האם לבת זוג שנייה של בעל זכויות שימוש במשק חקלאי זכאות לקבל המשק בעקבות פטירתו

עניינו של פסק דין זה הוא בקביעת ועיצוב המבחנים ואמות המידה שלפיהן ייקבע האם לבת זוג שנייה של בעל זכויות שימוש במשק חקלאי זכאות לקבל המשק בעקבות פטירתו בזיקה להוראות החוזה המשולש בין המנהל-סוכנות-אגודה שיתופית.

א.        פתח דבר:

1.         בני זוג (המנוחים) מקבלים זכויות שימוש במשק חקלאי מאגודה שיתופית וגרים בו מספר עשורים. בת הזוג נפטרת וזמן מה לאחר מכן נישא בן הזוג שנותר בחיים לאשה אחרת (נתבעת 2). בן הזוג נפטר ובין בני המשפחה ניטשת מחלוקת באשר לאופן חלוקת הזכויות במשק החקלאי של המנוחים:

1.1.       טוענות בנות המנוחים (התובעות), כי על הזכויות לעבור לתובעת 1 בתור "הבת המסוגלת לקיים את המשק ולפצות" את יתר היורשים לפי סעיף 114 לחוק הירושה.

1.2.       טוען בנו של המנוח (נתבע 1), כי הזכויות צריכות להיות מועברות אליו מכוח צוואת המנוח בה נקבע, כי הוא זה שיקבל את המשק.

1.3.       מול כל אלה טוענת האשה השנייה של המנוח (נתבעת 2), כי היא זו שזכאית לקבל זכויות השימוש וההחזקה במשק החקלאי "כבת הזוג שנותרה בחיים" וזאת מכוח סעיף 20ה(1) להסכם התלת צדדי החל על המשק.

2.         הוסכם וברור לכל, כי במידה וטענות האשה השנייה מתקבלות, מתייתר הצורך להכריע בשאלת זכאותם של מי מילדי המנוח לקבל הזכויות במשק (לאור הוראות החוזה המשולש) ועל כן נקבע בהסדר דיוני, כי יינתן פסק דין הדן בזכאותה של האשה השנייה לקבל הזכויות במשק, כאשר רק אם התשובה תהיה שלילית, תימשך ההתדיינות.

ב.         רקע עובדתי רלבנטי בקליפת אגוז:

3.         המנוח מר י.א. ז"ל (להלן : " המנוח") נישא בשנות החמישים המוקדמות של המאה הקודמת לגב' ר.א. ז"ל (להלן: " האשה הראשונה"). מנישואיהם נולדו חמישה ילדים כאשר אחד מהם נפטר וארבעה מהם הינם צדדים לתובענה שבפניי (התובע והנתבעות 1-3).

4.         המנוח והאשה הראשונה קיבלו זכויות שימוש המכונות "זכויות בר רשות" במשק חקלאי מספר ** במושב מדרך עוז והם התגוררו והפעילו המשק החקלאי שנים רבות.

5.         האשה הראשונה נלקחה לעולמה בשל מחלה קשה ביום 12/2/1994, ולאחר פטירתה הכיר המנוח את הגב' ר.א. (להלן : " האשה השנייה" או " ר.א."). השניים התגוררו מרבית תקופת נישואיהם בבית שבנוי על נחלה ** במושב מדרך עוז (להלן: " המשק" ו/או " הנחלה").

6.         בשנת 2006 הופרדו המגורים בין המנוח לבין האשה השנייה והיא עברה להתגורר בהרצליה, כאשר לאחר מעברה המשיכה להיפגש עם המנוח בסופי שבוע. בהמשך הקשר ביניהם נותק כליל והיא אף לא נכחה בהלווייתו (ראה עדותה עמוד 81 שורות 23-24).

7.         עוד בטרם נישאו המנוח ור.א. הם ערכו ביום 18/7/1997 (כשלושה ימים עובר לחתונתם) הסכם ממון בו נקבע בין היתר:

"נכסים ששווים לא יאוזן:

"הצדדים מצהירים בזאת כי בנוסף  לאמור בחוק הרי הנכסים הבאים לא יאוזנו בין הצדדים:

כל הנכסים, הרכוש והזכויות שהיו בבעלות האישה עד ליום הנישואין יישארו בבעלותה הבלעדית של האישה, והאיש לא יהיה זכאי לכל זכויות או חלק בהם ולא יהיו רכוש משותף

כל הנכסים, הרכוש והזכויות שהיו בבעלות האיש עד ליום הנישואין יישארו בבעלותו הבלעדית של האיש, והאיש לא יהיה זכאי לכל זכויות או חלק בהם ולא יהיו רכוש משותף.

"הצדדים מתחייבים בזה לנהל חיים משותפים נאותים ונורמליים בתור בני זוג, כפי שעושים בני זוג אחרים סבירים, ובין היתר מתחייבים לנהל יחסים נאותים עם ילדיהם וקרוביהם"

8.         יש לציין, כי הסכם זה נחתם בין הצדדים והם הבינו תוכנו במלואו, אך לא אושר בפני ערכאה שיפוטית כלשהי.