האם הנולדת מתרומת זרע צריכה בדיקה גנטית מחשש שתינשא לאחיה

ביה"ד דן בבקשתה של המבקשת, שהיא רווקה, לפסוק היתר נישואין לבתה ב' שנולדה מתרומת זרע בבית החולים רמב"ם, ובפסק הדין שניתן בתאריך יז' במרחשון תשע"ח (6.11.2017) נפסק שהבת ב' מותרת להינשא לכל אדם. בנימוקים נכתב, שלכתחילה אסור לרווקה לקבל תרומת זרע, בגלל החשש שמא יישא אח את אחותו, אך בדיעבד יש לסמוך על הרוב.

לפסק הדין, יש להוסיף הבהרה הנותנת מענה לשאלה הבאה: כאשר הבת תרצה להינשא לאחר, האם יש לחייב אותה לעבור בדיקה גנטית, כדי לוודא שאח לא יישא את אחותו?

דעת בית הדין היא כי מן הראוי לכתחילה, שתתבצע בדיקה כדי לוודא זאת, וכל אחד מהדיינים על פי דרכו הגיע למסקנה זו בנימוקיו. להלן נימוקי הדיינים:

נימוקי דיין א'

א. מיעוט שאינו מצוי

מעיקר הדין לא ניתן לחייב את המבקשת להיבדק בבדיקה גנטית, כי החשש שמא אח יישא אחותו הוא חשש רחוק והולכים אחרי הרוב. אמנם כל רוב שאפשר לבררו, אין סומכים על הרוב אלא יש צורך לברר, כמבואר בדברי הר"ן על הרי"ף (חולין ג, ב, ד"ה "והיכא דראה). הרי"ף שם כתב:

"והיכא דראה אחד ששחט ואזל ליה לעלמא ולא ידע אי גמיר אי לא גמיר, אותה שחיטה מותרת, דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן".

הר"ן שם מדייק מדברי הרי"ף:

 "נראה מדברי הרב אלפסי דדוקא היכא דאזיל לעלמא ולא אפשר למבדקיה, הוא דסמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, אבל כל היכא דאיתיה קמן - בדקינן ליה, וכן כתב בעל הלכות ראשונות ז"ל. וטעמא דמילתא, דנהי דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, מכל מקום מיעוט דאין מצויין שכיח טובא והוה ליה כטרפיות דריאה, דאסיקנא לעיל דכל היכא דאיתיה קמן בדקינן ליה וכי ליתיה קמן סמכינן ארוב בהמות דכשרות נינהו. ודכותה נמי אשכחן בפרק קמא דפסחים (ד.) דאמרינן התם המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק. ומתמהינן למאי נפקא מינה? ומהדרינן דליתיה קמן דלישייליה [ולאטרוחיה להאי מאי] אלמא דאי איתיה קמן לא סמכינן אחזקה אלא בדקינן ליה."

הר"ן מנמק את הצורך בבדיקת השוחט, משום ש"מיעוט דאין מצויין שכיח טובא והוה ליה כטרפיות דריאה". ביאור דבריו הוא, שרש"י (חולין יב. ד"ה פסח) כתב, שבבדיקת הריאה החמירו לבדוק אותה יותר משאר טריפות, אף על פי שאפשר לסמוך על הרוב, משום שטריפת הריאה מצויה יותר משאר טריפות, וחוששין למיעוט המצוי. גם הש"ך (יורה דעה סימן ל"ט סעיף ב') וביאור הגר"א (שם ס"ק ב') ביארו שהנימוק לבדיקת הריאה משום שהיא מיעוט המצוי.

לכאורה יש לחייב גם את המבקשת לעבור בדיקה גנטית כאשר תרצה להינשא, משום שרוב זה אפשר לבררו וחוששים למיעוט המצוי!

אלא ששיעור מיעוט המצוי נידון בפוסקים האחרונים: משכנות יעקב (יורה דעה סימן י"ז) פסק שאחד מעשרה אחוז, נחשב למיעוט המצוי, על פי המבואר במשנה (גיטין לא.): 

 "המניח פירות [...] מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים [...] בג' פרקים בשנה בודקים את היין, בקידום של מוצאי החג, ובהוצאת סמדר, ובשעת כניסת המים לבוסר".

שיעור היין שעלול להחמיץ הוא עשרה אחוז, כמבואר במשנה במסכת בבא בתרא (צג:):

 "המוכר מרתף לחברו, מקבל עליו עשרה קוססות למאה".

 עולה ממשנה זו ששיעור היין שעלול להתקלקל, הוא עשרה אחוז, ויש לבדוק את היין בשלושה פרקים בשנה, משום שחוששים למיעוט השכיח, ואין לסמוך לכתחילה על הרוב ועל החזקה. נמצא שעשרה אחוז מהיין העלולים להחמיץ נחשבים למיעוט שכיח. 

לכאורה אין זו הוכחה, כי יתכן שהשכיחות של חימוץ ביין היא עשרה אחוז, אבל מנין לנו שגם בשאר דברים מיעוט המצוי הוא עשרה אחוז? קושיה זו הקשה בשבט הלוי (חלק ד, סימן פא). ועוד הקשה שם:

"דמשם [מבדיקת יין שלושה פרקים בשנה] אין ראיה רק שבעשרה למאה נקרא מיעוט מצוי, וכבר חייב בבדיקה, אבל לפטור מיעוט שכיח שהוא פחות מעשרה למאה, לא שמעינן כלל מהתם!"