דופן. הועדה מציינת שהתובעת נמצאת בטיפול ביחידה לטיפול בכאב כשהיא מקבלת טיפול באזור נרחב של הגף העליון הימני. בסיכום ביקור - 1.11.11 של היחידה לטיפול בכאב נכתב 'לא ברור כל כך מה המנגנון של כאב ורגישות יתר למגע קיצונית לרמות[צ"ל: למרות]
שמקום עצו [כך במקור, ר.ר]
וצלקת נראים טוב יותר. זקוקה לביצוע
MRI
של איזור לשלילת תהליך לוחץ? הסננתי? אחר? ברקמות הרכות? פגיעה עצבית?'"
הוועדה אבחנה כי המבקשת סובלת ממצב אחרי "
חיסון טטנוס - זיהום מקומי". בסעיף הסיכום והמסקנות קבעה כדלקמן:
"
הועדה בדעה שממצאי בדיקה של הצלקת המינימלית שהגלידה היטב לא יכולים להסביר את תלונותיה הממושכות והחמורות ולכן אינה משנה את החלטתה מהבדיקה הקודמת. יש לציין שאין סימני דלקת בצלקת או סביבה ולא סימני גירוי."
לאור האמור קבעה הוועדה כי למבקשת דרגת נכות יציבה בשיעור 0%, בתחולה מיום 1.4.09, והערר נדחה. על כך הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.
4.
לפני בית הדין האזורי טענה המבקשת, כי הוועדה בדקה אותה בדיקה קצרה. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן, לא נימקה כדבעי את קביעותיה, והסתפקה בקביעה כי אינה יכולה לנמק את תלונות המבקשת. קביעת הוועדה בישיבתה מיום 5.4.12 לפיה הצלקת אינה מכאיבה ואינה רגישה למגע, מנוגדת לממצאיה שלה לפיהן קיים כאב אך מקורו אינו ניתן להסבר. כמו כן מנוגדת קביעת הוועדה למסמכים הקיימים בתיק, לרבות מסמכים ממרפאת כאב המעידים על כאבים ונפיחות במקום הצלקת. הוועדה ציטטה את מסמכי מרפאת הכאב בה מטופלת המבקשת באופן חלקי, ולא התייחסה לאמור בהם בדבר החמרה בכאבים מהם סובלת המבקשת.
5.
בפסק דינו ציין בית הדין האזורי, כי אין מחלוקת כי לפני הוועדה עמדו ממצאים מפורשים בדבר קיומם של כאבים מהם סובלת המבקשת: מבדיקת הוועדה עולה כי המבקשת מגיבה בכאב ורגישות בעת מגע בצלקת. תלונות הכאב נתמכות גם במסמכי מרפאת הכאב שהוצגו לוועדה וצוטטו על ידה. עם זאת, אין מקום לשלול מהוועדה את סמכותה לקבוע נכות, או לשללה, מקום שמדובר בקביעת נכות המבוססת במידה רבה על נתונים שהם סובייקטיביים במהותם, כדוגמת כאב, ואמירת הנפגע אינה מהווה בסיס לכשעצמה לקביעת דרגת נכות. לפיכך, הוועדה הרפואית הייתה רשאית להפעיל את שיקול דעתה המקצועי, לבחון את תלונות הכאב נוכח מאפייניה של הצלקת, ולקבוע האם המבקשת אכן סובלת מצלקת העונה להגדרת הכאב והרגישות שבפריט הליקוי. הוועדה נימקה את קביעתה, כי אין בצלקת המינימאלית, שהגלידה היטב, כדי להסביר תלונות כאב ממושכות וחמורות מפי המבקשת. הוועדה תמכה את מסקנתה ברישום ממרפאת הכאב לפיו קיים קושי להסביר את רגישות היתר לצלקת שעל פניו נראית "
טוב יותר". כמו כן, דחה בית הדין את טענת המבקשת כי הוועדה ציטטה את מסמכי מרפאת הכאב באופן חלקי. במסמכי מרפאת הכאב צוין כי המבקשת מדווחת על החמרה בכאבים, המתגברים במגע או בתנועה של היד. מאחר שאין מחלוקת כי המבקשת מדווחת על כאבים, לא נראה כי ציטוט מלא של המסמך היה משנה את התמונה העובדתית-רפואית שעמדה בפני הוועדה. נוסף על כך נדחתה טענת המבקשת כי הבדיקה שנערכה לה הייתה קצרה ונקבע כי דרך בדיקת הנפגע ואורך הבדיקה הינם נושאים הנתונים לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה וברגיל אין להתערב בהם. לאור כלל האמור לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה, והערעור נדחה.
6.
בבקשתה חוזרת המבקשת, בעיקרם של דברים, על טענותיה כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי. המבקשת מציינת כי בית הדין האזורי לא התייחס לטענתה כי הוועדה קבעה ש"
ממצאי הבדיקה כיום דומים לממצאי הועדה מתאריך 5.4.12", בעוד שבישיבתה במועד זה כלל לא נקבע כי היא מתלוננת על כאב. המבקשת מדגישה, כי החלטת הוועדה אינה מנומקת וכי לא ברור מדוע נשללו תלונות המבקשת על כאבים באזור הצלקת חרף המסמכים בתיקה הרפואי, לרבות המסמכים ממרפאת כאב.
7. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.4.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי מתבקשת תגובת המוסד לביטוח לאומי לשאלה מדוע לא יוחזר עניינה של המבקשת אל הוועדה הרפואית לעררים ב
אותו הרכב, על מנת שתשוב ותידרש לשאלת מקור הכאב ממנו סובלת המבקשת. בהקשר זה תתייחס הוועדה לסיכום הביקור של המבקשת במרפאת כאב בבית החולים רמב"ם מיום 20.12.12, לפיו "
הכאב השתנה וכעת נראה מערב שריר
DELTOID
עם הגבלה מסוימת בתנועות. האם יתכן ומדובר בבורסיטיס? בעיה מקומית אחרת? ... יש מקום לשקול בירור לשלול בורסיטיס באיזור הכתף? ע"י מיפוי עצמות או
US
של האיזור". לצורך זה תיבחן הוועדה האם יש מקום להפנות את המבקשת לבדיקות נוספות, בין אלה שהומלצו בסיכום הביקור הנ"ל, ובין בדיקות אחרות. לאחר זאת, תתייחס הוועדה לשאלה האם ישנו קשר סיבתי בין מקור הכאב ובין פגיעת המבקשת שהוכרה כפגיעה בעבודה. הוועדה תפרט ותנמק את החלטתה כך שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה.
8. התייחסות המוסד לביטוח לאומי מתבקשת נוכח אי התייחסות הוועדה למקור הכאב ממנו סובלת המבקשת. זאת, חרף הוראת פסק הדין המחזיר לפיה התבקשה הוועדה לנמק את קביעתה "
כי הצלקת אינה רגישה למגע" גם "
לאור המסמכים הקיימים בתיק לרבות ממרפאת כאב המעידים על כאבים ונפיחות במקום הצלקת". לאור הוראות אלה, היה על הוועדה להתייחס גם לאמור לסיכום הביקור במרפאת כאב מיום 20.12.12, המונה אפשרות לגורמים נוספים לכאב, ולפיכך, מציע להפנות את המבקשת לבדיקות נוספות כדי לעמוד על מקורו. על כן, מתבקשת הוועדה לנמק החלטתה גם לאור מסמך זה, ולשקול האם יש מקום להפנות את המבקשת לאותן בדיקות או אף לבדיקות נוספות. לעניין זה יובהר כי מאחר שהפגיעה שהוכרה כתאונה בעבודה היא "
אבצס בכתף ימין לאחר חיסון", תתבקש הוועדה להתייחס לשאלה האם ישנו קשר בין הפגיעה שהוכרה ובין הכאבים מהם סובלת המבקשת במקום הצלקת.
9. המוסד לביטוח לאומי יגיש תגובתו לשאלה כפי שפורטה בסעיף 7 לעיל עד ולא יאוחר מיום
26.12.13.
ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ד (03 דצמבר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.