האם ימי הפגרה באים במנין הימים שנקצבו בחוק הבוררות להגשת בקשה לביטול פסק בורר?

האם  ימי הפגרה באים במניין ארבעים וחמישה הימים הקבועים בסעיף 27 לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 לצורך הגשת בקשה לביטול פסק בורר?

א.         רקע עובדתי

1.         הצדדים חתמו על הסכם בוררות ביום 17.7.08 ובמסגרתו הסכימו כי כב' השופט לשעבר גל גוטזגן (להלן: "הבורר") יכריע בתובענה שהגישה המבקשת לאכיפת הסכם ובתובענה שהגיש המשיב לאכיפת הסכם אחר.

2.         ביום 16.3.09 ניתן פסק הבורר אשר דחה את שתי התביעות של שני הצדדים לאכיפת הסכם וקבע כי לא התגבש בין הצדדים "הסכם  כלשהו אחר, מחייב ואכיף".

3.         ביום 7.5.09 הגישה המבקשת תובענה זו שעניינה בקשה לביטול פסק הבורר.

4.         לדברי המבקשת, פסק הבורר ניתן תוך חריגה מסמכות. לטענתה, הבורר הוסמך לקבוע איזה הסכם תקף ואף הוסמך לקבוע תנאים אחרים המחייבים את הצדדים. ואולם, משעה ששני הצדדים כלל לא היו חלוקים בשאלה האם נכרת הסכם ביניהם אלא רק מהם תנאיו, לא היה הבורר מוסמך לקבוע כי בין הצדדים לא נכרת כלל הסכם.

5.         לפיכך, המבקשת עתרה לביטול פסק הבורר על פי סעיפים 24 (3) ו - (5) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק")  או לחלופין להחזרתו לבורר על מנת שישלימו ויתקנו.

6.         המשיב טען בתגובתו כי הבקשה הוגשה בחלוף 52 יום ממועד מתן פסק הבוררות ומאחר ועל פי סעיף 27 לחוק יש להגיש את הבקשה בתוך ארבעים וחמישה יום ממועד מתן הפסק, יש לדחות את הבקשה על הסף.

7.         המבקשת הגיבה לתשובת המשיב וטענה כי תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנה 529") אשר קובעת כי תקופת פגרת בית המשפט לא תבוא במניין הימים, חלה אף על הליכים על פי חוק הבוררות. לטענתה, תקנה 2 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות תשכ"ט - 1968 (להלן: "תקנות הבוררות") קובעת  כי תקנות סדר הדין  האזרחי יחולו על סדרי הדין בענייני בוררות אלא אם כן נקבע במפורש אחרת. מאחר ואין הוראה סותרת אחרת, הרי שיש להחיל את תקנה 529 אף על מועדים שנקבעים בהליכי בוררות ולפיכך ימי הפגרה אינם נמנים במניין הימים.

8.         בדיון שהתקיים בפניי ביום 21.4.10 הוצעו על ידי באופן בלתי פורמאלי מספר אפשרויות לפתרון  הסכסוך   והצדדים ביקשו ארכות לצורך ניהול מו"מ.

9.         משהודיעו הצדדים  כי לא הגיעו להסכמות, ניתן בזאת פסק דין.

ב.         דיון והכרעה

1.         המשיב סומך יתדותיו על רע"א 7393/04 אפרים אברמוביץ נ' רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ (ניתן ביום 27.12.05 ע"י כב' השופט ג'ובראן). בפסק דין זה אימץ בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב. אוקון, להלן: " פס"ד אברמוביץ ") אשר קבע כי:

" תקנה  529 מתייחסת על פי לשונה לזמנים שנקבעו בתקנות בידי בית המשפט  או רשם  אך אינה מתייחסת להוראת חוק הקוצבת זמנים. על כן, לא ניתן להאריך את מסגרת הזמן שנקבעה בהוראה זו".

2.         בית המשפט אף ציטט בפסק הדין הנ"ל מדברי הפרופ' אוטולנגי בספרה " בוררות דין ונוהל " (עמ' 1125-1127) בו היא אומרת כי:

" אין לראות את ימי הפגרה כדוחים את הזמן הקצוב להגשת בקשות בענייני בוררות ובקשות לביטול פסק בורר בכללן".

3.         המבקשת מאידך מסתמכת על פסק הדין מוקדם יותר, רע"א 9460/00 מיכאל אייזנברג נ' אליהו קדר   (ניתן ביום  13.2.02 מפי כב' המשנה לנשיא השופט ש. לוין להלן: " פס"ד אייזנברג" ). בפסק דין זה נדונה השאלה האם מניין הימים הקבוע בתקנה  10 לתקנות הבוררות הקובעת כי המשיב רשאי להתנגד לבקשה לאישור פסק בורר בתוך חמישה עשר ימים  מיום שהומצאה לו הודעה, כוללת את ימי הפגרה או שימי הפגרה אינם במניין. בהמ"ש העליון  קבע ביחס לשאלה זו כי ראוי לפרש את תקנות הבוררות כך שככל האפשר, לא יהיו הבדלים בינם לבין תקנות סדר הדין האזרחי הרגילות, ולפיכך יש להחיל את תקנה 529 אף על המועדים שנקבעו בתקנות הבוררות.

4.         המבקשת אף מפנה לרע"א 7978/07 חבר לחייל בע"מ נ' האגודה למען החייל (ניתן ביום 3.12.07 מפי כב' הרשם יגאל מרזל) בה נאמר  כי:

            " ער אני לכך כי קיימת שאלה ואף מחלוקת בכל הקשור במניין ימי הפגרה בכל הקשור  במועדים שנקבעו במפורש בחוק הבוררות, כגון מנין 45 הימים לשם הגשת בקשה לביטול פסק בורר (על פי סעיף 27 לחוק הבוררות). בעניין זה הושמעו דעות שונות ואף הפסיקה אינה לכאורה חד משמעית בנדון...."