בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
38583-96,166676-06
05/07/2006
|
בפני השופט:
אשר גולדין - סג"נ
|
| - נגד - |
התובע:
מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד יהודה תורג'מן ואח'
|
הנתבע:
משה טורס
עו"ד עופר אבירם
|
|
1. זוהי החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אשר הוגשה ע"י הנתבע.
2.
רקע עובדתי ומשפטי:
א. התובעת היא נציגם של המדינה, ורשות הפיתוח. מדינת ישראל ורשות הפיתוח הינם הבעלים הרשומים של המקרקעין נשוא כתב התביעה (להלן: "המקרקעין"). הנכס הוא מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד מקרקעי ישראל.
הנתבע מחזיק במקרקעין.
ב. ביום 9.5.96, הגישה התובעת תביעה בתיק זה בו ביקשה לחייב את הנתבע לפנות את המקרקעין ולהחזיר את החזקה בהן לתובעת, שכן לטענתה מחזיק הנתבע במקרקעין שלא כדין, ללא רשות התובעת וללא הסכמתה.
ג. הנתבע הגיש כתב הגנה ובה ביקש לדחות את התביעה.
ד. לאחר שמיעת הראיות בתיק זה, ניתן ביום 22.12.02 פסק דין מנומק בו חוייב הנתבע לפנות ולסלק ידו מהמקרקעין נשוא כתב התביעה ולהחזירו לתובעת כשהם נקיים מכל אדם וחפץ מטעמו.
ה. ביום 21.6.06 הוגשה בקשה זו, בו מבקש הנתבע לעכב את ביצוע פסק הדין עד הכרעה בערעור אשר הגיש (ע.א. 1314/03).
ו. התובעת הגישה תגובתה לבקשה ובתגובתה זו מתנגדת היא לעיכוב ביצוע פסק הדין בנימוקים אשר העלתה בתגובתה.
3.
דיון והכרעה:
לאחר שקראתי בעיון רב את הבקשה, את התצהיר הנלווה לה ואת כתב הערעור וכן את תגובת התובעת (המשיבה), הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.
4.
להלן נימוקיי להחלטה זו:
א.
מדיניות שיפוטית:
הלכה פסוקה היא, כי:
"
בדרך כלל יש לבצע פסק דין עם הינתנו בערכאה ראשונה ונטל השכנוע הוא על הצד המבקש מבית המשפט לסטות מכלל זה. אף לו שוכנע בית המשפט שהנזק העלול להיגרם לשני הצדדים עקב ההחלטה לעכב או לא לעכב את ביצוע פסק הדין הוא פחות או יותר דומה, גם אז מן הדין להחליט על ביצוע מיידי על פי העיקרון האמור". (ע"א 515/82) פד"י ל"ו(3) עמ' 778).
בענייננו, פסק הדין ניתן לפני כ- 4 שנים.
הנתבע קיבל בפסק הדין ארכה לביצוע סילוק היד על מנת לאפשר לו להתארגן.
בקשה זו לא הוגשה לבית המשפט בסמוך למתן פסק הדין ואף לא יחד עם הגשת הערעור, אלא זמן רב לאחר מכן.
בקשה זו הוגשה רק לאחר פתיחת תיק הוצאה לפועל והודעה על ביצוע פינוי לתאריך 1.8.06 .