החלטה בבקשה לסילוק תביעה כספית על הסף של בנות זוג לשעבר בעילה של עשיית עושר ולא במשפט

1. בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף, בהתאם לתקנות 41-43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.

המבקשת והמשיבה הן בנות זוג לשעבר אשר קיימו מערכת יחסים משנת 2017 ועד שנת         2019.

2. התביעה הוגשה בראשיתה כתביעה כספית על סך של 124,266 ₪ בעילה על עשיית עושר ולא במשפט. לאחר שנשמעו הצדדים בבית המשפט ביום 9.11.20 הובהר לתובעת (היא המשיבה בבקשה דנן) כי ככל שרצונה הינו חלוקת רכוש שנצבר בתקופת החיים המשותפת ראוי לתקן את התביעה.

ביום 20.12.20 הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן בו עתרה למתן סעד הצהרתי שיקבע כי למשיבה מחצית מכל הזכויות של תכולת הדירה מאחר ולטענתה התקיים בין הצדדים שיתוף מלא.

3. לטענת המבקשת כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה. בית המשפט הבהיר למשיבה בדיון שהתקיים בפניו ביום 9.11.20 כי תביעתה אינה מקימה עילה, הסעדים הנדרשים אינם ניתנים לביצוע, תוך שהמשיבה ממשיכה לגרור את המבקשת להליכי סרק מבזים, להוצאות כספיות מרובות תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, הכל מיצר נקמנות בשל העובדה כי המבקשת החליטה לסיים את הזוגיות עם המשיבה ולהמשיך הלאה בחייה.

לטענת המבקשת, גם דינו של כתב התביעה המתוקן להידחות על הסף שכן אינו מצביע על עילת תביעה העומדת למשיבה כנגד המבקשת. מדובר במשיבה שטרם המעבר לדירתה של המבקשת התגוררה אצל אמה, הייתה שקועה בחובות כספיים של 40,000 ₪ בהוצאה לפועל וללא הרשאה לכרטיס אשראי. לעומתה, המבקשת היא אישה עצמאית אשר מגדלת בגפה את בתה בת ה-10, מפרנסת את עצמה ואת בתה בכבוד. המשיבה שנהנתה מחיי נוחות לצד  המבקשת,  מנסה כעת להוציא ממנה כספים ורכוש שלא כדין.  לטענת המבקשת העובדה שהמשיבה עברה להתגורר עמה, אינה הופכת אותה לשותפה מלאה בכל הרכוש המשותף.

4. מנגד טוענת המשיבה כי הגישה תביעה מתוקנת בהתאם לתקנות 46-47 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 כפי שהתיר לה בית המשפט לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן. אין בסיס לבקשת המבקשת למחוק את תביעתה על הסף, כאשר  התביעה המתוקנת לחלוקת רכוש בדין הוגשה.

דיון:

5. על פי תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 מחיקת כתב תביעה ייעשה במקרים הבאים:
6. (א) בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה:

(1) כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה;

(2) מכתב התביעה עולה כי התביעה היא טרדנית או קנטרנית;

(3) התובע מתמיד, באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראה מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט;

(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה.