החלטה בנושא שינוי דרכי טיפול לפי סעיף 14 לחוק הנוער

1. הקטינה, פעוטה בת שלוש וחצי, הוצאה ממשמורת אמה, למשפחת קלט חירום, זאת טרם מלאו לה שנתיים, ובחלוף כששה חודשים הועברה למשפחת אמנה לטווח ארוך, המבקשת בבוא היום לאמצה. המשיבה, אמה של הקטינה, אוהבת אותה בכל נימי נפשה, מסרבת להשלים עם הפרידה שנכפתה עליה, וסבורה כי הסכמתה להליך בשלב מוקדם, היא שהובילה להוצאת ביתה. על כן חזרה והבהירה לבית המשפט כי מעולם לא עשתה כן וביקשה הזדמנות לקבל את ביתה למשמורתה, זאת תוך קבלת מירב הסיוע והעזרה להצליח במשימתה זו. לאור האמור, נוכח טענותיה החוזרות של האם, והתכחשותה להסכמות שנתנה בעבר, החלטתי לשוב ולבחון את דרכי הטיפול המיושמות בעניינה של הקטינה ולבדוק אם קיימות דרכי טיפול אלטרנטיביות, הפוגעות פגיעה פחותה בזכותה של המבקשת לגדל את ביתה, זאת לפי סעיף 14 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך – 1960.
2. הנפשות הפועלות:  

האם - המבקשת – בת להורים הסובלים ממחלת נפש, המתקיימת מקצבת נכות  ומזונות, מתגוררת בדירה שכורה, מאובחנת עם הפרעת אישיות בלתי ספציפית, נמצאת במעקב במרפאה לבריאות הנפש ונוטלת טיפול תרופתי. המבקשת, המוכרת לרשויות הרווחה מזה שנים רבות, על רקע מוגבלותה וסביב דיווחים חוזרים אודות אירועי אלימות בתוך משפחתה, בינה לבין אביה ובינה לבין הקטינה, קיבלה הצעות רבות לסיוע, הדרכה הורית, תמיכה מגוונת, ועזרה רבה. למרות כל אלה חזרו והתקבלו דיווחים רבים כי הקטינה חשופה להתנהגות אלימה מצד המשיבה, לרבות איומים, צעקות, עונשים ואף נקיטת אלימות פיזית כלפיה. המשיבה הודתה בחלק מן המעשים והסבירה כי הילדה "צריכה חינוך", ובהמשך לכך לעיתים קיבלה את הסיוע שהוצע לה, ופעמים רבות אחרות דחתה אותו.

האב – סובל מסכיזופרניה, על רקע שימוש בסמים, נמצא במעקב פסיכיאטרי ונוטל טיפול תרופתי. לדבריו, הקטינה נולדה מקשר קצר טווח בן חודש ימים, בינו לבין המבקשת,  ורק לאחר בדיקת אבהות, הכיר בקטינה כביתו. עד להוצאת הקטינה לקלט חירום, לא היה  קשר בין האב לקטינה, אך עם הוצאתה, הביע נכונות ורצון לכאורה, לקבלה למשמורתו. בהמשך לכך ובמסגרת ההליך המשפטי, עבר אבחון מסוגלות הורית ונמצא כבעל מסוגלות חלקית בלבד. עת נדרש להירתם לשיתוף פעולה עם הרווחה, הודיע כי אינו מעוניין להגיע לוועדות בעניינה של הקטינה ואף לא למפגשים עמה, במרכז קשר, ומאז נעלמו עקבותיו. 

               הקטינה – פעוטה, ילידת 2015, מאז באה לעולם, נשקף סיכון גבוה להתפתחותה. תחילה התגוררה עם אמה, המבקשת, בבית הסב (אביה של האם), ובהמשך לאור מערכת יחסים אלימה וסוערת בין השניים, בעידוד וסיוע רשויות הרווחה, עברה המשיבה להתגורר עם ביתה, בדירה נפרדת.     

3. הליכים קודמים:

ביום 26.10.17 הורה בית המשפט על מתן צו חרום מכוחו הוצאה הקטינה ממשמורת אמה והועברה לקלט חרום, זאת בעקבות דיווחים חוזרים אודות מצבה הקשה של הקטינה, פעוטה בת שנה ו 11 חודשים, וחשש כבד לשלומה הפיזי והנפשי והכל בהתאם לתפקוד אמה - המבקשת. בהמשך לכך נבדקה אפשרות שילובן של הקטינה ואמה ביחידת האימהות בבית שבתאי לוי וביום 28.11.17 התקבל מענה לפיו המבקשת אינה מתאימה למסגרתם, זאת לאור מוגבלותה, נוכח קווים אלימים המאפיינים אותה, חוסר יכולתה לקבל טיפול, להפנים  מסרים הכרחיים ועוד.