קטינה כבת 4.5, הוכרזה כבת אימוץ ביחס לאביה. האימוץ צומצם על דרך קיומם של 3 מפגשים בשנה בינה לבין אביה. האב הביולוגי ביקש לצלם את הקטינה בעת מפגשיו עמה ולשמור תמונותיה. ב"כ היועמ"ש פונה בבקשה לביהמ"ש כי האב הביולוגי לא יהיה רשאי לצלם את הקטינה במהלך מפגשיו עמה - זו הסוגיה שבפניי.
רקע
ביום 31.05.13 הכרזתי על הקטינה כבת אימוץ ביחס להוריה. כלפי המשיב, האב הביולוגי, התרשמתי כי פעולת שירותי הרווחה כלפיו לא הייתה סבירה. היה בידי שירותי הרווחה המידע והאפשרות לאתרו בזמן סביר אך שירותי הרווחה לא עשו כל ניסיון לברר עמו האם הוא מעוניין לגדל את בתו, טרם מסירתה למשפחת אומנה. יחד עם זאת, הכרזתי על הקטינה כבת אימוץ ביחס אליו. קבעתי כי גם אם הניח האב הביולוגי כי הקיבוץ ו/או משפחת האם דואגים לקטינה והוא ניתק עצמו מהאם ומהקטינה רק בשל חששו מפני משפחת האם, עדיין, אין בכל אלה כדי להצדיק את התעלמותו המתמשכת מן הקטינה. במשך שנתיים לא עשה האב הביולוגי כל ניסיון ליצור קשר עם הקטינה ו/או לברר מה עלה בגורלה. הקטינה לא זכתה להתעניינות ודאגה מצידו, יהיו הסיבות אשר יהיו. זאת ועוד, האב הביולוגי לא ביקש להגשים את זכותו לגדל את בתו ולחנכה, אלא ביקש הוא שאחיו, החי בחו"ל, יעשה זאת בשמו ובמקומו. נפסק כי זכות ההורה הטבעי אינה אלא כי הוא עצמו - ולא אדם זר, יגשים את זכותו של ידלו, יגדלו ויחנכו. הזכויות שיש להורה הטבעי הן אפוא חובות. בנסיבות אלו, קבעתי כי יתקיימו הוראות סעיפים 13(א)(4) ו-13(א)(5) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק האימוץ").
לאחר שבחנתי את טובתה של הקטינה, הכרזתי על הקטינה כבת אימוץ ביחס לאביה וצמצמתי את תוצאות האימוץ באופן ש-3 פעמים בשבוע ייערכו מפגשים בין האב לבין הקטינה.
לאחר שפסה"ד הפך לחלוט ונדרשה עו"ס לחוק האימוץ לתאם מפגש בין המשיב לבין הקטינה, אז הביע המשיב את רצונות לצלם את הקטינה. בעקבות כך, הוגשה בקשה לביהמ"ש, היא נשוא הכרעתי.
עמדת עו"ס לחוק האימוץ
בתסקיר שהוגש בתמיכה לבקשה, נכתב, בין היתר, כדלקמן:
"... האב הביולוגי הגיב בכעס, טען בפני כי זכותו לצלם את הילדה וכי מדובר ב"תינוקת שלו". הוא ציין בפניי כי הוא מבקש להעביר את התצלומים לידי משפחתו המורחבת. לדבריו, הוא מתכוון לצלם אותה בכל מקרה גם אם נקרא למשטרה. הוא התבטא בכעס, הביע עמדות שמבטאות תחושות שנעשו לו עוול כבד עמו ואינו מוכן להשלים. לדבריו, "אלוהם רואה את העוול שאני עושה לו".
מהשיחה עמו התרשמתי כי הוא אינו משלים עם החלטת בית המשפט שהקטינה לא תהיה ברשותו ומבחינה משפטית הוא אינו ההורה שלה, זאת על אף שבחר לא לערער על פסק הדין. אנו יודעים כי "השלמה" וקבלה של הורה ביולוגי את האימוץ, הינה תנאי חשוב להצלחת האימוץ עם קשר. בשיחה עמו התרשמתי כי הוא אינו מקבל את הסמכות של הגורמים המקצועיים שנקבעו ע"י כב' בית המשפט כדי לפקח על האימוץ עם קשר...
...אני מבקשת שלא לאפשר לו לצלם את הקטינה. בעידן הטכנולוגי של היום, ניתן להפיץ ברשת האינטרנט את צילומי הילדה וע"י כך לאתר את הקטינה ומקום מגוריה. יש לזכור כי לקטינה יש מראה שונה ובקלות נתן יהיה למצאה.
החיסיון הנהוג באימוץ נועד לשמור על פרטיותם של כלל המעורבים בהליך, פרטיות זו נדרשת בין היתר, על מנת להטיח שלווה ויציבות (עד כמה שניתן) למאומץ ומשפחתו המאמצת, כך שיוכלו להתמקד בבניית הקשר המשפחתי (קשר שיצטרך להמשיך ולהבנות גם בין הקטינה ומשפחה המאמצת בשנים שעוד יבואו) בלא שיעיב חשש כי ההורה הביולוגי יתדפק על דלת ביתם או שתמונתה של הקטינה תפורסם באינטרנט או במקום אחר יחד עם סיפורה מפי אביה הביולוגי.
אני סבורה, כי דווקא מקום בו ניתן לאב לראות את הקטינה במו עיניו, כל ארבעה חודשים, הרי שבאיזון בין רצונו לקבל לידיו גם תמונה של הקטינה, צריכה זכותה של הקטינה (ומשפחתה המאמצת) לפרטיות, שעל חשיבותה עמדתי לעיל, לגבור.
שוחחתי גם עם ההורים האומנים - המיועדים לאמץ את הקטינה על בקשתו של האב הביולוגי לצלם את הקטינה במהלך מפגשיו עמה. משיחתי עמם עלה כי ההורים המיועדים לאמץ רואים באימוץ צעד שיעניק להם גם מבחינת שמירת החיסיון כלפי ההורים הביולוגיים, חיסיון שחל מאז הוכרו כמשפחה אומנת צילום הקטינה ע"י האב והשארת התמונות בידיו תיקח מידיהם את השליטה על החיסיון והם הביעו חשש מאפשרות זו ומהשלכותיה..."
עמדת המבקש
המבקש סבור כי יש לאסור על המשיב לצלם את הקטינה. אין ספק כי באמצעים הטכנולוגיים הקיימים היום, לא ניתן יהיה לשלוט על תפוצת הצילומים והמשיב אף הצהיר במפורש כי מטרת הצילומים הינה בין היתר העברת תמונותיה של ביתו לידי משפחתו המורחבת.
נוכח הקלות הטכנולוגיות בה ניתן לפרסם היום כל דבר, הרי החשש מפני פרסום תמונת הקטינה בליווי סיפור חייה של הקטינה, אינו מוסר בשל היות משפחת המשיב בחו"ל.
אימוצה של הקטינה צומצם כלפי המשיב בלבד ולא צומצם ביחס למי מקרובי משפחתה הביולוגית האחרים של הקטינה, מדובר בקטינה העתידה להיות מאומצת ויש חשיבות לאפשר לה לנהל את שגרת חייה במנותק מהוריה הביולוגיים, בשלווה וביציבות. צילום הקטינה, לא כל שכן העברת צילומיה ליתר בני משפחת המשיב, מהווה למעשה צמצום נוסף של האימוץ, עליו כלל לא הורה ביהמ"ש, ועשוי לפגוע בסופו של דבר בפרטיות הקטינה והוריה האומנים - המיועדים לאמצה.
לקטינה ולמשפחתה העומדת לאמץ, חיסיון (שעוגן בסעיף 34 לחוק האימוץ) וזכות לפרטיות. על פי הפסיקה (ע"מ (מח'-ת"א) 3/06 פלונית נ' היועמ"ש, פסקה 35 לפסק דינה של כב' השופטת ס. רוטלוי, (10.06.2007)) ייסוג רצון המשיב מפני זכות הקטינה ומשפחתה המיועדת לאמצה.
זכות האב לקשר אינה כוללת מאליה גם את הזכות לקבל תצלום של הקטינה; בפסה"ד אשר הורה על צמצום האימוץ, לא נקבע כי המשיב יקבל תמונות של הקטינה. קבל תמונות מהווה למעשה צמצום נוסף של האימוץ ופגיעה בחיסיון האימוץ ובפרטיות ההורים המיועדים לאמץ הקטינה, אשר תמונותיה היו בידי האב הביולוגי ומשפחתו, ואלה האחרונים יוכלו לעשות בהן כל שימוש שיחפצו, בלא שניתן יהיה באופן מעשי לשלוט ו/או למנוע זאת.