1. לפנינו בקשה למחיקת בקשת רשות הערעור על הסף ובקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור; מאחר והמסכת העובדתית והמשפטית בתי הבקשות זהה, נדון בהן יחדיו.
רקע וטענות הצדדים
2. ביום 26.4.11 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, ב"ל (ת"א) 21036-12-10)שהוא מושא ערעורו של המבקש על החלטת ועדת העררים (קביעת דרגת אי כושר), אשר קבעה כי המבקש כשיר לעבוד בעבודות מסויימות.
בית הדין האזורי קיבל את הערעור בקבעו כי בהחלטת הועדה נפל פגם משפטי באשר לא התייחסה לעובדה, כי המבקש הפסיק ללמוד בכולל עקב מצבו הרפואי.
ביום 15.6.11 הגיש המשיב בקשת רשות ערעור על פסק הדין; בבקשה, טען המשיב כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי וכן כנגד ההחלטה לחייבו בהוצאות הדיון; עוד ציין המשיב כי פסק הדין הגיע לידיו ביום 16.5.11.
ביום 23.6.11 הגיש המבקש, טרם היותו מיוצג, הודעה בה ציין כי, בהתאם לנתונים המצויים בידו, הגיע פסק הדין לידי המשיב כבר ביום 12.5.11 ולא כפי שציין.
ביום 8.8.11 הוגשה בקשת המבקש למחיקת בקשת רשות הערעור על הסף. המבקש טען כי, מאחר שפסק הדין הומצא למשיב ביום 12.5.11 - הרי שבקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ועל כן- יש למחוק בקשת רשות הערעור.
ביום 28.8.11 הגיש המשיב תגובתו; המשיב טען כי תאריך קבלת פסק הדין הוקלד כ-"16.5.11" עקב טעות משרדית. עוד ציין המשיב כי סיכויי בקשת רשות הערעור גבוהים ומטעם זה יש להאריך המועד להגשתה.
המבקש השיב לתגובה כי המשיב לא ציין כל טעם להארכת המועד וכי לא פירט את סיכויי הערעור ועל כן יש למחוק את בקשת רשות הערעור ולדחות הבקשה להארכת המועד.
דיון והכרעה
3. על פסק דין שניתןלפי סעיפים 64א, 127לד או 200א ל
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב
], התשכ"ח-1968, ניתן לערער ע"י הגשת בקשת רשות ערעור. המועד להגשת ערעור על החלטה של בית דין אזורי נקבע בתקנה 75(א) ל
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "
התקנות"):
"בקשה לרשות לערער על פסק דינו של בית דין אזורי לפי סעיפים 64א, 127לד או 200א לחוק הביטוח הלאומי, תוגש תוך שלושים ימים מיום שניתן פסק הדין, אם ניתן בפני המבקש, או מיום שהומצא לו, אם ניתן שלא בפניו."
במקרה דנן, אין מחלוקת כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ועל כן, לכאורה בשלב זה, דין בקשת המחיקה להתקבל.
עם זאת, מחוקק המשנה נתן דעתו לכך וקבע בתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":
"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".
מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:
"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא"
.
לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון בעניין ידידיה עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:
"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".