1. בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחיפה (
כב' הרשם, כתוארו אז, מר דאוד מאזן), מתאריך 26.1.2004, בתיק מס' 02-06371-04-9.
2. בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה מתנהלים הליכים למימוש משכנתה, על דירת מגורים שבבעלות המנוח שלמה בן דוד ז"ל, הרשומה בספרי המקרקעין כחלקה 1900/9 בגוש 6043.
המבקשת היא בתו של המנוח, ולטענתה זכאית היא לפדות את המשכנתה.
3. על פי החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, מונה המשיב מס' 2 ככונס נכסים לשם מכירת הדירה. במסגרת ההליכים למימוש המשכנתה, הורה כב' ראש ההוצאה לפועל לקיים התמחרות בין מציעים שונים שהיו מעוניינים לרכוש את הדירה, ועוד הורה, כי יש לאפשר ליורשי המנוח על פי דין לפדות את המשכנתה.
דא עקא, שהגם שהמנוח נפטר לפני שנים מספר, איש מקרובי משפחתו לא פנה לבית המשפט בבקשה למתן צו ירושה, ועד עתה לא נקבע מי הם יורשי המנוח על פי דין.
4. בתאריך 22.8.2004 קיים כונס הנכסים התמחרות בין המציעים השונים, ולהתמחרות התייצב אחד מבניו של המנוח, עופר בן דוד. מר בן דוד היה מלווה באדם אחר, אשר הציע הצעתו לרכישת הנכס, ואולם, בתום ההתמחרות התברר, כי ההצעה הגבוהה ביותר לרכישת הדירה הייתה הצעתה של המשיבה מס' 3, אשר הציעה לרכוש את הדירה תמורת סכום בשקלים השווה ל- 265,000 דולר.
נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים, שההצעה סבירה בנסיבות העניין.
5. לאחר ההתמחרות שלחה באת כוח המבקשת הודעה לכונס הנכסים, ובה הודיעה כי המבקשת, היא בתו של המנוח, המתגוררת בחו"ל, מעוניינת לפדות את הדירה, אך מטעמים דיוניים גרידא מבקשת היא, שהפדיון יעשה על דרך המכר על ידי רשות, לפי סעיף 34א' לחוק המכר, תשכ"ח - 1968.
6. כונס הנכסים לא התנגד לפדיון המשכנתה בדרך המוצעת, אך ראש ההוצאה לפועל סרב לקבל דרך פדיון זאת. בהחלטתו מתאריך 31.8.2004 קבע כב' ראש ההוצאה לפועל, כי אם יבוצע הפדיון על דרך המכר על ידי רשות, לפי סעיף 34א' לחוק המכר, הרי זו למעשה השתתפות מאוחרת במכרז ובהתמחרות שנעשתה, לאחר שהליכים אלה כבר הסתיימו. על כן החליט ראש ההוצאה לפועל לאשר את המכירה למשיבה מס' 3, וקבע כי תוקפה מיידי.
יצויין, כי בינתיים, המשיבה מס' 3 שילמה לכונס הנכסים סך 625,000 ש"ח, שמומן בהלוואה שנטלה, והצדדים אף דיווחו על העסקה למנהל מסוי המקרקעין.
7. טענות ב"כ הצדדים הן טענות ארוכות ומפורטות. בתמצית, המבקשת טוענת, כי אישור המכר בלא שניתנה לה זכות הטיעון, פגע בזכויותיה, ועוד מוסיפה היא וטוענת, כי קופחה זכותה לפדות את הנכס.
לעומת זאת טענו המשיבים כי אין מקום ליתן הרשות לערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל, ויש לקיים את המכר על פי האישור שניתן למכר בשעתו. המשיבה מס' 3 מוסיפה, כי כבר שילמה חלק מהתמורה, ושינתה מצבה לרעה.
8. נראה כי התסבוכת התחילית נוצרה בשל בקשת המבקשת לעשות מעשה שעטנז, ולערב מין בשאינו מינו.
מכר נכס מקרקעין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל הוא אכן מכר על ידי רשות, לפי סעיף 34א' לחוק המכר. במכר על ידי רשות, "עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס". לא כך הדבר בפדיון משכנתה. בפדיון המשכנתה נותר הנכס רשום על שם בעליו, זולת העובדה שהמשכנתה נמחקת, שכן מיצתה את עצמה.
אם רצונה של המבקשת הוא לפדות את המשכנתה, הרי עליה להביא בחשבון כי לא תוכל לקבל בעלות בדירה. תוצאת פדיון המשכנתה לא תהייה אלא מחיקת המשכנתה, והדירה תישאר רשומה על שם בעליה, כלומר אביה המנוח. במקרה שכזה, ובנסיבות המקרה שלפני, הפדיון, ככל הנראה, לא יביא כל תועלת למבקשת, שכן על הדירה הוטלו עיקולים שונים, לרבות עיקול לטובת המשיב מס' 1, ונושי העזבון יהיו איפוא רשאים להמשיך ולנקוט בהליכים למימוש הדירה כדי לגבות מתוכה את החובות שהמנוח חייב להם (אם כי אז יעמוד המשכון להבטחת זכות החזרה של המבקשת, לפי הסיפא של סעיף 14 לחוק המשכון).
לעומת זאת, אם רצתה המבקשת לרכוש את הנכס, ולהבטיח כי רכישתה תעשה בדרך הקבועה בסעיף 34א' לחוק המכר, כי אז היה עליה להתכבד ולהתייצב להתמחרות שהתקיימה ולהציע הצעתה, ככל משתתף אחר. העובדה כי המבקשת היא בתו של המנוח (ועדיין אינה מוכרת כיורשת שלו על פי הדין) אינה מקנה לה זכויות יתר על פני המשיבה מס' 3, שטרחה והתייצבה להתמחרות והגישה את ההצעה הגבוהה ביותר.
9. על כן, הנני סבור, כי צדק כב' ראש ההוצאה לפועל כאשר סרב לקבל את מעשה השעטנז שהונח על שולחנו.
10. כאמור, טענתה העיקרית של המבקשת היא, כי קופחה זכותה לפדות את הנכס, ולצורך תיקון הפגם שנפל בעניין זה, מבקשת המבקשת לקבל רשות הערעור בבקשה שלפני.
ואולם, לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש בידי המבקשת זכות לפדות את המשכנתה, ובכך בא אני לדון עתה.