החלטה בבקשה לקביעת קבילות הראיות בתיק ת"א 2538/00

1.     בפניי בקשת המבקשים 1-11 (בני משפחת אברהמי, המיוצגים על ידי עו"ד ד"ר שמואל ילינק), לקבוע כי ההודאות במשטרה של 57 עדים שהוגשו מטעם התובעים (המיוצגים על ידי עו"ד ניצה דרשן לייטנר ורועי כוכבי, קבילות כראיה לכל דבר ועניין, לרבות: ראיות לאמיתות תוכנן, ובהתאם לכך להורות כי אין צורך ומקום לשמיעת העדויות של העדים שהוגשו עדויותיהם כאמור. 

הנתבעת, המשיבה 1 (המיוצגת על ידי עו"ד יוסף ארנון), מתנגדת לבקשה.

טענות המבקשים 1-11 (התובעים)

2.     בקשתם של 11 המבקשים, המיוצגים ע"י ד"ר שמואל ילינק, הוגשה במטרה לחסוך זמן שיפוטי של בית המשפט והצדדים, ולמנוע את העדתם של 57 עדים (שהיו נאשמים, בחקירות במשטרה, אשר שימשו בסיס, לפיו הוגשו כתבי אישום וניתנו פסקי דין כנגד אותם נאשמים).

3.     בקשתם של המבקשים מתבססת על הטענה כי חלק בלתי מבוטל מאותם עדים, הינם בעלי דין בתביעות המאוחדות, ועל כן, מדובר בהודאת בעל דין. משכך, הודאותיהם קבילות כראיה לאמיתות תוכנן גם בהליך שבפנינו. בהתאם, אין טעם ממשי בשמיעתם של אותם 57 עדים, כדי להכשיר את הגשת חקירותיהם במשטרה, כראיה.     

תגובת המשיבה 1, הרשות הפלסטינית

4.     המשיבה, הנתבעת, המיוצגת על ידי עורך דין יוסף ארנון, הסבירה כי ההודעות האמורות הינן בגדר אמרות חוץ של עדים, שגם אם נמסרו בחקירה על פי דין, והוגשו במישור הדיוני הפלילי באמצעות גובי ההודעות, עדיין הינן עדות מפי השמועה, ופסולות כראיה לאמיתות תוכנן, בהליך האזרחי.

5. מכל מקום, לטענת הרש"פ, גם אותם חלקים בעדויות, אשר מקיימים את שני התנאים הנ"ל, יתקבלו כראיה לאמיתות תוכנן, ללא העדת העדים, הרי שבכל מקרה ההודעות אינן קבילות ביחס לרש"פ ולנתבעים האחרים (שאינם המבצעים).

6. גם בנוגע לטענה החלופית, להחלת סעיפים 42א-42ב לפקודת הראיות (נוסח חדש)   התשל"א-1971 (להלן - "פקודת הראיות"), הרש"פ איננה מסכימה להנחה שהכרעות הדין בבתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון, הינן קבילות (מעבר להסכמה הדיונית שצוטטה בסעיף 7 לבקשת המבקשים, אשר חלה רק לגבי ממצאים ומסקנות מסוימות, שהוגשו בת"א 3326/01).

7. הנחה שגויה נוספת בבקשתם של המבקשים, הינה, לטענת המשיבה 1, כי ההודעות במשטרה חוסות תחת סעיף 42א לפקודת הראיות, ולא כך הוא. רק הממצאים והמסקנות של הכרעת הדין המרשיעה יכולים להתקבל כראיה, ובית המשפט יכול, לכל היותר, לעיין בחומר הנוסף המצוי בתיקים הפליליים, שאינו בעל משקל ראייתי, אלא רק כחומר הבהרה.  

תשובת המשיבים 2, התובעים בת"א 2538/00     

8.  עמדת המשיבים 2, המיוצגים על ידי עו"ד דרשן - לייטנר ועו"ד כוכבי, הינה כי יש לדחות את בקשת עו"ד ילינק, נגד זימון המחבלים לעדות על ידי המשיבים 2.

לחלופין, יש לדון ולהכריע בטענותיו של עו"ד ארנון, ב"כ הנתבעים, ביחס לקבילות הודעותיהם של המחבלים, ולקבוע כי טענות אלה נדחות ביחס לכל התיקים הנוספים, וכי כל הודעותיהם של המחבלים במשטרה, קבילות כראיה לאמיתות תוכנן, לרבות: כהודאות בעלי דין שילוחיות של הנתבעת - הרשות הפלסטינית.

9. עוד מפרטים המשיבים 2, כי מטרת שמיעת העדויות היא לסייע בידי התובעים לשכנע את בית המשפט, לקבל את הטענות בדבר קבילות ההודעות במשטרה. כאן מצטרפים המשיבים לתשובת עו"ד ארנון, כי סעיף 42ב לפקודת הראיות, אינו מסייע בעניין זה, משום שהוא מתיר רק לעיין בהודאות במשטרה, לצורך הבהרה של מה שנקבע בפסק הדין המרשיע. 

10. המשיבים 2, לכשעצמם, סבורים, כי הודעותיהם של כל המחבלים קבילות הן, אך הם אינם מעוניינים ליטול את הסיכון שבית המשפט או ערכאת הערעור יקבעו כי אין הדבר כך, ולו גם ביחס למקצת המחבלים. סיכון זה הוא משמעותי ביותר, מבחינתם, שכן מרביתם של 57 העדים מעורבים באירועים נשוא 16 התביעות הנוספות; מכאן, יש חשיבות מרובה להודעות במשטרה, כראיות ב-16 התביעות הנוספות.  

11. לצורך הדיון בטענות הצדדים, עלי לבחון, באותה העת, גם את טענותיהם במסגרת "בקשה בעניין ראיות התובעים - המשיבים 1-6", אשר הוגשה על ידי הנתבעת, הרש"פ, ביום 19.9.12, שכן זו עוסקת ברובה בשאלת תחולתו העקרונית של סעיף 42א לפקודת הראיות על פסקי דין של בתי המשפט הצבאיים.

שאלה זו הינה מקדמית לשאלות בדבר הנסיבות המנויות, כתנאי להגשת ראיה על פי סעיף 42א לפקודת הראיות. 

שאלה מקדמית - האם חל סעיף 42 לפקודת הראיות