החלטה בדבר זכותו של קטין לבקר את אביו ברוסיה וערבויות

(משלים)

בהחלטתי זו אני נדרש להכריע האם יש לאפשר לקטין לבקר את אביו המתגורר ברוסיה והיה והתשובה חיובית, תחת אילו תנאים יש לאפשר את הביקורים.

העובדות:

1.                 ביום 15.11.11 הגיש התובע (להלן: "האב") תביעה כנגד הנתבעת (להלן: "האם") שעניינה קביעת הסדרי ראיה בינו לבין בנם הקטין של הצדדים, א.ב (להלן: "הקטין"). במסגרת עתירותיו של האב, עתר הוא לאפשר את ביקוריו של הקטין ברוסיה, היכן שמתגורר האב מאז ומתמיד.

2.                 כנטען, הצדדים הינם יהודים, ילידי רוסיה, אשר ביום 20.1.2005 נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים ברוסיה. ביום 27.7.2005 נולד הקטין ברוסיה.

3.                 במשך כל תקופת חייהם המשותפים, התגוררו הצדדים ברוסיה. ביום 14.9.08 עזבה האם את רוסיה יחד עם הקטין ועברה להתגורר בישראל, תוך שהאב ממשיך להתגורר ברוסיה.

4.                 אין מחלוקת כי עובר למעברה לישראל, האם ביקרה בארץ ואף הביעה את רצונה להעתיק את מקום מגוריה לישראל. הצדדים היו חלוקים בעניין זה, זאת לאחר שהאב הביע דעתו כי הוא מבקש כי המשפחה תמשיך להתגורר ברוסיה.

5.                 לטענת האב, הוא נדהם לגלות כי האם והקטין עזבו את רוסיה  לישראל וכי הדבר נמסר לו מאביה של האם. עוד טוען האב, כי ניסיונותיו ליצור קשר עם האם עלו בתוהו עד אשר נודע לו כי זו מיקמה עצמה במעון לנשים מוכות בישראל, תוך שהיא מעלילה עליו עלילות שוא.

6.                 ממשיך האב וטוען כי בזמן שבנו מורחק ממנו ובזמן שמצבו הנפשי של האב היה בהתאם, התנתה האם את מפגשיו של אב עם הקטין בחתימתו על מסמך לפיו הוא מודה בהתנהגות בלתי ראויה כלפיה וכי הוא מתחרט על כך. לטענת האב, בלית כל ברירה ועל מנת לזכות לראות את בנו, הוא חתם על המסמך.

7.                 לטענת האב, לאור דין ודברים בינו לבין האם, הוחלט בשלב מסוים על ניסיון לשלום בית, תוך שהאם מבטיחה לאב כי עם תום תקופת השכירות ביולי 2009, היא והקטין ישובו לרוסיה ובני הזוג יעשו לשיקום נישואיהם.

8.                 משהגיע המועד, הודיעה האם כי אין בכוונתה לשוב לרוסיה ובעקבות הודעה זו, בני הזוג התגרשו זמ"ז בבית הדין הרבני, זאת לאחר שהאב השליש גט בבית הדין וצו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא כנגדו בוטל.

9.                 לטענתו של האב, למרות שהקטין הורחק ממנו שלא כדין ולמרות שהאם עשתה דין עצמי, אין הוא מבקש למצות עמה את הדין, אלא כל חפצו הוא לאפשר לקטין לשהות עמו מעת לעת במקום מגוריו ברוסיה, שיוזכר, הינה אף מקום הולדתו של הקטין.

10.              בכתב הגנתה של האם, המחזיק 10 סעיפים בלבד, טוענת האם כי האב הינו אלים, לא יציב ואיננו יודע כיצד לטפל בקטין. לעצם השאלה העומדת על הפרק, טוענת האם בסעיף 9 לכתב ההגנה, כי: "הנתבעת טוענת שמסוכן ביותר לתת לקטין לנסוע לרוסיה- ומובן לצדדים שלא יהיה דרך חזרה - מהתובע ואימו" (כך במקור-י.ש.).

11.              ביום 9.1.10 ניתן בהסכמה פסק דין חלקי לפיו נקבעו הסדרי ראיה ומנגנון לקביעת הסדרי ראיה כל אימת שהאב יבקר בישראל. עוד הוחלט על מינויה של עו"ד אלה גליקמן כמומחית מטעם בית המשפט, ליתן חוות דעת בשאלת האפשרות לפעול להחזרת הבן ממקום מגוריו של האב.

12.              בעוד שהאם איתנה בדעתה כי היה והקטין יבקר את אביו ברוסיה, אזי היא לא תוכל להשיבו ארצה, טוען האב כי הוא אדם נורמטיבי, שמעולם לא היה מעורב באלימות כלשהי בכלל וכלפי האם בפרט. עוד טוען האב, כי הוא מתחייב להשיב את הקטין לישראל מייד עם תום הביקור וכי סירובה העיקש של האם איננו מבוסס כלל ועיקר.

13.              בית המשפט רואה חובה לציין כי בניגוד גמור ומוחלט לטענותיה של האם כי היא הגיעה לארץ בהסכמתו של האב, התברר כי היא עשתה זאת על דעת עצמה, כפי שעלה בבירור מראיון שנערך עמה לתחנת הטלוויזיה בשפה הרוסית בו הישירה מבט למצלמה ואמרה כי באה לישראל מאחר וזו זכותה לעשות כן.

14.              הינה כי כן, אם וככל שניתן לדבר במונחים של חטיפה או של הרחקת הקטין שלא כדין ממדינה למדינה, הרי שאת שמנסה האם לייחס לאב לעתיד לבוא, נעשה על ידה בעבר. האם, אשר הרחיקה את הקטין מרוסיה ללא הסכמתו של האב, היא אותה אם הזועקת פן האב יחטוף ממנה את הקטין לרוסיה.

דיון:

15.              לצורך הכרעה עלי להשיב על שלוש שאלות: