סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (בתיק סע"ש 40867-10-12; השופטת קרן כהן; החלטה מיום 28.11.13), בה נדחתה בקשת המבקשים למחיקת סעיפים מכתב תביעה מתוקן שהגיש המשיב.
הרקע לבקשת רשות הערעור וטענות המבקשים
:
2. המשיב הגיש ביום 1.11.12 כתב תביעה נגד המבקשים בעילות שונות הקשורות לתקופת עבודתו במבקשת 1 (להלן גם
החברה) וסיומה, ובין היתר טען לזכאות לפיצוי בגין לשון הרע. בין היתר, נטען בסעיף 56 לכתב התביעה כי הגיעו לידי המשיב מפי עובדים בחברה וגורמים חיצוניים ידיעות, לפיהן החברה מעלה נגדו טענות שווא בדבר הוצאות אישורי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק של החברה.
המבקשים הגישו בקשה למחיקת הסעדים בגין לשון הרע ופיצויי פיטורים ומחיקת התביעה האישית נגד המבקש 2. על פי טענתם, המשיב לא פירט כראוי את המלים המהוות לשון הרע, איזה פרסום בוצע, הגורם שפרסם ואופן הפרסום. בהחלטה מיום 20.1.13
נדחתה הבקשה באשר לסילוק הסעד בגין לשון הרע והתביעה האישית נגד המבקש 2, התקבלה הבקשה באשר לכימות הסעד של פיצויי פיטורים בלבד, ונקבע כי המשיב יגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 20.2.13 (להלן גם
ההחלטה הראשונה).
3. המבקשים הגישו ביום 5.2.13 לבית דין זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה. וניתנה רשות ערעור (ע"ע 7192-02-13). בהחלטה מיום 26.5.13 הציעה השופטת גליקסמן לצדדים כי המשיב יגיש כתב תביעה מתוקן ובו פירוט נוסף של עילת התביעה לפי לפיצוי על פי חוק לשון הרע. המבקשים סירבו להצעה זו. ביום 4.7.13, וטרם ניתנה הכרעה בערעור, הגיש המשיב לבית הדין האזורי בקשה לתיקון כתב התביעה בה הוא מפרט את עילת התביעה ברכיב זה. בית הדין האזורי המתין עם הכרעתו בבקשה עד למתן פסק דין בערעור.
ביום 16.9.13 ניתן פסק דין בערעור, ובו נקבע כי בכללו של דבר, בכתב התביעה כפי שהוגש לא ניתן הפירוט הנדרש לעילת תביעה של עוולת לשון הרע, אך אין מקום להורות על מחיקת עילת התביעה ויש לאפשר למשיב לבקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את הפירוט הנדרש. בית דין זה קבע, כי בית הדין האזורי ידון בבקשה לתיקון כתב התביעה שהגיש המשיב.
4. המבקשים, בתגובתם לבקשה לתיקון כתב התביעה, הודיעו כי התיקונים אינם עומדים בדרישות הוראות חוק איסור לשון הרע, והם שומרים על זכותם לעתור למחיקת סעיפים מכתב התביעה.
ביום 9.11.13 ניתנה החלטה בבית הדין האזורי שמקבלת את הבקשה לתיקון כתב התביעה.
ביום 26.11.13 הגישו המבקשים בקשה למחיקת סעיפים 57, 58 ו-60 לכתב התביעה המתוקן, בטענה כי אין בהם כדי להקים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, משום שלא מצוינת בהם זהות הגורם שפרסם את הידיעה הנטענת. עוד התבקש בית הדין האזורי ליתן ארכה להגשת כתבי הטענות.
בהחלטה מיום 27.11.13 נדחתה הבקשה לעכב את מועד הגשת כתב ההגנה, נקבע כי המשיב יגיב לבקשה עד ליום 10.12.13 והבקשה תידון במועד הדיון הקבוע לתיק ביום 17.12.13. המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה.
ביום 28.11.13 ניתנה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפניי. בהחלטה נקבע כי די באמור בסעיפים בכתב התביעה המתוקן כדי לאפשר למבקשים להתגונן כנגד תביעת המשיב, ופירט את נימוקיו באשר לכל סעיף שמחיקתו התבקשה.
5.
לטענת המבקשים, גם כתב התביעה המתוקן אינו עומד בדרישות חוק איסור לשון הרע ואינו מאפשר להם להתגונן כראוי. על פי הטענה, המשיב לא פירט ואיננו יודע כלל מי פרסם את הידיעה הנטענת נגדו כי הוא הוציא אישורי מחלה פיקטיביים, ובנסיבות אלה לא ניתן כלל להוכיח טענה זו. כמו כן נטען כי המשיב לא נוקב אילו אמירות בדיוק נאמרו לו. עוד נטען כי יש למחוק את סעיף 60 לכתב התביעה, בו שומר לעצמו המשיב את הזכות להוסיף מידע נוסף שיגיע אליו בנושא במסגרת ההליכים בתיק.
אשר להכרעתי
:
6. לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקשים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיב, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.
7. החלטה בדבר מחיקת סעיפים מכתב תביעה, הינה החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות דיוניות, כגון ההחלטה האמורה. לאור החומר שהונח בפני, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית הדין קמא אשר תצדיק סטייה מן הכלל האמור.
8. כידוע, על פי ההלכה, סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא רק במקרים חריגים. כך, בבתי הדין לעבודה, נוהגים בזהירות יתרה בהכרעה בבקשה מעין זו ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו על פני מחיקה על הסף [ראו ע"ע 408/07
מדינת ישראל - משה כהן (13.2.2008)].
לגופו של עניין - עיון בסעיפים אותן מתבקש למחוק מכתב התביעה המתוקן, מלמד כי נוסף עליהם פירוט בהשוואה לכתב התביעה המקורי שהוגש. בסעיף 57 לכתב התביעה צוינו פרטים לגבי המועד והמקום שבו הדברים הנטענים נשמעו, וצוין שמו של עובד החברה לשעבר ששמע אותם. אמנם, נכונה טענת המבקשים כי לא צוין במפורש מיהו הגורם מטעם החברה שאמר את הדברים, אם אכן נאמרו. אולם, לא שוכנעתי כי יש בכך טעם המצדיק התערבות בהחלטתו של בית הדין האזורי לפיה די באמור בסעיף כדי לאפשר למבקשים להתגונן מפני כתב התביעה, ואין מקום להורות על סעד קיצוני של מחיקת סעיפים מכתב התביעה.
בנוסף, דין טענות המבקשים לעניין סעיפים 58 ו-60 לכתב התביעה המתוקן - להידחות, ואין טעם משפטי להתערב בהחלטתו ובנימוקיו של בית הדין האזורי בעניין.