בפנינו תביעת האם להעברת משמורת. לצדדים שתי בנות, בת 4 ובת 8. הילדות במשמורת האב כבר מ-16.1.11, מאז שהצדדים נפרדו סופית ולאור החלטת בית הדין מהמועד הנ"ל.
בהחלטתו מיום 20.7.11, קבע בית הדין כי בשלב זה משמורת הבנות תישאר אצל האב, כפי המלצת שירותי הרווחה בתסקירם האחרון מיום 19.7.11. ברם, בית הדין קבע דיון נוסף לבירור וליבון הסוגיה. זאת לאור ההסתייגויות וההערות שעלו ע"י ב"כ האשה בדיון הקודם.
לדיון זה זומנו פקידת הסעד ממקום מגורי האב ופקידת הסעד ממקום מגורי האם. בפתח הדיון הצדדים הצהירו כי הסדרי הראיה מתקיימים כסדרם. תחילה עלתה להעיד פקידת הסעד המטפלת באב ובילדות. נשאלה מספר שאלות ע"י ב"כ שני הצדדים. להלן פרטים מרכזיים מתיאור המצב ופתרונות האפשריים, מזווית ראייתה של פקידת הסעד:
א. האם בתהליך התחזקות נפשית. מקבלת טיפולי העצמה ועובדת על עצמה. האם עובדת במשרה חלקית וזהו שינוי לטובה מהמצב שהיה בעבר. ברמה ההורית, אין מספיק אינדיקציה על כשירותה של האם לתפקוד הורי עצמאי. כיום היא מתגוררת עם אביה ואחיה הבוגרים, לכן לא היה ניתן לבדוק את תפקודה ההורי באופן עצמאי.
ב. לגבי הבנות, נראה כי חל שיפור במצבן. הבת הגדולה, יש הפחתה של הסימפטום הבעייתיים שהיו לה, מתפקדת טוב בבית הספר, טוענת כי "בית הספר הוא אי של שפיות עבורה". הבת מקבלת כיום טיפול פסיכולוגי, וכי היא עצמה פגשה אותה לפני כשבועיים.
ג. הבת הקטנה, ילדה שמחה, לפי תיאורי הגננת, לא באו אצלה לידי ביטוי הסימפטומים הקשים שהיו לאחותה הגדולה. למעשה האחות הגדולה תומכת באחותה הקטנה.
ד. למרות כל זאת, טוענת העובדת הסוציאלית, כי בשירותי הרווחה עדיין מודאגים מהעימות הממושך שבין ההורים, שאינו מגיע לסיומו, ושבעקבותיו הם אינם מצליחים להגיע להסכמות. עקב המצב, הבת הגדולה עצובה ומנסה "לשמור" על ההורים.
ה. למעשה, פקידת הסעד עדיין עומדת על המלצתה, שהמשמורת הזמנית תהיה אצל האב. לטענתה זו דעת המומחים אצלם במחלקת הרווחה.
ו.באשר לאב, מתארת פקידת הסעד, כי הן מרגישות באופן כללי טוב אצל האב, ומקבלות תחושת ביטחון אצלו. הבנות מקבלות מהאב מענה לצרכיהן, יש להם סדר יום מובנה והתפקוד ההורי שלו טוב. האב מפתח את כישוריהן החברתיים, מקבל הדרכה הורית, משתף פעולה ואף פתוח לקבל ביקורת. אמנם התקשורת בין ההורים אינה טובה ויש ביניהם עוינות, אך בפועל, לאור ההדרכה ההורית שמקבל האב, הוא עושה צעדים ליצירת תקשורת בין הבנות לאם. האב התקין תוכנת 'סקייפ', מגלה גמישות לבקשות האם לשינוי הסדרי ראיה. פקידת הסעד אינה סבורה שהאב מנסה למחוק אם האם מתודעת הבנות.
ז.עוד טוענת פקידת הסעד, כי בזמן בו ההורים היו יחד, המצב בבית היה קשה, ובהימשך מצב זה הבנות היו עשויות להידרש לאשפוז פסיכולוגי.
בית הדין בחן עם פקידת הסעד המטפלת באב את האפשרות למשמורת משותפת:
א. באשר לאפשרות למשמורת משותפת, לדעתה, אם האם תעבור לאזור מגורי האב, הם לא יפסלו הורות משותפת. לטענתה, הדבר עשוי להיות אף טוב יותר מהמצב הקיים כיום.
ב. המצב הנוכחי בו הבנות שוהות במשמורת מרוחקת גיאוגרפית מהאם, אינו טוב להן, אך משמורת יחידנית אצל האם, לעת עתה, יותר לא טובה. האם אמנם אינה פסולה מלהחזיק בבנות, אך קיימת עדיפות למשמורת אצל האב.
ג. פקידת הסעד הצהירה שהיא לא מטפלת באם עצמה, אלא רק מקבלת דיווחים אודותיה.
ד. לשאלת ב"כ האם, היא משיבה, כי פקידת הסעד ממקום מגורי האם אינה פקידת הסעד בתיק זה, וזאת משום שהבנות אינן מתגוררות בתחום אזור אחריותה. אולם גם היא פקידת סעד בתוארה והיא זו שמטפלת באם.
ה. כפקידת הסעד המטפלת בתיק, היא אוספת את האינפורמציה מכל הגורמים השונים ומשלבת אותן בתסקיר, לאחר עיבוד ושקלול.
ו.פקידת הסעד מבהירה, כי בסיכום ועדת התסקירים נקבע כי הקונפליקט הלא פתור משפיע על המשמורת והסדרי ראיה, וכל זמן שהנושא הכלכלי לא ייפתר, אין מקום לעשות שינוי בשאלת המשמורת.
ז.עוד מבהירה פקידת הסעד כי למנהלת יחידת הרווחה במקום מגורי האב, אין כל קשר לתיק של הצדדים, וזאת משום שהיא גרה בשכנות למשפחת האב.
ח. לדבריה, אמנם מנהלת היחידה השתתפה בוועדה הקודמת בעניינם, אך לא ניהלה את הועדה. ועדה זו דנה בטובת הבנות ומצבן, ושקלה להוציא את הבנות למקלט חירום, אולם לבסוף הוחלט שלא להוציאן מהבית, ולהעדיף את יציאתם לסירוגין של ההורים מהבית. על פי הסדר זה, כל הורה יהיה חצי שבוע בבית, למשך חודש, ובזמן זה ייבדקו מסוגלותן ההוריות. בתחילה בדיקת זו לא נערכה, לאור סירובה של האם לשתף פעולה. אולם בהמשך הסכימה האם לשתף פעולה, ונערכה בדיקת מסוגלות הורית.