1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אביטל רימון-קפלן ונציגי הציבור גב' שרה דורון ומר אהרון אופיר; ס"ע 11-11-25896) מיום 19.12.2011, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו זמני שיורה על ביטול פיטוריו והשבתו לעבודתו במשיבה.
2. בית הדין האזורי פירט בהרחבה בהחלטתו את הרקע העובדתי לבקשה, כפי העולה לכאורה בשלב זה מן המסמכים שהוצגו בפניו. להלן נפרט את עיקרי הדברים:
המבקש, יליד 1943, הוא מורה לחינוך גופני בהכשרתו. משנת 1972 ועד שנת 1998 הועסק המבקש על ידי משרד החינוך כמורה לחינוך גופני בחטיבת הביניים בביה"ס "אורט קרית ביאליק". בשנת 98' הוצא המבקש לפנסיה מוקדמת עם הגיעו לגיל 55, ומאז הוא מקבל פנסיה תקציבית מהמדינה. לכאורה, נראה כי תנאי לפרישתו המוקדמת של המבקש משירות המדינה היה "שימשיך להיות מועסק בביה"ס על ידי אורט במשרה חלקית לצורך השלמת הכנסתו כך שלא יירד ברמת חייו וזאת עד גיל הפרישה הרגיל 65" (מתוך מכתבו של רן ארז, יו"ר ארגון המורים, מיום 14.8.2003 אל מנכ"ל הרשת). משכך, החל משנת 1998 מועסק המבקש על ידי המשיבה בחטיבה העליונה באותו בי"ס, בהיקף של עד שליש משרה, מכח חוזים המתחדשים לשנה כל פעם. בהתאם, מידי שנה לקראת סוף חודש מאי נשלח למבקש מכתב אודות סיום העסקתו מכח ההסכם המיוחד, ובהמשך לכך נערך למבקש שימוע לגבי המשך העסקתו לשנה נוספת. המימון להעסקתו של המבקש באופן זה, ולמצער בשנים האחרונות, היה מכוח שעות פרופסיונאליות שהוקצו לארגון המורים במסגרת ההסכמים הקיבוציים במערכת החינוך.
3. בחודש אוקטובר 2010, תוך כדי שנת הלימודים הקודמת - התשע"א, הגיע המבקש לגיל פרישה כהגדרתו בחוק גיל פרישה, התשס"ד - 2004 (להלן-
חוק גיל פרישה). אין חולק כי העסקתו לא הופסקה במועד זה, תוך כדי שנת הלימודים.
4. ביום 18.5.2011 נשלח אל המבקש מכתב הפסקת עבודה, בדומה למכתבים שנשלחו אליו בשנים הקודמות. אין חולק כי לקראת שנת הלימודים הנוכחית לא הועברו באמצעות ארגון המורים שעות פרופסיונאליות להעסקת המבקש, ולמעשה לא הועברו עד כה. בית הדין הסביר, כי כעולה מעדות המבקש בפניו, גם בשנת הלימודים הנוכחית, פנה אליו מנהל ביה"ס, מר רמי פורת (להלן -
מר פורת), כדי לברר האם הארגון ידאג להקצאת שעות עבור העסקתו. לדבריו הוא פנה בעקבות כך לרן ארז, לברר "האם ההסדר של כל שנה בין ארגון המורים לרשת אורט זה בסדר" ולדבריו כאשר קיבל תשובה חיובית, אישר למר פורת שהנושא הוסדר עם ארגון המורים. על יסוד זה הכין עבורו מר פורת את המערכת לשנת הלימודים הנוכחית. בית הדין ציין, כי הן המבקש והן מר פורת העידו כי תקלות בהעברת התקציב למימון העסקתו של המבקש היו מוכרות להם עוד משנים קודמות, ועל כן מתוך אמונה כי גם השנה הנושא יוסדר במהלך תחילת שנת הלימודים, שובץ המבקש למערכת הלימודים והחל ללמד החל מיום 1.9.2011. אולם, משהגיע מועד תשלום משכורת חודש ספטמבר והתקצוב להעסקת המבקש לא הגיע, לא שולם שכרו של המבקש לחודש זה.
אין חולק בין הצדדים כי בעקבות כך פנה המבקש אל מנהל בית הספר, אשר הודיעו כי הרשת טרם קיבלה את מימון השעות עבורו. המבקש טען, כי בעקבות כך פנה לרן ארז כדי שיפעל לתקן את המעוות. לדבריו, כאשר פנה מר ארז אל מנכ"ל המשיבה לבירור העניין מסר לו האחרון כי שכרו של המבקש לא משולם מפאת גילו. לטענת המבקש, ביום 27.10.2011 קיבל שיחת טלפון ממר פורת אשר הודיע לו כי קיבל הוראה מהנהלת הרשת, שלא להעסיק את המבקש יותר מאחר שהוא בן 68. עוד טען המבקש, כי ביום 30.10.2011 אסר עליו מר פורת להיכנס לכיתה, וכך מצא עצמו מסולק ממקום עבודתו בבושת פנים לאחר שנות עבודה רבות. לסיום טען המבקש, כי ביום 6.11.2011 גילה כי המשיבה הפקידה לחשבון הבנק שלו סך 44,000 ש"ח כחלק מדרכה להראות לו כי סיים את עבודתו אצלה.
מנגד העיד מר פורת בפני בית הדין האזורי, כי לגבי שנת הלימודים התשע"ב היה "הסכם ג'נטלמני" בינו לבין המבקש כי המבקש יוכל לקבל שכר רק אם יקבל שעות פרופסיונאליות מארגון המורים. לדבריו הוא שאל את המבקש במהלך חודש ספטמבר אם ידוע לו מה קורה עם השעות והאחרון השיבו כי שוחח עם מר רן ארז, וכפי שאף העיד המבקש, מר ארז מסר לו כי "יהיה בסדר". עוד העיד מנהל בית הספר, כי לאחר חזרת הצדדים מחופשת הסוכות התברר כי אין תקצוב להעסקת המבקש, ולפיכך זימן את המבקש אליו והסביר לו כי הואיל והשעות הפרוספסיונאליות לא הגיעו וגם לא יגיעו, הוא לא יוכל להמשיך להעסיק את המבקש כאשר ידוע לו כי לא יוכל להמשיך לשלם את שכרו.
5. ביום 1.11.2011 נשלח אל המבקש מכתבו של מר פורת לפיו למרות המאמצים לא עלה בידיו לקבל אישור מיוחד להעסקתו בשנת התשע"ב, וכי על פי ההודעה מחודש מאי 2011 העסקתו הסתיימה לאור הגיעו לגיל פרישה. על כן, בהיעדר שעות המאפשרות את העסקתו, בשים לב להגיעו לגיל פרישה ולאור נהלי הרשת המחייבים אותו - הוא אינו יכול להמשיך בהעסקת המבקש בשנת הלימודים הנוכחית.
6. נוכח האמור הגיש המבקש ביום 14.11.20111 את תביעתו העיקרית, וכן את בקשתו למתן הסעדים הזמניים.
7. בהחלטתו דן בית הדין האזורי בטענתו של המבקש לפיה פיטוריו נעשו בשל הפליה מחמת גיל, וכי חוק גיל פרישה מאפשר לחייב עובד לפרוש רק בגיל 67, לא קודם לכן ואף לא לאחר מכן. בית הדין קבע, כי לטענה זו אין בסיס, וכי מעביד יכול לחייב עובד לפרוש החל מגיל 67 ואילך, לפי החוק. עוד נקבע, כי כבר נפסק כי הוצאתו של עובד לגמלאות לאחר גיל הפרישה אינה מהווה הפליה מחמת גיל.
באשר לטענות המבקש בדבר היעדר שימוע קבע בית הדין האזורי, כי אף אם נצא מנקודת הנחה כי אכן היתה מוטלת חובה כלשהי על המשיבה לערוך לו שימוע בנסיבות אלה, ואף אם נניח כי המשיבה מהווה גוף דו מהותי, הרי שאין מדובר בפגם המצדיק אכיפה של יחסי העבודה, אלא לכל היותר פסיקת פיצויים. באופן דומה קבע בית הדין האזורי, כי אף אם טענות המבקש ביחס להפרת הוראות התקשי"ר ביחס לעובדי ההוראה יתקבלו, הדבר יצדיק פסיקת פיצויים ולא אכיפה. טרם סיום הוסיף בית הדין האזורי בנוגע למאזן הנוחות, כי בנסיבות אלו, בהן אין חולק כי לקראת שנת הלימודים הנוכחית לא הוקצה תקציב להעסקת המבקש, ומשלא עלה בידי המבקש לבסס ולו לכאורה עילה המצדיקה הצהרה על בטלות החלטת המשיבה שלא להמשיך את העסקתו בנסיבות אלו - אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש בבקשתו לאכוף בשלב זה, ולו באופן זמני, את העסקתו מחוץ לתקן ובהעדר תקציב לעשות כן. נוכח האמור דחה בית הדין האזורי את הבקשה למתן סעדים זמניים. מכאן הבקשה שבפניי.
8. בבקשתו טען המבקש, כי שגה בית הדין האזורי כאשר קבע כי לא היה עובד קבוע של המשיבה במשך 38 שנים רצופות, כי היעדר שימוע אינו פגם היורד לשורשו של עניין בנסיבות אלו, וכי המבקש אינו זכאי לסעד של אכיפה.
9. לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל חומר התיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי שלא ליתן צו זמני המורה על השבת המבקש לעבודתו, שכן כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים (ראו: ע"ע 215/03
נורית ענבר - יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, ניתן ביום 3.11.2006). במקרה שלפני, לא מצאתי כי החלטתו של בית הדין האזורי, שניתנה על סמך העובדות הלכאוריות שמצא בשלב מוקדם זה של הבקשה לצו זמני, היתה בלתי סבירה, באופן שיצדיק התערבותנו בה כערכאת ערעור. בית הדין האזורי מצא, כי לא עלה בידי המבקש להראות בשלב זה כי אי חידוש העסקתו לשנת הלימודים הנוכחית היתה נגועה בפגם של הפליה מחמת גיל, וכי המבקש לא הראה כי התקיימו בעניינו נסיבות המצדיקות מתן סעד של אכיפת יחסי העבודה.
יוער, כי מן הראוי כי טענות המבקש ביחס למתכונת העסקתו וביחס לכלל נסיבות הפסקת עבודתו יתבררו באופן יסודי ויבואו לידי הכרעה במסגרת ההליך העיקרי, ולא מצאתי כי יש בהן כדי להצדיק מתן סעד זמני בשלב זה, או מתן רשות הערעור.
נחה דעתי, כי ככל שבסופו של יום יתברר כי הדין עם המבקש, וכי בהחלטה בדבר אי חידוש העסקתו לשנת הלימודים הנוכחית נפלו פגמים, בין כאלה המובילים לבטלותה של ההחלטה ובין כאלה המצדיקים תשלום פיצויים בגינה, ניתן יהיה לפסוק לזכותו סעד כספי אשר ישקף את הנזקים שנגרמו לו בתקופת בירור ההליך העיקרי, בנוסף לכל סעד אחר.
10.
סוף דבר
- הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום,כ' טבת התשע"ב (15 ינואר 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.