החלטה בבקשות ח"כים ועוד להורות על ביטול החלטות בימ"ש קמא, האוסרות על פרסום זהות השוטר החשוד בהריגת סלומון טקה ז"ל

הרקע לערר והחלטות בימ"ש קמא:

לפני בקשה להורות על ביטול החלטות בימ"ש קמא שניתנו במסגרת ת"פ 9602-02-20 (בימ"ש השלום בחיפה, כב' השופט ז' פלאח) האוסרות על פרסום זהות המשיב 2, הנאשם כי בחודש יוני 2019 המית את סלומון טקה ז"ל. יצוין כי כתב האישום שהוגש כנגד המשיב 2 מיחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

בימ"ש קמא קבע ביום 16.02.20 כי זכות הציבור לדעת נשקלה על ידו ובאיזון בין כל האינטרסים הרלוונטיים התיר פרסום כל פרט הקשור בתיק למעט פרסום פרטיו של הנאשם. ביום 26.04.21 הגישו המבקשים בקשה לביטול צו איסור הפרסום ופירטו את נימוקיהם. בימ"ש קמא קיים שני דיונים בעניין זה ועיין במסמכים שעמדו בפני מפקד המחוז ומקבלי ההחלטות בנוגע לאיומים על הנאשם.

בימ"ש קמא קבע בהחלטתו מיום 18.05.2021 כי אין ספק שפומביות הדיון היא עיקרון יסוד ועיקרון חוקתי וזכותו הבסיסית של כל אזרח לדעת מה קורה בהליכים משפטיים. יחד עם זאת, נקבע כי אין מדובר בעיקרון מוחלט וסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") קובע כי ביהמ"ש רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, זאת במידה ובית המשפט רואה צורך בכך, לשם הגנה על בטחונו של בעל דין וכן מנימוקים נוספים, המפורטים בסעיף. נקבע כי עיקרון פומביות הדיון אינו עיקרון מוחלט והוא נסוג לעיתים מפני זכויות ואינטרסים אחרים, כגון האינטרס להגן על ביטחונו של בעל הדין. נקבע כי מעיון במסמכים שהוגשו על ידי קצין המאוימים ועל ידי קצינת חקירות-משפטנית בנוגע לאיומים על חייו של הנאשם שוכנע בימ"ש קמא שפרסום שמו של הנאשם עלול לסכן את חייו ואף עלול לסכן את חיי בני משפחתו. מששוכנע בימ"ש קמא שפרסום שמו של הנאשם עלול לסכן את חייו, הגיע למסקנה שבאיזונים הנכונים בין כלל האינטרסים, גובר האינטרס להגן על ביטחונו של הנאשם מפני האינטרס החשוב של פומביות הדיון. לכן נדחתה הבקשה ולא הותר פרסום שמו של הנאשם.

טענות ב"כ הצדדים:

במסגרת הבקשה נטען כי הכלל הוא כי ביהמ"ש ידון בפומבי ואת החריגים לעיקרון פומביות הדיון יש לפרש בצמצום, זאת למרות שמטבע הדברים פרסום זהותו של נאשם עלול להסב לו פגיעה בכל תחום מתחומי חייו, בין היתר פגיעה בשמו הטוב, פגיעה בבני משפחתו, פגיעה כלכלית לו ולמקורביו, ולעתים גם חשש לפגיעה בשלומו ובביטחונו של הנאשם. נטען כי אחד החריגים לכלל פומביות הדיון הוא הצורך להגן על ביטחונו של בעל דין ובני משפחתו. נטען כי לצד האינטרס הכללי בפרסום שמו וזהותו של נאשם בפלילים, קיים במקרה דנן עניין ציבורי מהמעלה הראשונה לפרסם כל פרט אפשרי לגבי החקירה שהביאה להגשת כתב האישום, לרבות שמו וזהותו של הנאשם. נטען כי עסקינן באירוע חריג בגדרו איש משטרה, זרוע מזרועות השלטון, המחזיק כוח קטלני ברשות המדינה, נשק, אשר אותו הפעיל כנגד אזרח והמיתו. נטען כי העניין הציבורי גובר על רקע זהות הקורבן – צעיר בן למשפחה יוצאת אתיופיה, כאשר לנתון זה משמעות כבדה ביחס לעניין הציבורי, שכן למרבה הטרגדיה, צעירים נוספים מבין יוצאי אתיופיה סיימו את חייהם במפגש עם המשטרה. נטען כי הציבור מעוניין לדעת את מלוא הפרטים, על מנת ידע לבטח כי אין כל זיקה בין מוצא המנוח לקלות שבה נעשה שימוש בנשק קטלני. עוד נטען כי העניין הציבורי מגיע לשיא שכן אין זאת הפעם הראשונה בה מפגש בין המשיב 2 לבין חשוד מסתיים כשגופת החשוד לצדו. נטען שהמשיב 2 היה מעורב באירוע נוסף בו נורה חשוד, כאשר המשיב 2 היה מפקד הצוות באותו אירוע. על כן, נטען כי יש חשיבות בפרסום שמו של המשיב 2 שכן אולי קיימים מתלוננים נוספים שיבואו ויטענו שהוא נהג כלפיהם באלימות. כן נטען לעניין ציבורי רב, תוך הפניה להפגנות הערות שהתקיימו בסמוך להמתת הקורבן והתחושה הקשה של גזענות ממוסדת של המדינה כלפי יוצאות ויוצאי אתיופיה.

באשר לחשש לפגיעה בביטחונו של הנאשם טוענים המבקשים כי במקרה דנן, אין ספק כי אף אם עולה חשש, הרי שמדובר בחשש כללי, בלתי קונקרטי, אשר אינו מצביע על גורם זה או אחר שממנו נשקפת רעה לנאשם. כן נטען כי נראה שמי שהיה חלילה חפץ ברעתו של הנאשם מכיר היטב את זהותו וברחבי הרשת מופיע שמו של המשיב 2 ואף תמונתו. עוד נטען כי איסור פרסום זהות השוטר מטה את ההליך השיפוטי ומשמש אמצעי בהגנה כוזבת של המשיב 2. נטען כי בימ"ש קמא ביצע איזון שגוי בין האינטרס הציבורי בפרסום שמו של המשיב 2 ובין זכות המשיב 2 לשמירה על בטחונו וביטחון משפחתו. נטען כי נדרש סיכון ממשי אקטואלי ולא סיכון בעלמא או סיכון נמוך. כן נטען כי המבחן החשוב באיזון בין הזכויות הוא עיקרון המידתיות ובמקרה זה רלוונטי המבחן האם האמצעי (הסתרת זהות המשיב 2) הוא האמצעי הפוגע פחות באינטרס הציבורי לפומביות הדיון. נטען שבמקרה זה יש אבטחה ושמירה על המשיב ולכן יש לפרסם את שמו כדי לקיים את האיזון הראוי.

המבקשים טוענים כי בימ"ש קמא שגה בעריכת איזון ראוי בין הערכים המתנגשים, ובכלל זה פומביות הדיון, חופש הביטוי וההליך ההוגן אל מול החשש לביטחונו של המשיב 2. נטען כי החשש שהוצג לבימ"ש קמא הינו ערטילאי ולא קונקרטי והחומר שהוגש אין בו כדי להטות את הכף לטובת חריגה מהכלל הרחב בדבר פרסום. נטען כי על מנת לחרוג מהכלל בדבר פרסום דרוש כי תונח תשתית ראייתית המקימה חשש ממשי, מהזמן האחרון, לפגיעה במשיב 2, ובימ"ש קמא לא ציין בהחלטתו קיומן של ראיות מסוג זה. נטען כי בימ"ש קמא שגה בסטייה מעקרון המידתיות, אשר בגדרו נדרש לבחון קיומו של אמצעי פוגע פחות בחופש הביטוי ופומביות הדיון. כך למשל, נטען כי שגה בימ"ש קמא בכך שלא בחן האם אין די באמצעי האבטחה המסופקים למשיב 2 ואין צורך לפגוע בזכות החוקתית לפומביות הדיון ולחופש הביטוי בנסיבות העניין. נטען כי בטענה הכללית כאילו קיימת סכנה לשלום המשיב 2 ישנה הטיה גזענית.

המשיבה 1 טוענת כי פרטי המשיב 2 אינם מפורסמים באמצעי התקשורת וכי אם היה פרסום כלשהו הוא הוסר על ידי היחידה המיוחדת שעוסקת בזה. נטען כי לא ניתן לטעון שהמשיב 2 הוא תוקף סדרתי, כפי שנעשה בעבירות מין. אין פה חשש לסדרתיות ולכך שקיימים מתלוננים נוספים שלא התלוננו נגד המשיב 2 במקרים של אלימות. נטען כי לא נדרשת סכנה ממשית ובכל מקרה בימ"ש קמא היה סבור שיש חשש ממשי. כן נטען כי אם יפורסם שמו של המשיב 2 לא יהיה די באבטחה ובשמירה שקיימת כעת.

קצין המאוימים הגיש לביהמ"ש את החומר הרלוונטי וטען שלא הוגש נגד המשיב 2 כתב אישום באירוע אחר של ירי ולא ניתן לטעון שיש לו אצבע קלה על ההדק גם במקרים אחרים. הוא מעולם לא נחקר על אירועי ירי אחרים. נטען כי מהחומר שהוגש לביהמ"ש עולה איום ממשי קונקרטי. נטען כי פרסומים שפורסמו ברשת מסיתים לדברים חמורים ולמשיב יש אישה וילדים וצריך לתת על כך את הדעת.