א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
46479-94
20/06/2006
|
בפני השופט:
אשר גולדין - סג"נ
|
- נגד - |
התובע:
1. אברהם מזרחי - ת.ז. 4792982 2. יהודה מזרחי - ת.ז. 479304 3. יצחק מזרחי - ת.ז. 479303 4. מרים בר סימנטוב - ת.ז. 479305
עו"ד אמנון פלומנבום ואח'
|
הנתבע:
עו"ד דני קמלו - ת.ז עו"ד ישראל שדה ואח'
|
|
1.
מהות ההחלטה:
החלטה זו עניינה בחינת טיב העיסקה לאור חוות דעת של מומחה, לגבי משמעותו של סכום בסך 16,000 ל"י, אשר שולם ע"י אבי הנתבע לאבי התובעים.
2.
רקע - התביעה:
א. התביעה בתיק זה היא לפינויו ולסילוק ידו של הנתבע המחזיק בדוכנים למכירת ירקות ופירות הנמצאים בחזית חנות המשמשת כאטליז (להלן: "החנות") ברחוב התקווה 22/24 שכונת התקווה, תל-אביב.
ב. ביום 5.11.98 ניתן על ידי בית משפט זה פסק דין (להלן:
"פסק הדין") בו נקבע כדלקמן:
"לאחר שקראתי את כתבי הטענות ואת כל החומר המשפטי המצוי בתיק, שמעתי את העדויות ועיינתי במוצגים השונים, ולאחר שנתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים
הנני קובע כי יחסי התובעים - הנתבע הינם יחסי מעניק רשות ובר רשות, והזכות שהוענקה לנתבע הן בדוכנים והן בחלק האחורי של החנות הייתה זכות אישית מסוג רישיון במקרקעין. משלא הוצגו בפניי ראיות משכנעות לעניין תשלום תמורה כלשהי בעבור רשיון זה... הנני קובע כי עסקינן ברשיון חינם הניתן לביטול בכל עת על ידי כך שנותן הרשות מגלה דעתו כי אין ברצונו להרשות יותר את הפעולות לגביהן ניתנה הרשות."
(עמ' 11 לפסק הדין)
(ההדגשות אינן במקור - א.ג.)
ג. אשר על כן, קבעתי כי על הנתבע לפנות את הדוכנים הנמצאים בחזית החנות שברחוב התקווה מס' 22/24, שכונת התקווה ת"א, הידועה גם כחלק מחלקה 2 בגוש 6979 וכן לפנות ולסלק את ידו מחלקה האחורי של אותה חנות.
3.
הערעור הראשון לבית המשפט המחוזי:
א. ביום 20.12.98 הגיש הנתבע ערעור לבית המשפט המחוזי, ע"א 4570/98, ובמסגרתו אף ביקש כי יותר לו להביא ראיה נוספת בשלב הערעור.
ב. ביום 12.1.00 הגיעו הצדדים בבית המשפט המחוזי לידי הסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ובו נקבע בין היתר כך:
"התיק יוחזר לבימ"ש קמא לעניין אחד בלבד והוא בדיקת הראיה הנוספת אשר המערער מבקש להגישה במסגרת ערעור זה...בימ"ש קמא ימנה מומחה או מומחים לבדיקת הראיה.
היה והראיה תתקבל ע"י בימ"ש קמא יחליט בהמ"ש מה משמעותה לעניין פסק הדין וכל צד יוכל לטעון טענותיו בעניין. בימ"ש קמא יתן פס"ד לאור האמור לעיל היה והראיה לא תתקבל ישאר פסק הדין על כנו..."
4.
התיק הוחזר לבימ"ש קמא:
א. ביום 15.5.00 מינה בית משפט זה, בהסכמת ב"כ הצדדים, את מכון נפתלי, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום זיהוי כתבי יד. בין השאר קבעתי כי המומחה יבדוק את אמיתות הראיה החדשה - הסכם מיום 10.2.65, ויקבע האם ההסכם והחתימות עליו אמיתיות או מזויפות.
ב. ביום 27.9.00 הגיש המומחה הנ"ל את חוות דעתו לבית המשפט ובה קבע במסקנותיו בין השאר:
"..השונות שנמצאה בחלק ממרכיבי העיצוב אין בה כדי להעיד על זיוף הואיל והיא יכולה לנבוע מסגנונות חתימה שונים של אותו אדם... לאור האמור לעיל, קיימת אפשרות שחתימת המחלוקת נחתמה ע"י חותם הדוגמאות..."
ג. ב"כ הצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם לעניין זה.
ד.
בהחלטתי (להלן:
"ההחלטה") מיום 18.3.01 קבעתי כי:
"לא הוכח לי כי המסמך מזויף ועל כן יש לקבלו כפי שהוא... משמעותו כי סכום של 16,000 ל"י אכן הועבר לאבי התובעים"
עוד קבעתי כי:
"
אין כל שינוי באשר למסקנתי בפסק הדין וזה נותר על כנו. על אף שקיבלתי את הראיה החדשה מטעמו של הנתבע הרי אני קובע כי בכדי לשנות את תוצאות פסק הדין, אף בה - לא סגי."
5.
הערעור השני לבית המשפט המחוזי:
ביום 3.5.01 הוגשה הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי, ע"א 1846/01, הערעור
מתייחס לפסק הדין מיום 5.11.98 ולהחלטה בתיק זה מיום 18.3.01.
6.
התיק חוזר לבימ"ש קמא בשנית: