א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
118892-01
18/10/2006
|
בפני השופט:
אליהו בכר
|
| - נגד - |
התובע:
1. כבהא פאתן
2. כבהא אמוא'ג(קטינה)
3. כבהא ליאלי(קטינה)
4. קבהא מוסטפא
5. קבהא פטמה
עו"ד רן מרכוס
עו"ד אלון לוריא
|
הנתבע:
1. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר אגוד בע"מ - חברה לבטוח
3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
עו"ד י' מנדה
עו"ד אלון בלגה
|
| החלטה |
א.
רקע כללי
ביום 30.8.01, התרחשה תאונת דרכים, עת רכב משא בלתי אחוד תוצרת סקודה מ.ר 2214309 (להלן: "הרכב"), חצה את מסילת הרכבת בכפר ויתקין, ורכבת אשר נסעה אותה שעה על המסילה פגעה בו (להלן: "התאונה").
כתוצאה מן התאונה נהרגו שלושה ובינהם המנוח כבהה נדיר, אשר שהה ברכב בזמן התאונה. המנוח הותיר אחריו, אשה היא התובעת 1, ושתי בנות קטינות הן התובעות 2-3.
התובעות 1-3 תבעו את המבטחות אשר ביטחו את הרכב בפוליסת ביטוח חובה בזמן התאונה (להלן: "הפוליסה) הן הנתבעות 1-2, לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק"), בהיותן תלויות במנוח.
מאחר והנתבעות 1-2 טענו, כי אין כיסוי ביטוחי לתאונה, תוקן כתב התביעה כך שהוספה הנתבעת מס' 3, היא הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, אשר תפקידה לפצות, בין היתר, תלויים במקרים העולים בין היתר מסעיף 7ב לחוק.
הנתבעת 3 שלחה הודעת צד ג' לתובעת 1 בה טענה, כי התובעת 1 היתה הבעלים ו/או המחזיקה ברכב והיא שהתירה את השימוש בו, כאשר אין לרכב ביטוח חובה ו/או כאשר הביטוח לא כיסה את השימוש שנעשה ברכב בעת התאונה.
התובעים 4-5, הנם הוריו של המנוח, אשר טוענים כי היו תלויים בו עובר לתאונה.
לאור המחלוקת בדבר החבות פוצל הדיון, כך שתחילה תדון שאלת החבות ולאחר מכן ידון גובה הנזק.
התובעים 4-5 לא הגישו סיכומים לעניין החבות ולפיכך, אדון בתביעתם ככל שתקבע החבות, בשלב הדיון בגובה הנזק.
ב.
טענות הצדדים-הרחבה
לטענת הנתבעות 1-2, המנוח הוא שנהג ברכב במועד התאונה וזאת מבלי שהיה בידו רישיון נהיגה בר תוקף, לאחר שרשיונו נשלל על פי גזר דין של בית משפט לתעבורה באילת ולא הופקד. לפיכך, נשלל לטענתן הכיסוי הביטוחי מכוח הפוליסה.
עוד טענו הנתבעות 1-2, כי בזמן התאונה, הסיע המנוח בשכר פועלים שעבדו בחברה בה עבד ולפיכך חל הפטור הקבוע בפוליסת הביטוח, לפיו הביטוח אינו תקף במקרה של הסעה בשכר.
התובעות השיבו מנגד, כי המנוח לא נהג ברכב בזמן התאונה אלא מר עלאם קבהא ז"ל, אשר נהרג אף הוא בתאונה. לפיכך, חייבות נתבעות 1-2 בפיצוי המנוח כנוסע ברכב, בהיותן מבטחות הרכב בביטוח חובה במועד התאונה.
לחילופין טענו התובעות, כי אם נהג המנוח ברכב בזמן התאונה הרי שהתוקף הביטוחי אינו נשלל, מאחר והמנוח לא ידע ו/או לא יכול היה לדעת כי רישיונו נפסל, שעה שהוא נדון בהעדרו ולכן לא נהג בזמן פסילה ו/או ללא רישיון נהיגה תקף.
עוד טענו התובעות, כי אין המדובר ב"הסעה בשכר" מאחר והמדובר בהסעה נטולת אלמנטים עסקיים.
מכל מקום טוענות התובעות, גם אם נשללה זכאות המנוח משום שנהג ללא ביטוח או כשהביטוח אינו מכסה את החבות, זכאיות הן כתלויות המנוח, לתבוע פיצויים על פי חוק הפיצויים ישירות מן הקרן- הנתבעת 3.
הנתבעת 3 הצטרפה אל טענות התובעות בכל הקשור לחבותן של המבטחות- הנתבעות 1-2, לשאת בפיצויים.
יחד עם זאת, הנתבעת 3 הוסיפה, כי במידה ותדחנה טענות התובעות לגביי תוקף הכיסוי הביטוחי והחבות לתשלום הפיצויים בגין התאונה תוטל על הנתבעת 3, כי אז קיימת לנתבעת 3 זכות שיבוב העומדת כלפי התובעת 1, בהיות התובעת 1 בעלת הרכב או המחזיקה בו, שהתירה למנוח לעשות שימוש בו ללא כיסוי ביטוחי או כשהכיסוי הביטוחי אינו מכסה את השימוש מאחר וידעה, כי המנוח מסיע פועלים בשכר וכי רשיונו נפסל.
ג.
המחלוקות בין הצדדים