ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
5642-08
28/05/2012
|
בפני השופט:
נטע רות
|
| - נגד - |
התובע:
יצחק קלדרון
עו"ד יוסי סבן
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד יהונתן שדמי
|
| החלטה |
רקע כללי
1. ביום 28.7.08 דחה פקיד התביעות של הנתבע את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 2.8.07 (להלן:
"התאונה"). זאת, מאחר ולא הוכח לשיטתו קשר סיבתי בין התאונה הנ"ל לבין הפגימה הרפואית בברכו הימנית של התובע.
מכאן התביעה שבפנינו.
2. הצדדים הגיעו להסכמה ביחס לתשתית העובדתית שעל יסודה ביקשו למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הפגימה ממנה סובל התובע, כדלקמן:
§ התובע יליד 1971.
§ ביום 2.8.07 בעבודה, בעת ירידה מארגז תא המטען של רכב 4X4, חש התובע בכאב בברך ימין.
§ ביום 4.12.07 פנה התובע לראשונה לקבלת טיפול רפואי.
§ התובע לא נעדר מעבודתו.
§ התובע שירת במילואים במהלך חודש אוגוסט 2007.
3. לאור הסכמה זו מינה ביה"ד את ד"ר סוזנה הורוביץ (אורטופדית) כמומחית יועצת-רפואית (להלן:
"המומחית"), על מנת שתחווה דעתה בשאלת הקשר הסיבתי כאמור.
במסגרת חוות דעתה כתבה המומחית כי התובע סובל מקרע בחלק האחורי של הרצועה הצולבת הקדמית בברך ימין ומנזק סחוסי דרגה 2-3 של הקונדיל הפמורלי מדיאלי, שעבר הטריה בניתוח ארטרוסקופיה. המומחית הוסיפה וכתבה כי היא לא מוצאת קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנ"ל נוכח הזמן שחלף בין מועד התאונה (2.8.07) לבין המועד הראשון בו פנה התובע לקבלת טיפול רפואי עקב הפגימה (4.12.07). זאת, למרות שלדעת המומחית אירוע כפי שתואר עשוי לגרום לפגיעה ממנה סובל התובע. לדבריה, הפגימה הנ"ל גורמת לכאבים ניכרים ולנפיחות של הברך עקב הצטברות נוזל דמי, כאשר ארבעת החודשים שחלפו מאז התאונה ועד לפניה הראשונה לקבלת טיפול רפואי - במהלכם ביצע התובע פעילות בעבודה ובמילואים - ניתקו את הקשר הסיבתי בין הפגימה לבין התאונה.
4. לאור בקשת ב"כ התובעת וביום 1.10.09 הופנו אל המומחית שאלות הבהרה, עליהן היא השיבה ביום 25.10.09 כדלקמן:
א. לשאלה - האם מתועדים בספרות המקצועית ובפרקטיקה מקרים בהם קרע של הרצועה הצולבת לא גרם להצטברות של נוזל ו/או הצטברות מועטה של נוזל השיבה המומחית כי אין מוכרים לה מקרים ללא הצטברות של נוזל וכי נדירים הם המקרים של הצטברות מועטה של נוזל. כן הוסיפה כי אין מוכרים לה מקרים בהם אדם צעיר נפגע בברך, סבל מקרע של רצועה צולבת קדמית ומפגיעה סחוסית בברך והמשיך בעבודתו הרגילה, שירת במילואים ופנה לבדיקה רפואית ראשונה רק 4 חודשים לאחר האירוע.
ב. לשאלה האם נכון שלמעט התאונה מושא התביעה אין תיעוד רפואי ממנו ניתן ללמוד על קיומו של אירוע טראומטי נוסף אשר עלול היה לגרום לנזק המתואר בחוות הדעת, השיבה המומחית בחיוב. עם זאת המומחית הוסיפה וציינה כי אין בכך כדי לשנות את חוות דעתה היות וחלק מהרישום בתיק הרפואי הינו מפי החולה, לרבות הרישום בדבר התאונה וכן ציינה כי
"מקובל"
לייחס קרע ברצועה הצולבת לאירוע שהתרחש, לכל היותר, במהלך 30 הימים שקדמו לבדיקה הרפואית.
5. במסגרת פסה"ד שניתן ביום 1.8.10 וחרף חוות דעת המומחית קיבל בית הדין את התביעה וקבע כי התאונה מושא התביעה מיום 2.8.07 הינה תאונת עבודה.
על פסק דין זה הגיש הנתבע ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 50538-08-10), כשבסופו הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד, לפיה - התיק יוחזר לבית דין זה על מנת שימנה מומחה רפואי
נוסף וכן כי חוות דעתה של ד"ר הורוביץ ותשובותיה לשאלות ההבהרה לא תובאנה בפני המומחה הנוסף שימונה.
6. בהתאם לפסק הדין שניתן בערעור, מינה בית הדין מומחה יועץ רפואי נוסף, ד"ר אליהו סלטי אשר חיווה דעתו בשאלות המקובלות בהליך זה כמפורט להלן:
א. לשאלה - מהי הפגימה הרפואית ממנה סובל התובע, השיב המומחה כי התובע סובל מקרע של הרצועה הצולבת הקדמית בברך וכן מנזק דרגה 3 לסחוס הברך באזור הנקרא MFC בעצם הירך.
הוסיף ד"ר סלטי וכתב כי ממצאים אלה אובחנו וטופלו בארטרוסקופיה שעבר התובע ביום 26.6.08, כאשר בבדיקה זו נמצאו מיניסקוסים תקינים למרות שבצילומי ה-MRI אשר בוצעו קודם לארטרוסקופיה היה הרושם כי קיים קרע במיניסקוס הפנימי. קרע אשר נשלל בבדיקת הארטרוסקופיה של הברך, שהינה בדיקה/טיפול הבחירה לפתולוגיות בברך.