1. ביום 4.12.07 הגישה המבקשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי נגד 61 משיבים שונים, בטענה כי הפרו את הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007.
2. מאז הגשת בקשת הצד ועד היום, הגיעה המבקשת להסכמי פשרה עם חלק מן המשיבים, ובית הדין נתן תוקף של פסק דין להסכמים אלה. ההליכים נגד משיבים אחרים נמחקו לבקשת המבקשת, או לאור הסכמות אליהן הגיעה עם אותם משיבים, וכיום נותרו 21 משיבים בתיק.
המשיבים אשר לגביהם טרם ניתן פסק דין העלו טענות מטענות שונות בתגובה לבקשת הצד, המבקשת הגיבה לטענות אלו, ולצדדים ניתנו ארכות נוספות להגשת כל הטיעונים שנותרו להם.
טיעוני המשיבים נגד בקשת הצד התייחסו גם לגופה של הבקשה, וגם לשאלת מסגרת הדיון בה על הבקשה להתברר.
לפי החלטת בית הדין מיום 1.5.08, ניתנה ארכה נוספת ואחרונה להגשת כל הטיעונים, עד ליום 1.6.08, כאשר כפי שנקבע בהחלטה - לאחר מועד זה תינתן החלטה שיפוטית, בראש ובראשונה, באשר למסגרת הדיון ולסוג ההליך בו יתבררו השאלות שבמחלוקת.
3. לאחר שנתקבלו בבית הדין כל הטיעונים הרלוונטיים לעניין מסגרת הדיון וסוג ההליך בו יש לברר את השאלות שבמחלוקת, ולאחר ששקלנו את כל הטיעונים, מצאנו לקבוע כי בקשת הצד שהוגשה אינה מתאימה להתברר במסלול של סכסוך קיבוצי, ובנוסף - קובעים אנו כי אין לדון בכל התביעות שהגישה המבקשת נגד המשיבים במאוחד, אלא עליה להגיש תביעות נפרדות נגד כל אחד מן המשיבים שנותר בתיק.
להלן - נפרט נימוקי החלטתנו.
4. באשר לסוג ההליך - כאמור, המבקשת הגישה תביעותיה נגד כל המשיבים בדרך של בקשת צד בסכסוך קיבוצי. רבים מן המשיבים טענו כי אין זו הדרך לברר את המחלוקת בינם ובין המבקשת, שכן כלל לא מדובר ב"סכסוך קיבוצי".
המבקשת השיבה לטענות אלו באומרה כי אכן, התביעה שהגישה איננה נמצאת בגדר הוראות סעיף 24(א)(1) או סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, העוסקים בסכסוכים קיבוציים, אך מכיוון שחוק הזכות לעבודה בישיבה העניק לארגון עובדים את הזכות להגיש תביעה בגין הפרתו, מבלי שנקבעה הפרוצדורה בה יש לנקוט כדי לממש זכות תביעה זו, הרי שיש לבחון מהי הדרך
המתאימה לבירור התביעה. לטעמה של המבקשת, דרך המלך בבירור תביעות של ארגון עובדים נגד מעסיקים הינה - הגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי, וזוהי גם הדרך המתאימה לבירור תביעותיה נגד המעסיקים שהפרו את חוק הזכות לעבודה בישיבה. לטענת המבקשת, הליך של סכסוך קיבוצי הינו הליך מזורז, אשר ניתן להסתפק בהגשת תצהירים בג"ציים במסגרתו, ולברר באופן מהיר ויעיל שאלות הנוגעות לזכויות משותפות של קבוצת עובדים מכוח הדין או מכוח הסכם קיבוצי.
5. אכן, סעיף 5 לחוק הזכות לעבודה בישיבה מקנה לארגון העובדים היציג במקום העבודה, לארגון העובדים היציג בענף או לארגון העובדים שהעובד חבר בו, את הזכות להגיש תובענה בגין הפרת הוראות החוק. בחוק לא מפורטת הפרוצדורה לבירור תובענה מעין זו, ולאחר שבחנו את טיעוני המבקשת, מחד, והמשיבים, מאידך, מצאנו כי פרוצדורת הסכסוך הקיבוצי אינה מתאימה לבירור התביעה שהגישה המבקשת:
המבקשת הגישה תובענה נגד 61 מעסיקים שונים (מהם נותרו 21), בטענה כי כל אחד מהם, בדרכו, הפר את הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה. אף אם מדובר בהפרה של הוראת חוק ברורה, המעלה שאלות עובדתיות "פשוטות מאוד", כטענת המבקשת, אין חולק, לטעמנו, כי מדובר בכל זאת בתביעות הדורשות בירור משפטי ועובדתי מקיף של אותן שאלות.
מצידה של המבקשת ייתכן כי יוגשו תצהירים "בג"ציים" קצרים, של נציגי תנועת הנוער העובד והלומד שתיעדו את ההפרות לכאורה של החוק אצל המשיבים השונים, ואולם אין זה מן הנמנע שלצורך בירור ראייתי של התובענות עד תומן, יידרשו המשיבים לחקירות ממושכות ומפורטות של אותם מצהירים, ויבקשו להביא עדים רבים מטעמם - ובכלל זה את עובדיהם - על מנת להוכיח טענותיהם-שלהם.
אשר על כן, מסלול הסכסוך הקיבוצי בו אכן, כטענת המבקשת, מושם הדגש על קיום דיון מזורז ועל השמעת טיעונים משפטיים, לעיתים אף במחיר אי-עמידה בסדרי הדין, איננו המסלול המתאים לדון בתביעות שהן עובדתיות באופיין.
משכך, יש להורות על מחיקת בקשת הצד בסכסוך קיבוצי. לו תחפוץ בכך, תגיש המבקשת תובענתה במסלול של תביעה רגילה.
6. מסיבות דומות, החלטנו בנוסף, כי אין לדון בתביעה שהגישה המבקשת נגד כל המשיבים, במאוחד, אלא יש להורות לה על הגשת תביעות נפרדות.
המבקשת טענה, אמנם, כי תובענתה מעלה שאלות משפטיות ועובדתיות דומות אשר מן הראוי כי תידונה במאוחד, וכי אף תשובות המשיבים לבקשה דומות זו לזו; אך אנו התרשמנו, מנגד, כי לא כך הוא הדבר:
המשותף היחיד לכל התובענות שהוגשו הינו המבקשת עצמה, וטענתה כי עשרות המשיבים אותם תבעה הפרו את חוק הזכות לעבודה בישיבה.
מעבר לכך, כוללת כל אחת מן התובענות, נגד כל אחד מן המשיבים, מסכת עובדתית שונה לחלוטין, הדורשת בירור עובדתי מקיף, כאשר עריכת בירור מעין זה במאוחד עם עשרות תובענות דומות, אך לא זהות, יסרבל את הדיון ויפגום קשות ביעילותו. זאת, משום שהמעסיקים נגדם הגישה המבקשת תובענתה הם בעלי עסקים שונים זה מזה, ואופי עסקיהם שונה זה מזה. לא זו אף זו, גם טענות המבקשת נגד המשיבים השונים אינן זהות - לגבי חלק מן המשיבים, טענה המבקשת כי התגלתה בהם הפרה של אי-הצבת כסא במקום העבודה, ולגבי חלקם האחר נטען כי הפרו את החוק בכך שלא הציבו כסא מתאים, העונה על ההגדרה הקבועה בחוק.
7. בהתאם, שונות גם טענות ההגנה של המשיבים, וכן הטענות המקדמיות.