החלטה בעניין המצאת חוות דעת של הדין הזר לעניין עילות התרת הנישואין

בפני בקשה לשינוי החלטתי מיום 22.9.09, בה הוריתי לתובע להמציא חוות דעת של הדין הזר לעניין עילות התרת הנישואין.

1.         הצדדים נישאו ביום 31.08.04 בנישואין אזרחיים במנילה שבפיליפינים.

2.         התובע הינו יהודי ואילו הנתבעת משתייכת, כך לטענת התובע, לעדה הנוצרית קתולית- לטינית- רומית.

3.         ביום 22/04/07 הגיש התובע תובענה דחופה להתרת נישואין.

4.         במסגרת הטיפול המקדמי בתובענה, נדרש התובע להשלים מסמכים שונים לבירור שאלת השתייכותה הדתית של הנתבעת, לרבות תעודת טבילה.

חרף האמור לא הצליח התובע להביא כל ראיה התומכת בדתה של הנתבעת.

5.         ביום 30.08.07 הגישה הנתבעת תגובה באמצעות בא כוחה, עו"ד רן רייכמן, ובה התנגדה להתרת הנישואין. לטענתה, היא מעוניינת בשלום בית.

6.         התקיימו שלושה דיונים, בהעדרה של הנתבעת, אשר שהתה באותה העת מחוץ לישראל.

7.         ביום 18.06.09 ניתנה החלטה ע"י כב' השופט שמואל בוקובסקי, סגן נשיא, בה נקבעה סמכות השיפוט לדון בעניינם של הצדדים לבית משפט זה. החלטה זו ניתנה לאחר קבלת חוות דעתו של בית הדין הרבני, מיום 20.05.09, לפיה נישואיהם של הצדדים בטלים מעיקרם.

8.         לאחר קביעת סמכות השיפוט, ביקש התובע מבית-המשפט שיורה לו להגיש חוות דעת של מומחה דין הזר. ביום 22.09.09 הורה כב' השופט פאול שטארק לתובע להגיש חוות דעת של הדין הזר לעניין עילות התרת הנישואין.

9.         ביום 17.12.09 הגיש התובע את הבקשה דנן, לפטור אותו מהגשת חוות דעת של הדין הזר. לטענתו, היה על בית המשפט לדון על פי סדר החלופות שבסעיף 5 לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין -לאומית), תשכ"ט- 1969 (להלן: "החוק" ) ולא לפנות ישירות לחלופה שבסעיף 5(א)(4), לפיה יחול הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין, הדין הפליפיני. לחלופין, טוען התובע כי מדינת הפיליפינים הינה אחת המדינות היחידות בעולם שלא ניתן לערוך בהן גירושין ולכן אין טעם בהגשת חוות דעת של המומחה לעניין עילות התרת הנישואין על פי דין זה. עוד טוען התובע כי בית המשפט אינו יכול לדון על פי החלופה שבסעיף 5 (א)(4) לחוק, לאור התקיימות הסיפא של סעיף 5 (א). לכן, מבקש התובע להחיל את החלופה שבסעיף 5 (א) לחוק, היינו "הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג" או לחלופין את סעיף 5 (ב) לחוק הקובע כי "באין דין שיחול לפי סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לדון לפי הדין הפנימי של מקום מושבו של אחד מבני הזוג, כפי שייראה לו צודק בנסיבות העניין" .

דיון והכרעה

10.      סעיף 5 (א) לחוק מגדיר את כללי ברירת הדין בעניין התרת הנישואין ו קובע כי:

           " (א) בית משפט לעניני משפחה ששיפוטו נקבע לפי חוק זה ידון בענין לפי סדר ההעדפה הבא:

(1)   הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג;

(2)   הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג;

(3)   הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג;

(4)   הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין -

ובלבד שבית המשפט לא ידון לפי דין כאמור אם חלים על פיו דינים שונים על שני בני הזוג או אם לא ניתן לפיו לערוך גירושין".