האני נ' מ.י. בית המכס ומע"מ

פסק דין

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 1.11.12 לפיו הושת על המערער מאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים, קנס על סך 10,000 ₪ או מאסר למשך 100 ימים תחתיו, חתימה על התחייבות בסך 50,000 ₪ ומאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך שנתיים לפיו המערער לא יעבור על עבירה נוספת לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1976 (להלן: "החוק").

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של אי הגשת עשרה דוחות מע"מ תקופתיים בין חודש נובמבר 2006 עד חודש יולי 2008 ובהוצאת חשבוניות מס על סך כולל של 3,213,662 ₪ לשש חברות ונמנע מהעברת סכום המס הכלול בחשבוניות בסך של 431,271 ₪ לשלטונות. בית המשפט לקח בחשבון את עמדת המשיבה אשר הדגישה את חומרת העבירות, התקופה בה הן נעברו והיקף המס שלא שולם. מנגד, בית המשפט שלל את טענת המערער לפיה רואה החשבון שלו הוא זה אשר היה אחראי למחדליו מפני ששלשל לכיסו את הכספים אשר יועדו לתשלום המיסים באמצעות מילוי השיקים אשר מסר המערער לרואה החשבון על שמו. לאחר מעשה נמלט רואה החשבון מן הארץ. בית המשפט קבע שאין לשעות לטענת המערער, שכן לא היה מקום להעלותה רק בשלב הטיעונים לעונש ומשום שהעלאת הטענה אינה הגיונית ואין ספק כי לו הייתה נכונה, המערער היה מונע מבעד רואה החשבון לעשות כן ומתלונן כנגדו במשטרה. מנגד, בית המשפט התחשב בנסיבות האישיות של המערער, בהיותו חד הורי, ואב לבן קטן, כמו גם בהעדר עבר פלילי.

המערער טוען בערעורו כי שגה בית המשפט בהטילו עליו עונש מאסר בפועל. לטענתו מדובר בתיק משנת 2008 לפני שנים לא מעטות ויש להתחשב בחלוף הזמן בביצוע העבירות כמו גם בעובדה שהוא לא ביצע עבירה כלשהי מאז ועד היום. לטענתו עוד בית המשפט לא התחשב בכך שהוא שהה חמישה ימים במעצר וימי מעצר אלו לא נוכו מתקופת מאסרו. המערער לקח אחריות על מעשיו, הודה בעובדות כתב האישום כמות שהן וחסך מזמנו של בית המשפט. לטענתו עוד, שגה בית המשפט בכך שלא התייחס לנסיבות ביצוע העבירות ולא היה מקום לזקוף לחובתו את העובדה שלא התלונן במשטרה ולא עשה כדי למנוע מרואה החשבון לרמותו שלא בטובתו. גם אם מדובר בעצימת עיניים, הרי שהעונש וההתייחסות בגזר הדין הייתה צריכה להיות שונה כלפיו. כן טען כי ביקש להגיע לכלל הסדר פרישת חובו, אך העניין לא הסתייע בשל חוסר מסוגלותו הכלכלית. המערער הוסיף כי הוא שיתף ומשתף פעולה עם השלטונות בישראל וכי תקופת המאסר שהושתה עליו אינה משרתת את האינטרס הציבורי והשתת עונש בעבודות שירות חלף המאסר תביא אך לתועלת הציבור.

מנגד טענה המשיבה כי כתב האישום הוגש בשנת 2008 ומאז ועד היום, בחלוף כחמש שנים המערער לא פעל להסרת מחדליו. גם היום, שעה שהוצע למערער הסדר לסילוק חובותיו, הוא לא עשה כן. המשיבה הסכימה כי העונש הראוי בעבירות מסוג זה – שעה שנאשם מסיר את מחדליו – הוא מאסר בעבודות שירות. ברם, במקרה של מחדלים נמשכים לאורך שנים כבמקרה זה, העונש שהושת על המערער על ידי בית המשפט הולם את העבירות.

צדק בית המשפט שלא ייחס משקל לטענת המערער כי הוא נושא באחריות מופחתת בשל כך שהיה זה רואה החשבון שלו שהכשיל אותו. לא זו בלבד שטענה מעין זה יפה לה שעתה במסגרת הוכחת האשמה, אלא שגם במסגרת הטיעונים לעונש, המערער לא הצטייד עם ראיה כלשהי להוכחתה. צודקת גם ב"כ המשיבה שקיים הבדל משמעותי בין נאשם המסיר את מחדליו בעוד מועד, בין נאשם המסיר את מחדליו במרוצת ההליך המשפטי המתנהל נגדו ובין נאשם שעד לתום משפטו, נותר חייב את סכום המס שלא שילם. במקרה זה, חלפו שנים מספר מאז תחילת ההליך והמערער לא עשה דבר כדי לסלק את המחדלים. משכך, הוא אינו יכול לבוא היום ולטעון כי אין בכוחו לשאת בתשלום המס, שהיה צריך לשלמו מלכתחילה. איננו סוברים בנסיבות אלו כי בית המשפט החמיר עם המערער יתר על המידה באופן הדורש התערבות ערכאה זו.

לפיכך, בכפוף לניכוי חמשת הימים בהם שהה המערער במעצר, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו בבית הסוהר ניצן ביום 21.4.13 עד השעה 10:00 בבוקר.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

תמר בזק-רפפורט, שופטת [אב"ד]

דוד מינץ, שופט

ארנון דראל, שופט