החלטה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה נוספת על ערובה שכבר הופקדה במסגרת תביעה זו

1. לפני מונחת בקשת המבקש לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א"), אשר עניינה בקשה לחיוב בהפקדת ערובה נוספת , על ערובה שכבר הופקדה במסגרת תביעה זו.

2. התקיים לפני דיון. המבקש נחקר על תצהירו והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב לבית המשפט.  על המבקש היה להגיש סיכומי תשובה ומשלא הגיש אותם לא ניתנה החלטתי ורק בחודש ספטמבר 2008 הודיע ב"כ המבקש לבית המשפט כי הוא אינו מתכוון להגיש סיכומי תשובה וכי על  בית המשפט לתת החלטה בבקשה דנן.

3. עיקרי טענות הבקשה הם כי יש לחייב את המשיבה, שהינה התובעת בתביעה זו, בערובה נוספת לערובה שכבר הומצאה משום שצו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד המשיבה ביום 17.5.04, במסגרת תביעה אחרת, אינו מהווה בטחון מספיק מפני העלמותה והשארת המבקש מול שוקת שבורה. נטען כי נשתנו הנסיבות והמשיבה נמצאת בחו"ל, למרות קיומו של צו עיכוב היציאה וזאת משום שיש לה אזרחויות שונות ודרכונים שונים. תמצית הרישום ממשרד הפנים בדבר כניסות ויציאות אינה אמינה, שכן חלק מהכניסות והיציאות של המשיבה לא נרשמו כלל במהלך השנים.

4. עוד הוזכר בבקשה שלפני כי אכן כבר הוגשה בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה ביום 29.4.04.  כב' הרשם (כתוארו דאז) בן ארי נתן את החלטתו ביום 30.5.04 והורה למשיבה להפקיד ערבון כספי בסך של 25,000 ש"ח. על החלטה זו הוגש ערעור. בית המשפט של ערכאת הערעור קבע כי על המשיבה להפקיד סך של 7,000 ש"ח בנוסף ל- 3,000 ש"ח שכבר היו מצויים בקופת בית המשפט.

5. על החלטה זו הוגשה בר"ע בבית המשפט המחוזי אשר התקבלה ונדונה כערעור. במסגרת טעוניו בערעור העלה ב"כ המבקש את הטענות הנזכרות לעיל בדבר היות המשיבה בעלת מספר דרכונים וצירף את אותם מוצגים שצורפו לפני, מהם עולה כי המשיבה נכנסה ויצאה מן הארץ מבלי שהדבר נרשם וכן צירף לערעור העתק של 3 כרטיסי טיסה משנת 2001 ע"ש המשיבה  כאשר לא מופיעות הכניסות והיציאות לאותם תאריכים בתדפיס  משרד הפנים.

כאמור ראיות אלה הונחו לפני בית המשפט המחוזי.

6. החלטתו של בית המשפט המחוזי היתה כי על המשיבה להפקיד 10,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט. בסופו של דבר, הפקידה המשיבה סך של 7,000 ש"ח, אם כי באיחור, בנוסף לסכום של 3,000 ש"ח הנ"ל.

7. לאור כל האמור לעיל, מבקש כעת ב"כ המבקש מבית המשפט להורות על הוספת ערבות נוספת בסכום גבוה מזה שהופקד.

8. מעיקרי תגובת המשיבה בתגובתה עולה כי בעצם כבר ניתנו 3 החלטות שונות בבקשה להפקדת ערובה, והדברים אף עולים מהבקשה עצמה. ב"כ המשיבה מלין כי בעל דין שהועמדה לזכותו ערובה בסכום כלשהו, לא יוכל להלאות את בעל דינו ואת בית המשפט בבקשה להשתת ערובה נוספת. (ת.א. (מחוזי- י-ם) 7409/05, חליל נ' ג'אבר (טרם פורסם)).

9. עוד טוען ב"כ המשיבה כי לא חל כל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה בענין חיוב המשיבה בערובה וכי צו עיכוב היציאה פקע ביום 16.5.05. לפיכך המשיבה לא יכולה להפר צו שפקע.

10. עוד מזכיר ב"כ המשיבה את ההלכות המשפטיות המנחות את שיקולי בית המשפט בבואו להכריע בשאלה האם תופקד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. הכלל הוא שאין להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, בהליך אזרחי, בערכאה ראשונה, אלא במקרים חריגים בלבד (ראה רע"א 2442/98  מיוחס נ' רוזן, נ"ג (3) 145). קל וחומר במקרה דנן שבו כבר דנו בענין וכבר הוחלט מהו גובה הערבות. מדובר בפגיעה  בזכויות חוקתיות של המשיבה. כמו כן נטען כי אין לחייב את המשיבה בתשלום ערובה מחמת עוניה בלבד (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ,  מ"ד (1) 647).

11. לגופו של ענין, מקובלות עלי כל טענותיו של ב"כ המשיבה.  אכן, מדובר בגלגול רביעי של הבקשה כאשר כל ההחלטות שניתנו הינן החלטות ביניים חלוטות במובן זה שכבר הוגש לגביהן ערעור וניתנה גם החלטה בערכאת הערעור. לא ניתן לבקש ולהוסיף באותו עניין שכן ניתן בו מעשה בית דין.  אני סבורה  כי לא ניתן להגיש בקשה חדשה בנושא בגין סיבות חדשות שהשתנו, שכן תקנה 368 לתקסד"א המאפשרת לעיין מחדש בצו זמני שניתן בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שהתגלו מתייחסת לסעדים זמניים בלבד בהתאם לפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי ואילו הבקשה דנן בהתאם לתקנה 519 לתקסד"א לחייב בהפקדת ערובה, אינה סעד זמני, כאמור. בעניין זה אני מאמצת את טענות ב"כ המשיבה וקובעת כי מדובר למעשה בבקשה לעיון חוזר, שאינו מוכר בהליכים אזרחיים, למעט בסעדים זמניים. בעניין זה ראו ה"פ 905/07  קרציוב נ' עיזבון המנוח חיים מוסטיקמן ז"ל (טרם פורסם).

12. גם אם לפנים משורת הדין ננסה לבחון נסיבות חדשות שהשתנו, לא מצאתי כי השתנו נסיבות שכאלה. למרות החלטתו הנזכרית לעיל  של כב' הרשם (כתוארו דאז) בן ארי, בדבר עיכוב היציאה מן הארץ שניתנה ביום 17.5.04 וקבעה כי הצו יפקע ביום 17.5.09 , לפי התקנות  לא ניתן לעכב יציאה של אדם ליותר משנה. לכן העתק הצו שצורף לתגובת המשיבה כנספח ד שהוצא בפועל ע"י המזכירות במסגרת תמ"ש 21612/02, בבש"א 6508/04 התייחס והוצא עד ליום 16.5.04 בלבד. כמו כן הצו הוצא בתביעה אחרת ולא בתביעה דנן, כך שאינני בטוחה שהוא רלוונטי.  גם אם אניח כי הצו רלוונטי לעניינינו וגם אם אניח לצורך הדיון שהוא פוקע רק ביום 17.5.09, לא הוכח בפני ולא הובאו כל ראיות שהן כי המשיבה הפרה את הצו ועזבה את הארץ לאחר נתינתו.  נהפוך הוא, מעדותו של המבקש עצמו עלה כי ביום 27.3.06 המשיבה היתה בארץ ונכחה בדיון בבית המשפט.

ומעדותו בעמ' 4 שורות 7-12:

            "ש:      גב' מ. היתה בארץ ב- 06'

            ת:        לא נכון

            ש:         אני אומר לך שאתה יודע גב' מ. היתה בארץ ב- 06'

            ת:        לא נכון

            ש:        גב' מ. העידה שאתה הית באולם ביום 27.3.06

            ת:        במרץ בדיון בוודאות היא היתה, אבל אחר כך אני לא יודע מתי היא