החלטה בעניין מינוי מנהל עזבון

1.         מונחת לפני תובענה למינוי מנהל עזבון המנוח ש. ק. ז"ל (להלן: "המנוח").

התובענה הוגשה ע"י יורשתו של נושה לעזבון המנוח.

2.         המנוח הלך לבית עולמו ביום 13.7.05 והותיר אחריו צוואה, מיום 30.10.02. צו קיום לצוואה ניתן ע"י בית-הדין הרבני האזורי בנתניה ביום 8.1.07.

הזוכים על פי צוואת המנוח, בחלק זה או אחר מעזבונו, הינם המשיבים מס'  3-1.

3.         ביום 2.12.02 ניתן נגד המנוח, עוד בחייו, פסק דין ע"י בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, במסגרתו חויב לשלם למר י. ב. ש. (להלן: "הנושה") סך של 62,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 10.12.90 ועד למועד התשלום בפועל. עוד חויב המנוח בתשלום הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין, בסך 20,000 ש"ח.

4.         בעבור השנים, ביום 23.9.07 - הלך הנושה לבית עולמו. הזוכה על פי צוואתו, אשר קוימה ביום 25.9.07 הינה בת זוגו - התובעת.

5.         לטענת התובעת, מאז מועד מתן פסק-הדין ועד היום, משך תקופה של כ-5 שנים, טרם נפרע החוב הפסוק. זאת ועוד, כל הליכי ההוצאה לפועל כנגד המנוח לפירעון החוב - עלו בתוהו.         

6.         ביום 8.10.07 הגישה התובעת את התובענה דנן, למינוי מנהל עזבון קבוע. לטענתה, הדרך היחידה לגבות את החוב הינה באמצעות מינוי מנהל עזבון, אשר ינהל הליך מוסדר של חלוקת העזבון, תוך מתן עדיפות לסילוק חובות העזבון.

7.         בהתאם להחלטתי מיום 21.10.07 נדרשו תגובות המשיבים.  האפוט' הכללי הודיע, ביום 22.10.07, כי אינו מתערב בהליכי התובענה; המשיבים מס' 3-1 לא הגיבו לתובענה, חרף ביצוע מסירה כדין (ראה הודעת בא-כוח התובעת, מיום 6.1.08, אליה צורפו אישורי המסירה).

8.         נקבע דיון במעמד הצדדים, ליום 12.2.08.

9.         במסגרת הדיון, אשר נערך במעמד התובעת והמשיבות מס' 1 ו-3 בלבד, לובנו והושלמו טענות הצדדים, כדלקמן;

לטענת בא כוח התובעת, על מנת להבטיח את אינטרס התובעת, אשר 'נכנסת בנעלי' הנושה, יש למנות מנהל עזבון קבוע. מינוי, כאמור, יאפשר ביצוע הליך מוסדר לסילוק חובות העזבון טרם חלוקת העזבון לזוכים וכן ימנע מהזוכים לבצע דיספוזיציות ו/או עסקאות שונות בנכסי העזבון; לטענתו, העזבון כולל שני נכסים עיקריים - שתי דירות בנתניה: בדירה אחת, מתגוררת, כיום, גיסתו של המנוח (המשיבה מס' 1) והדירה השנייה, הוענקה, כך על פי הצוואה, למשיב מס' 2. עוד לטענתו, מבדיקות שנערכו על ידו, מתעוררים ספקות לגבי נכסים שאולי הוברחו מהעזבון. כיום סכום הנשייה עומד על סך 400,000 ש"ח. בפועל, התיק נדון במספר ערכאות משפטיות, כאשר כל הליכי הגבייה האלטרנטיביים כשלו - צו קיום הצוואה שניתן ע"י בית-הדין הרבני בנתניה אינו בר ביצוע משום שהמשיבה מס' 1 הטילה עיקול על דירת המנוח. בנסיבות אלה, מינוי מנהל עזבון קבוע הינו הדרך היחידה למימוש החוב.

מנגד, טוענת המשיבה מס' 1, כי הינה מתגוררת בדירה משך תקופה ארוכה של כ- 15 שנים. לפני מספר שנים, כך לטענתה, ביקשה להתפשר עם הנושה, אלא שהאחרון העמיד סכום לפשרה, אשר ידה לא הייתה משגת. כן לטענת המשיבה מס' 3,  בניגוד לנטען ע"י בא-כוח התובעת, למנוח מחצית הזכויות בדירה הנוספת בנתניה בלבד, ולא בעלות מלאה. זכויות אלה הועברו אליה כדין, לאחר שפרעה את החובות והתשלומים שרבצו על הדירה. העברה זו בוצעה בטאבו.  

ד י ו ן

10.       ראשית, יש להידרש לשאלת סמכותו העניינית של בית-משפט להידרש לתובענה. סוגיה מקדמית זו הועלתה בדיון, דלעיל, לאור העובדה שצו קיום הצוואה ניתן בבית-הדין הרבני.

סמכות שיפוט בית-הדין הרבני בענייני ירושה מוסדרת בסעיף 155 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק הירושה"), על סעיפי המשנה בו.

בסעיף קטן 155 (א) לחוק הירושה, נקבע כדלקמן:

"על אף האמור בסעיפים 66 (א) ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בענייני המעמד האישי של המוריש, לתת צו-ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביאו בכתב הסכמתם לכך".  

            ובאשר לסמכות למנות מנהל עזבון נקבע בסעיף קטן 155 (ד) לחוק הירושה, לאמור;

"בעניין שהובא לפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן (א), מוסמך בית הדין הדתי גם למנות מנהל עזבון ולחלק נכסי העזבון, ויחולו סימנים א' עד ה' לפרק הששי, למעט סעיפים 105 ו-106, ובכל מקום בסימנים אלה שמדובר בבית המשפט יראו כאילו מדובר בבית דין דתי".