השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סע"ש 46669-09-13; השופט משה טוינה; החלטה מיום 4.11.2013), במסגרתה, נדחתה, בין היתר, בקשת המבקש להוצאת מסמכים שצורפו על ידי המשיבים (להלן -
המסמכים) מתיק בית הדין.
2. מבקשת רשות הערעור עולה כי המבקש פנה לבית הדין האזורי בחודש פברואר 2013 ועתר למתן סעד זמני שעניינו המשך העסקתו כמורה בישיבת "אפיקי ארץ" (להלן -
בית הספר), בה עבד במשך למעלה מ- 22 שנה. זאת, בהתאם למערכת השעות שפורסמה בתחילת שנת הלימודים תשע"ג (ספטמבר 2012). ביום 27.2.2013 נתן בית הדין האזורי החלטתו בבקשה למתן צו המניעה.
3. כמו כן, מבקשת רשות הערעור עולה כי ביום 27.8.2013, יום פתיחת שנת הלימודים תשע"ד, החליטו המשיבים לאסור על המבקש להיכנס לבית הספר. החלטה זו נודעה למבקש ביום 29.9.2013, במהלך חול המועד סוכות, ולפיכך הגיש המבקש, במועד זה, בקשה לצו מניעה במסגרתה עתר ל"מניעה והפסקת גירושו" מבית הספר. המשיבים, בתגובתם לבקשה זו, צירפו מסמכים, אך המבקש ביקש להוציא את המסמכים הכלולים בנספח 2 לתגובה וכן את נספח 9 מתיק בית הדין. לדברי המבקש, המסמכים הכלולים בנספח 2 מעולם לא הומצאו לו וכעת, לראשונה, מנסים המשיבים להכניסם לתיק בית הדין. עוד טוען המבקש כי מסמכים אלו מהווים עדות שמיעה ואף עדות של שמיעה לשמיעה. בנוסף, טוען המבקש כי נספח 9 - מכתב הנזיפה - נכתב ללא סמכות שכן סעיף 31 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 אינו מסמיך את גב' עמירה חיים, המשמשת כמנהלת המחוז, לנזוף בעובד הוראה.
4. ביום 4.11.2013 התקיים בבית הדין האזורי דיון בבקשה להוצאת המסמכים מתיק בית הדין. כמו כן, במסגרת דיון זה התקיים דיון ההוכחות בבקשה למתן צו המניעה.
5. בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 4.11.2013, דחה את בקשת המבקש להוצאת המסמכים מתיק בית הדין וקבע כי "
כידוע במסגרת סעד זמני, עדות שמיעה היא קבילה. בפרט כאשר יש ספק אם האמור באותם מסמכים הם בגדר עדות שמיעה. שהרי בשלב זה השאלה שלה נדרש בית הדין, היא שאלת הסבירות של ההליך המנהלי שננקט בהעברתו של המבקש מבית הספר בו לימד וההחלטה שהתקבלה בסופו של הליך זה, שאלה שיש לבחון על בסיס המידע שעמד בפני הרשות בעת פתיחת ההליך, מכאן שלמסמכים אלה, מסמכים הנוגעים לתפקוד המבקש לכאורה בבית הספר בו לימד בשנת הלימודים שעברה - אינם בגדר עדות שמיעה. צד המבקש לברר את עניינו בבית הדין בהליך שבו עולה לדיון שאלת התנהלותו המקצועית, איננו יכול לחסום את הצד שכנגד מהצגת ראיות המתייחסות לאותה התנהלות מקצועית בטענה של הגנת הפרטיות והדברים ברורים...".
כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.
6.
המבקש, בבקשת רשות הערעור מטעמו, טוען כי יש להשיבו לאלתר למקום עבודתו בבית הספר. בעניין זה, טוען המבקש כי המשיבים לא הצביעו על כל מקור הסמכה להחלטתם להעברתו למקום עבודה ביישוב אחר. כמו כן, הוא מבקש להוציא מתיק בית הדין את נספח 2 לתגובת המשיבים ולחלופין, לקבוע כי משקלם הראייתי הינו אפס; וכן את נספח 9 לתגובת המשיבים ולחלופין, לקבוע שמשקלם הראייתי הוא אפס. בנוסף, מבקש המבקש לזמן לעדות את גב' עמירה חיים; לאפשר לו לסיים את השאלה שנפסלה כמופיע בעמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 4.11.2013 ולשאול את גב' ליכטנברג מדוע משרד החינוך מפלה בגדר היקף משרה ו/או חוזה אישי את המבקש ביחס למורה, גב' רות נעמני. לסיום, הוא מבקש להנחות את בית הדין האזורי כי השאלה השנויה במחלוקת אינה התנהלותו המקצועית של המבקש כמצוין בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון אלא מקור סמכות המשיבים וחוקתיות פעולתם בסילוקו של המבקש ממקום עבודתו. לדבריו, במסמכים אותם ביקש להוציא מתיק בית הדין קיים מידע כוזב, שנכתב באופן מגמתי ומטעה. עוד הוא טוען כי מסמכים אלו נועדו לרצות גורמים הנמצאים בעמדת שליטה והמפעילים את סמכותם מתוך מניעים פרטיים ועל מנת לקדם את האינטרסים האישיים שלהם.
7. במסגרת בקשת רשות הערעור, ביקש המבקש לצרף שני מסמכים: מסמך אחד הוא בקשת המבקש מהממונה על יישום חוק חופש המידע; ומסמך שני הוא תגובת הממונה. לדברי המבקש, מסמכים אלו מעידים כי ניתן ליצור "מציאות עובדתית כוזבת".
8.
לאחר שעיינתי בבקשה, בטענות הצדדים ובכלל החומר שצורף לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, יש לציין כי טענתו של המבקש בעניין השבתו למקום עבודתו בבית הספר, דינה להידחות. ככלל, ההחלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה ליתן סעד זמני או להימנע מתיתו, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (דב"ע נה/247-3
המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט(1) 244, 254 (1995); בר"ע 317/09
רפי כליפה - מדינת ישראל, מיום 17.6.2009)).
במקרה שלפנינו, טרם ניתנה החלטת בית הדין האזורי בבקשת המבקש למתן צו המניעה ולפיכך, לא מצאתי כי ישנה הצדקה לתת רשות ערעור בכל הנוגע לסוגיה זו בשלב זה.
9.
באשר לטענות המבקש בעניין הוצאת המסמכים מתיק בית הדין, בעניין השאלה שנפסלה, בעניין ההנחיות אותן הוא מבקש להעביר לבית הדין האזורי, ובעניין זימון גב' עמירה חיים לעדות - הרי שגם טענות אלו דינן להידחות. החלטת בית הדין האזורי בעניינים אלו היא החלטה בעלת אופי דיוני. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני אותן מקבלת הערכאה הדיונית, אפילו סבורה היא כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת (ע"ע 270/99
עמותת
בית החולים
משגב לדך - רמי לוי, פד"ע ל"ד 637, 645 (1999)).
במקרה שלפני, לא שוכנעתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל, ולא מצאתי כי יש בהחלטת בית הדין האזורי טעות משפטית או אחרת שיש בה כדי להצדיק לעת הזו מתן רשות ערעור.
10.
סיכומו של דבר
- לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
התיק מוחזר לבית הדין האזורי, להמשך בירורו ולמתן החלטה בבקשה למתן צו המניעה.
ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ד (03 דצמבר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.