1. מונחת בפני בקשה להתיר פרסום תכני התיק הנדון בפני (תמ"ש 29170/05).
הבקשה הוגשה על ידי "חברת החדשות הישראלית בע"מ" (להלן תיקרא: "המבקשת").
2. המבקשת עותרת לאפשר פרסומם של תכני ההליך שבנדון, לנוכח העניין הציבורי הרב הנודע להם- הן לאור מהות הדמויות המעורבות, והן בשים לב למהות הטענות המתבררות בהליך.
3. עתירת המבקשת מושתתת על עיקרון פומביות הדיון, המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, כעקרון יסוד חוקתי, אשר לנוכח חשיבותו הרבה נקבע לגביו בפסיקה, כי מקום שבו נתון לבית המשפט שיקול הדעת לפגוע בעקרון יסוד זה, עליו לעשות כן רק לאחר שקילה זהירה ועל דרך הצמצום, ומכל מקום לעולם תיטה הכף לעקרון פומביות הדיון (ע"א 5185/93; ע"א 353/88; 2800/97).
4. לשיטת המבקשת, במקרה דנן יש להחיל את הוראת סעיף 68(ה) סיפא לחוק בתי המשפט, המקנה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות להורות, כי הליך המתנהל בפניו-כולו או חלקו- יידון בפומבי. גם לאור הוראת סעיף 70(א) לחוק, יש לטענתה לאפשר את פרסום תכני ההליך המתנהל בפניו בדלתיים סגורות.
5. המבקשת מדגישה, כי גם כאשר עסקינן בדיון בענייני משפחה, נקבע בפסיקה, כי "
...פרסום תוכן ההליך לא ייאסר, וההליך יותר לפרסום כולו או מקצתו, אם אין בפרסום פגיעה בילדים או בעניינים משפחתיים אינטימיים" (רע"א 3007/02
יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 592,600). לדבריה, במקרה דנן אין מדובר בסכסוך בין בני זוג אשר להם ילדים, עליהם מגן בית המשפט בקיום דיונים בדלתיים סגורות. על פי המתואר בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין העברת הדיון בתיק זה לבית משפט למשפחה, עולה כי עסקינן בטענות אודות רצח והתאבדות, ואודות מה שהתרחש בזירת האירוע ובחקירתו, ואין מדובר איפה "בפגיעה הילדים או בעניינים משפחתיים אינטימיים", כדברי בית המשפט העליון ברע"א 3007/02 הנ"ל.
6. זאת ועוד מציינת היא, כי אין חולק כי אילו היה ההליך ממשיך להתנהל בפני בית המשפט המחוזי- אליו הוגשה התביעה מלכתחילה - היה נידון בדלתיים פתוחות, אלא אם היה מי מהצדדים מבקש את סגירת דלתותיו. מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22/1/1/05 בדבר העברת הדיון עולה, כי הצדדים הגישו בקשות רבות לבית המשפט המחוזי, אולם אף לא אחת מהן עסקה בבקשה לאסור פרסום ההליך, ואף עובדה זו מצדיקה את קבלת הבקשה דנן.
7. פרקליטות המדינה המייצגת את נתבעים 6-4 בתגובתה, טענה כי אין לה כל עמדה ביחס לבקשה והם מותירים את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.
8. הנתבעים- יוסף אפוטה וסמדר אפוטה, טענו בראשית דבריהם, כי ההליך לא מתנהל כנגד ילדיה של סמדר אפוטה, וכי בא כוחה אינו מיצגם בתביעה זו, אשר ממילא לא הומצאה לידיהם מעולם. כן, הביעו התנגדותם לפרסום תכני ההליך וטענו לדחיית הבקשה, לאור כך שהכלל הבסיסי בניהול הליכים בבית המשפט למשפחה- הינו סודיות הדיונים. הכלל הקובע עקרון זה, קבוע בסעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט. לדבריהם, בכל פרסום, לרבות פרסום הטענות, יש כדי לפגוע בקרובי משפחה לרבות בסמדר אפוטה ולרבות פגיעה בילדיו של המנוח דוד אפוטה ז"ל- גם אם הם בגירים. זאת ועוד, אין כל ספק לשיטתם, כי העובדות שהתגלו עד כה, אכן נוגעים לפרטים אינטימיים. עוד טוענים הם, כי על אף שנכונה טענת המבקשת, לפיה אילו התיק היה ממשיך להתברר בפני בית המשפט המחוזי, היה נידון בדלתיים פתוחות, הרי משהחליט בית המשפט המחוזי על העברת הדיון לבית המשפט למשפחה, ממילא החליט כי ההליך יתנהל בדלתיים סגורות. לבסוף מעלים סברתם, לפיה יש להניח כי גם התובעים עצמם יתנגדו לפרסום, לאחר שטוענים הם שפרסום עניינים שכאלה גרם להם (דבר המוכחש) נזק כה ניכר. מכל מקום מציינים, כי מבחינת התובעים עצמם אין כל אינטרס לפרסום ולו מחמת העובדה, כי הם מסכימים שניתן פרסום לעמדת המשטרה (גם אם אינה מחייבת), ומעבר לכך התובעים עצמם התראיינו בכלי התקשורת ערב הגשת התביעה, כך שממילא האינטרס הציבורי בידיעה שהוגשה תביעה בנדון, ככל שישנו אינטרס כזה, מולא זה מכבר.
9. לטענת התובעים, באיזון הראוי שבין שתי זכויות היסוד המתנגשות במקרה דנן, הזכות לפרטיות מחד, ועיקרון פומביות הדיון מאידך, הכף נוטה לעבר עקרון פומביות הדיון, ומפנים אף הם לרע"א 3007/02. לשיטתם, מאחר וההליכים בתיק זה החלו בבית המשפט המחוזי, הרי בכפוף לעקרון פמביות הדיון כאמור בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט, לא הוכרז מעולם על איסור פרסום התיק ופרטי התנהלותו המשפטית, ובהתאם לכך גם לא הוגשה כל בקשה, ואף לא הובעה כל הסתייגות מניהול התיק בדלתיים פתוחות. לדבריהם, כל המתרחש בתיק זה מעולם לא נחסה מעיני הציבור וזכה פעמים רבות לפרסום ולסיקור תקשורתי בטרם העברתו לבית המשפט למשפחה, לרבות ההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי. זאת ועוד, עסקינן בתיק שאינו עוסק בענייני משפחה במשמעותם הרגילה, שהרי בבית משפט זה, האינטרס הציבורי הגלום באיסור הפרסום נוגע לזכותם הלגיטימית של ילדים לפרטיות במהלך סכסוך בין הוריהם, אלא שבעניינינו אנו- אין המדובר בילדים משותפים למנוחים, ובנוסף, הילדים אינם צד להליך באופן מהותי, למעט אזכורם הטכני והפורמאלי בלבד כיורשים של עיזבון דוד אפוטה ז"ל. אילו היו בתי המשפט נוהגים על פי ההיגיון שלפיו- כל אימת שאיש החשוד בביצוע עבירה או בגרימת עוולה והוא הורה לילדים יש לקיים משפטו בדלתיים סגורות- הרי שלעולם לא יכולה היתה להתקיים הזכות הבסיסית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה בדבר פומביות הדיון.
10. לגרסת התובעים, העניין הנדון אינו נופל בגדר ההגדרות השמרניות או המסורתיות של סכסוך משפחתי רגיל והוא מעלה שאלות רבות וכבדות משקל שממילא לא נתבקש חסיונן בבית המשפט המחוזי. העניין הנדון הינו בעל חשיבות ציבורית חשובה, עקרונית ומהותית הנוגעת לזכותו של הציבור לדעת, לחופש מפני אלימות ולזכותן של נשים על גופן, חירותן וביטחונן, הן בספירה הפרטית והן הציבורית. לאור כל האמור, מבקשים התובעים כי בית המשפט יתיר את פרסום תכני התיק כמבוקש.
עקרון פומביות הדיון- הכלל והחריגים לו:
11. עקרון פומביות הדיון מעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, אשר קובע:
"בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק".
עיקרון פומביות הדיון "
הינו אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו" (ע"פ 353/88
וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444 ,עמ' 450-451). ביסודו של עיקרון זה עומדים שלושה רציונאלים מרכזיים:
הרציונל הראשון, הינו זכות הציבור לדעת. רציונאל זה, המבוסס על חופש הביטוי וחופש העיתונות (רע"א 3007/02
יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 592, 598. להלן ייקרא "פרשת מוזס"), שם במרכז את החופש לפרסם ברבים את הנעשה בבית המשפט, ולו שני היבטים עיקריים:
האחד, הוא זכותו של הציבור לקבל מידע על אופן פעולתן של הרשויות הציבוריות, ובכלל זה הרשות השופטת, כך שמתאפשרת ביקורת ציבורית על הרשויות, ביקורת שהיא מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי.
ההיבט השני, עניינו התרומה של פרסום ברבים של דברים לשם גיבוש סדר היום הציבורי, וסיוע לפרטים בחברה לגבש את השקפותיהם ודעותיהם. לעניין היבט זה, חשיבות רבה נודעת לעניין הציבורי שיש בפרסום הדברים.
הרציונאל השני העומד בבסיס עיקרון פומביות הדיון, הינו תרומתו לשיפור איכות ההחלטה הניתנת בסוף ההליך, שהרי "
פומביות הדיון היא מעיקרי היסוד של עשיית משפט צדק" (ע"א 550/75
מורלי נ' בגון, פ"ד ל(2) 309, 314-315).