החובה לסטות מתקנות סדר הדין האזרחי

1.      ביום 6.4.06 נפתחה תביעה זו, שהיא תביעה כספית במהותה, נגד שני נתבעים.  אחד מהם הגיש כתב הגנה, ואולם הנתבעת השנייה לא הגישה כתב הגנה עד עצם היום הזה.

2.        בעקבות כך הגיש ב"כ התובע בקשה למתן פסק-דין נגד הנתבעת מס' 2, בהיעדר הגנה מצדה.

3.        בהחלטה מנהלית אשר נתתי נדרשה תגובת הנתבעת לבקשה זו.

4.        על החלטה זו משיג ב"כ של התובע, ומבקש לבטל את ההחלטה. הוא דורש כי ינתן  פסק הדין שנתבקש (כאמור בס' 2) בהיעדר, אף מבלי להמציא את בקשתו לנתבעת.

את בקשתו מנמק הפרקליט בכך שאין התקנות מחייבות המצאת בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה לצד שכנגד, ואף לא לכל צד אחר בתיק.

   5. עיון בתקנה 97 לתקנות סדרי הדין, היא התקנה העוסקת במתן פסק-דין בהיעדר הגנה, מראה כי אכן אין התקנה מחייבת להמציא את הבקשה לפסק-דין בהיעדר לצד שכנגד. ואף-על-פי-כן, אין בכוונתי להיעתר לבקשה זו, ואנמק את החלטתי זו להלן:

·        כבר בחקיקה הראשית, העניק המחוקק לבית-המשפט לענייני-משפחה סמכות מיוחדת לסטות מסדרי-הדין הרגילים ומכללי הראיות, מקום שבית-המשפט מוצא כי ראוי לעשות כן לשם עשיית צדק. ס' 8(א) לחוק בית-המשפט לענייני-משפחה קובע, כי בכל עניין של דיני הראיות וסדרי-הדין שאין עליו הוראה אחרת לפי חוק זה, "ינהג בית-המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית צדק".

·        ובנוסף, גם מתקין התקנות קבע בתקנה 258ב(ג) לתקנות-סדר-הדין-האזרחי, כי בית-המשפט לענייני-משפחה רשאי לסטות מההוראות שבפרקים אחרים שבתקנות-סדר-הדין (למעט פרק כ"ב 1) "ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק".

·        גמישות זו הכרחית, בשל טיבו המיוחד של הסכסוך הנדון בפני בית-המשפט לענייני-משפחה, סכסוך המאופיין ברכיבים שאינם משפטיים דווקא, והם משפיעים על אופן ניהול ההליכים.

·        לא מדובר במתן "זכויות יתר" ליושב בדין בבית-המשפט לענייני-משפחה. אין הכוונה להקל על היושב על מדין בעשיית מלאכתו. האפשרות לסטות מסדרי הדין "הרגילים" הינה לעיתים קרובות כורח המציאות לשם עשיית הצדק, וזאת - במקום שסדרי הדין הרגילים עלולים לגרום לעיוות דין או לאי צדק.

·        במקרה שבפני מדובר בסכסוך משפחתי רב שכבות, בו מעורבים בעל ואישה (שהינם בהליכי גירושין) ומתנהלות ביניהם שלוש תביעות בבית משפט זה. בתביעה בה אני דן עתה (תמ"ש 6923/06) הצטרף "לשמחה" אבי הבעל, התובע את שני בני הזוג בתביעה רכושית. מדובר אפוא בסכסוך משפחתי כפול ומורכב, ויש לנהוג בו איפוק ולהפעיל שיקול דעת מיוחד. 

·        פעמים לא מעטות הבחירה בהליך משפטי כזה או אחר, היא פונקציה של שיקולים אסטרטגיים וטקטיים של בני הזוג (והקרובים להם) במאבקם על רכוש המשפחה, בדרך להתרת קשר הנישואין ביניהם. במקרים רבים ההליך המסוים שנבחר אינו מבטא בהכרח את הסכסוך האמיתי, והוא נבחר כדי להשיג מטרות אחרות, שעניינן במשבר המשפחתי בכללותו.

בהחלט יש מקום לחשוש ולשקול שמא אף במקרה שבפני מדובר בכגון דא.

·        בפסיקה נקבע כי כשמדובר בענייני משפחה, אין לטפל בבעיה פלונית כאילו והייתה תביעה כספית או תביעה קניינית רגילה, אלא יש לראותה כחלק ממכלול רחב, שמטרתו הכרעה בסכסוך המשפחתי הכולל. לא יהיה זה מן הראוי להשקיף על הבקשה המובאת לפני בית-המשפט בבדידותה, אלא ראוי לצפות בה כבקצה הקרחון של הקרע במשפחה, או כאחת החוליות בשרשרת המאבקים בה.

·        שיקול דעת רחב זה בא לביטוי בפסיקה ענפה.

·        לדוגמא, בפרשת שרוף אישר בית-המשפט המחוזי החלטה של בית-המשפט לענייני-משפחה, אשר סירב להיעתר לבקשה למתן פסק-דין בהיעדר-הגנה, ובמקום זאת פסק לתובעות מזונות "טרום זמניים". השופט חיים פורת קבע, כי צדק בית-המשפט לענייני-משפחה בעשותו שימוש בסמכותו שלפי ס' 8(א) לחוק, בסטותו מתקנה 97 לתקנות סדר הדין, כשמטרתו הינה להתחקות בכך אחרי גורמי הסכסוך האמיתיים, תוך הושטת עזרה לצדדים במציאת פתרון כולל ומקיף.

·        הכלל העולה מן הפסיקה בעניין זה, הוא ששקילת הצורך לסטות מסדרי הדין, במקום שיתכן ויש צורך בכך, אינה בגדר רשות המוקנית לבית-המשפט לענייני-משפחה, אלא היא חובה המוטלת עליו .

6. אף אני מוצא, כי במקרה שבפני חובה עלי לסטות מסדרי-הדין.

לטעמי חייב אני לסרב לתת את פסק-הדין (בהיעדר הגנה) טרם שאתן לנתבעת אופציה נוספת להשמיע את גרסתה, ואני עושה זאת אף על פי שנתמלאו התנאים הנדרשים בדרך כלל (לפי תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי), תנאים המאפשרים לי שלא להמתין לתגובתה.