1. בפני בקשת התובעת להגשת ראיות נוספות, וזאת בשלב שלאחר שמיעת העדויות ובטרם הוגשו סיכומי התובעת בתיק.
הראיות הנוספות הינן העתקי חשבוניות שעליהן הסתמך מומחה התובעת, רו"ח רודי פליקס, בחוות דעתו (ת/3).
2. לטענת התובעת, מדובר אך ב
"השלמת ראיה" ולא בראיה נוספת, ובמקרה הנדון יש להעדיף את העיקרון של חשיפת האמת על פני כללי פרוצדורה נוקשים.
3. הנתבעת התנגדה, ופרשה את נימוקיה על פני 11 עמודים. בקליפת אגוז טענה הנתבעת, שהראיות הנוספות לא גולו בגילוי המסמכים, ולכן מטעם זה בלבד אין להתיר את הגשתן ; שלא ניתן כל הסבר ענייני מדוע לא צורפו הראיות מלכתחילה לחוות הדעת ; שהראיות החדשות נועדות לתמוך בטענה המהווה
"שינוי חזית", שלא בא זכרה בכתבי הטענות ; שהתרת הגשת הראיות הנוספות תגרור את פתיחת המשפט מחדש, היות והנתבעת תבקש לחקור בנושא זה ; התובעת השתהתה גם בהגשת בקשה זו, שהרי יכולה היתה להגישה בטרם נשמעו כל עדי תביעה ; אין מדובר בראיה
"טכנית" אלא בראיה מהותית ; בנוסף ולחלופין, אין התובעת יכולה להגיש הראיה אלא באמצעות עורכיהן, ולא כך מבוקש.
4. לאחר שהוגשה תגובתה של התובעת לתגובת הנתבעת, לאחר שבחנתי את טיב הראיות הנוספות ואת המועד המבוקש להגשתן, קובעת אני שדין הבקשה להידחות.
5. פסק דין הממצה בסוגיה זו הינו ע"א 579/90
מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון
, פד"י מו (3) 238. פסק דין זה אזכר את המ' 23/57
פלוטניק ואח' נ' מדינה
, פ"ד יא 643 :
"יש ותינתן רשות להגיש ראיה באיחור אך אין זה אלא היוצא מהכלל, וגם הוא מועלה בהיסוס לא מעט",שם בעמ' 644.
עוד נקבע בפס"ד רוזין:
"דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת זעיר שם זעיר שם.
והטעם לדבר ?
"... כי אחרת יטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב יד ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון ואתה מידה הדין, לוקה" (
ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג).
אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בתי-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל.
לעניין זה ייתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם הייתה ראיה "טכנית" ופשוטה (למשל:
ע"א 714/88 [2], בעמ' 95: הגשתה של תעודת זהות להוכחות רווקות;
ע"א 27/51 [3], בעמ' 1175-1176). גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב. כך, למשל, ב
ע"א 189/66 [4]: בית המשפט התיר לתובע להשמיע עדות נוספות - לאחר הכרזתו "אלה עדיי" - הואיל והנתבע טרם החל בהבאת ראיותיו הוא, והטעם לכך :
הרשאת הבאתו של עד נוסף "אינה משבשת דבר בסדר-הדין התקין" (שם, בעמ' 479, מפי השופט ברנזון). כן יינתן משקל לשיקול, אם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם, ומה טעם לא הובאו הראיות בזמן הראוי."
6. ואכן, במקרים בהם נוכח בית המשפט לדעת שאי הגשת הראיה הנוספת אינה נובעת מתקלה שהיה בידי המבקש למונעה, שלא היה שיהוי בהגשת הבקשה, שהראיה החדשה תשנה את מערך החבות של המשיב כלפי המבקש, התיר הוא את הגשתה גם בתום שלב הוכחות, ובטרם ניתן פסק דין, וראה רע"א 1297/01
גיל מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (4) 577, מפי כב' השופטת דורנר.
7. במקרה שלפנינו, יש להעדיף את הכלל על פני החריג :
החשבוניות המבוקשות היו מצויות בפני רו"ח פליקס עובר להכנת חוות דעתו, ולא היתה כל מניעה לצרפן לחוות הדעת ; לא היתה כל מניעה שהחשבוניות יהיו מונחות בפני רו"ח פליקס בעת חקירתו, או אז יכולה היתה הנתבעת לבקש עיון בהן ; ניתן היה לבקש את הגשתן בטרם הסתיימה פרשת התביעה ובטרם נשמעו עדי ההגנה ; לא צויינה כל סיבה המהווה "טעם מיוחד" לצירוף הראיות בשלב זה, וכשלון המו"מ אינו יכול להוות סיבה שכזו ; הראיות הנוספות אינן כאלה שיש בכוחן לשנות את מערך החבות ואין מדובר במקרה שאי הגשת הראיה תגרום לעיוות דין ; התרת הגשת הראיות הנוספות תגרור את פתיחת ההליך מחדש, ללא כל הצדקה.
8. די בנימוקים אותם פרטתי לעיל כדי לדחות את הבקשה, וזאת מבלי להכריע בטענות הפרוצדוראליות אשר הועלו על ידי הנתבעת בדבר גילוי המסמכים, ושינוי החזית ואפשרות הגשת הראיות - מבחינת דיני הראיות.
9. סוף דבר - הבקשה נדחית.