ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
4526-09
18/07/2011
|
בפני השופט:
הדס יהלום
|
- נגד - |
התובע:
מנשה רחמים
|
הנתבע:
המוסד לבטוח לאומי
|
החלטה |
1. הוגשה תביעה בעקבות שתי החלטות של המוסד לביטוח לאומי.
בתביעה האחת נדחתה תביעת התובע להכיר בארוע בעבודה מיום 16.10.08.
בתביעה השניה נדחתה תביעת התובעת להכיר בארוע בעבודה משנת 2003.
2. בתצהיר התובע, פירט ארוע מיום 13.12.02 שבו נפרץ המחסן במקום עבודתו.
לטענתו, בעקבות זאת, הוגשה תביעה של חברת הבטוח אריה ואף הוגשה תלונה במשטרה נגד התובע ונגד בעלי החברה בה הועסק.
החקירה נמשכה תקופה ארוכה עד שביום 17.7.06 קיבל התובע הודעה לפיה התיק נסגר מחוסר אשמה פלילית.
התובע סיפר על מצבו הרפואי בעקבות הארועים בעבודה, יתר לחץ דם, קשיים נפשיים, עצבנות, כאבים בחזה ועוד.
עוד סיפר בתצהיר על ארוע בעבודה ביום 16.10.08.
כך אמר:
"10. מחודש פברואר 2008, עבדתי כמנהל בבית "אורנית", בניין המשמש לתעשיה קלה, חברות יבוא, ולחברות היי טק ומכשירים רפואיים. עבודתי כללה קשר עם השוכרים בכל הנוגע לבעיות המתעוררות במושכר והייתי אחראי על תפקודו התקין של המושכר, לרבות הזמנת בעלי המקצוע לביצוע תיקונים.
11. עבודתי היתה כרוכה אמנם במתח ועימותים אולם, ביום 16.10.08 אירע אירוע יוצא דופן של התרגזות נכנסתי לעצבים לא נורמליים והגעתי לשמים עם העצבים האלה, שהיו מעל ומעבר. אירוע זה הביא לאוטם שריר הלב. העתק התביעה לדמי פגיעה וכן חקירתי אצל חוקר המוסד רצ"ב מסומנים "ט ו- "י" בהתאמה. אני מפנה את בית הדין הנכבד לעמודים 13-14 לחקירתי אצל חוקר המוסד בהם אני שב ומסביר לחוקרת שמדובר בויכוח יוצא דופן, אף לסוג העבודה המתוח בו אני עסקתי.
12. האירוע נבע מויכוח טלפוני נוקב וקולני שניהלתי עם חברה אשר היתה אמורה להגיע ולתקן שער חשמלי שנועד להגן על סחורה יקרה שהושארה בסיפון ההטענה. למרות הבטחות חוזרות ונשנות, לא הגיע הטכנאי לתיקון השער וזאת במשך 3 שבועות. חששתי כי שוב אואשם באובדן של ציוד על לא עוול בכפי והרגשתי שהגיעו מים עד נפש. השיחה ביום האירוע נוהלה תוך כדי צעקות ואיומים ובסיומה, חשתי ברע. עובדים שהיו במקום ובעיקר עובדים מחברת "ורסמנט" שהמחסן שלה קרוב למקום בו דיברתי בטלפון, יצאו כדי להרגיע אותי. כן יצאה הגב' אביבה עמיחי מחברת "זוג עיצוב תעשייתי", המציינת במכתבה כי הופתעה מעוצמת הדיבור הקולני בטלפון, שהיה חריג מאוד. העובדים ראו שאני מרגיש לא טוב ומתקשה לנשום והביאו לי מים. נשארתי במקום העבודה על אף הלחץ בחזה, על מנת להירגע. הייתי בטוח כי הלחץ נובע מ"עצבים" והוא יחלוף.
13. בדרך הביתה אני נוהג לעצור בבית קפה ולפגוש חברים. הגעתי לשם והזמינו לי כוס שתיה קרה, אולם לא יכולתי לשתות כי חשתי ברע ואמרתי להם שהתרגזתי ואני לא מרגיש טוב. הם ענו שאני אכן נראה רע והמשכתי לביתי. כאשר הגעתי לביתי ועליתי במדרגות הבית, חלה שוב החמרה במצבי וביקשתי מאשתי לפנות אותי לבית החולים, שם אובחנתי כסובל מאוטם שריר הלב. "
3. התובע העיד בדיון מיום 16.1.11.
התובע אישר שבעבודתו בחברת אורפל, בה החל לעבוד בשנת 2008, היו ויכוחים עם בעלי מקצוע -
"עצבים רגילים כמו בכל מצב שמישהו לא בא".
כן אישר:
"זו עבודה עם עצבים, עם אחד מרימים את הקול ועם אחר קצת פחות".
בטופס התביעה כתב שהלחצים בחזה החלו בזמן ותוך כדי ויכוח והתרגזות חריפה.
4. התובע נחקר על ידי חוקר המל"ל ביום 11.1.09.
התובע נשאל על עבודתו ואמר: