א
בית המשפט המחוזי נצרת
|
640-07
01/04/2008
|
בפני השופט:
עאטף עיילבוני
|
| - נגד - |
התובע:
יוסי שקד
עו"ד דלאשה ויסאם
|
הנתבע:
1. מיניס יונתן
2. מסיקה ויטו
3. ברכה מיניס
4. כהן שרה
5. חדד אושרה
6. מזרחי רחמים
עו"ד אבי דובין
|
| החלטה |
הקדמה
:
לפני בקשה להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיהם של הנתבעים מס' 1 ו-2 (להלן:
"הנתבעים").
עיקרי התביעה בתמצית
:
כתב התביעה המקורי הוגש ע"י התובע, בהיותו יורש של אמו המנוחה גב' מזרחי ז"ל (להלן:
"המנוחה"), אשר היתה עד ליום 22/4/04 בעלת הזכויות בדירת מגורים הנמצאת ברח' גולני 2101/1 בטבריה (להלן:
"הדירה"), כנגד הנתבע מס' 1, גיסו לשעבר, הנתבע מס' 2, ידידו של הנתבע מס' 1, הנתבעת מס' 3, אחותו של התובע וגרושתו של הנתבע מס' 1 (להלן:
"הגרושה") והנתבעים 4-6, יתר יורשיה של המנוחה, אשר הסתלקו מן העיזבון - כך נראה כי כוונתו של התובע, בטוענו כי הוא היורש הבלעדי לדירה (סעיף 3 לכתב התביעה).
לטענת התובע, עובר לפטירתה, ניצל הנתבע מס ' 1 את מצבה הרפואי והנפשי של המנוחה והצליח בדרכים פסולות ובלתי חוקיות להעביר את הזכויות בדירה על שמו. עוד טוען התובע כי בהתאם להסכם מכר מיום 17/5/04 העביר הנתבע מס' 1 את הזכויות בדירה לנתבע מס' 2, אשר לזכותו נרשמה הערת אזהרה.
התובע ממשיך וטוען כי בהתאם לפסק דין מיום 12/2/07 בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (להלן:
"תיק המשפחה"), קיבלה לידה הגרושה מחצית מזכויותיו של הנתבע מס' 1 בדירה.
לטענת התובע, הנתבעים והגרושה תכננו להשתלט על הדירה ופעלו בדרכי מרמה ובחוסר תום לב, תוך ניצול מצוקתה הנפשית של המנוחה, להעברת הדירה על שמו של הנתבע מס' 1, ובהמשך אף רשמו הערת אזהרה לטובת הנתבע מס' 2 לפי הסכם מכר פיקטיבי.
לפיכך עותר התובע במסגרת התביעה העיקרית למתן פסק דין במסגרתו יורה בית המשפט כדלקמן:
1. ביטול עסקה ו/או כל התחייבות אחרת בין הנתבע מס' 1 לבין המנוחה וכן החזרת רישום הזכויות בדירה על שמה של המנוחה.
2. ביטול עסקת המכר בין הנתבע מס' 1 לנתבע מס' 2 וביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע מס' 2 עקב עסקת המכר האמורה.
3. חיוב הנתבעים 1 ו-2 וכן חיוב הגרושה לשלם לתובע את שווי הדירה בסך של 180,000 ש"ח, בהתאם לפסק הדין בתיק המשפחה.
טענות הצדדים בבקשה
:
לטענת הנתבע מס' 1, התובע מתגורר בדירה ללא תשלום דמי שכירות והוא אינו עובד ואין לו כל הכנסה ואף לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בגין ישיבת 25/9/07, ומשכך יש להורות על הפקדת ערובה להבטחת תשלום ההוצאות ולהבטחת תשלום שכר הדירה.
הנתבע מס' 2 מצטרף לבקשתו של הנתבע מס' 1 ומוסיף וטוען כי לתובע אין כל זכויות בדירה וסיכויי תביעתו קלושים, וגם מטעם זה יש להורות על הפקדת ערובה כמבוקש.
מאידך, לטענת התובע, על הנתבעים היה להגיש תביעה נפרדת בעניין תשלום דמי השכירות בפני הערכאה המוסמכת.
כן מפנה התובע למצבו הכלכלי הקשה ולעובדה כי הוא חי מקצבת הבטחת הכנסה המשולמת לו מביטוח לאומי, בניכוי הוצאות שונות בהן הוא נושא, וממשיך וטוען כי חיובו בהפקדת ערובה יגרע מהכספים המיועדים למחייתו.
דיון
:
תקנה 519
לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
"תקנות סד"א"), שעניינה ערובה לתשלום הוצאות, קובעת כדלקמן:
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".