1.
מבוא
לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, על ידי הנתבע. התביעה מושתתת על פסק דין פלילי, שהרשיע את הנתבע בהטרדה מינית ובמעשה מגונה כלפי התובעת, שניתן בת.פ. (שלום ת"א) 8515/04
מדינת ישראל נ' עופר גלזר
, (להלן: "
פסק הדין"). ערעורים על פסק הדין נדחו ולפיכך פסק הדין הינו חלוט. משכך, ועל יסוד הוראת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "
פקודת הראיות")
, עותרת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בסך של כ 5,000,000 ש"ח.
2.
עיקר העובדות הדרושות לעניין
2.1 התובעת, ילידת 1964, אחות במקצועה, נשואה ואם לארבעה ילדים, חלקם בגירים, התגוררה בתקופה נשוא התביעה, עם משפחתה בבית פרטי במושב במרכז הארץ. התובעת עבדה כמיילדת בבית החולים "וולפסון", ובעת התרחשות האירועים, שהתה בחופשת מחלה.
2.2 רעיית הנתבע, בעת הרלוונטית, הייתה הגב' שרי אריסון (להלן:
"רעיית הנתבע"), שהינה עתירת נכסים. בתחילת חודש אוגוסט 2003 עברה רעיית הנתבע ניתוח בבית חולים "עתידים" בתל אביב. בעלה של התובעת (להלן: "
הבעל"), הינו רופא מרדים, ושימש ככזה בניתוח של רעיית הנתבע. התובעת הסכימה לטפל ברעיית הנתבע ולהשגיח עליה לאחר הניתוח, חרף היות התובעת בחופשת מחלה. משכך, לאחר הניתוח, ביום 3.8.03 בסביבות השעה 11:00, הגיעה התובעת יחד עם הנתבע ורעייתו מבית החולים לדירת האחרונים ברח' פעמוני 8 בתל אביב (להלן: "
הדירה"), כדי לטפל ברעיית הנתבע.
2.3 במהלך שהייתה של התובעת בדירה, ובעת שרעיית הנתבע הייתה מרותקת למיטתה, ועד למחרת היום בשעה 10:00, השעה בה עזבה התובעת את הדירה, ביצע בה הנתבע מעשים מגונים וכן הטרידה מינית. בגין אלה, הוגש נגדו כתב אישום, ולאחר בירור האשמה, הורשע הנתבע בכל האישומים שיוחסו לו. הואיל והתביעה שלפניי מושתתת על ההרשעה, נכון יהיה לציין את פרטי האישומים כדלקמן:
2.3.1 כחצי שעה לאחר הגעתה של התובעת לדירה, עת היא שהתה בחדרה, הצמוד לחדר השינה של בני הזוג גלזר, ניגש אליה הנתבע, ליטף אותה בעורפה והביע שביעות רצון מטיפולה ברעייתו.
2.3.2 כעבור חצי שעה נכנס הנתבע שוב לחדרה של התובעת, התכופף וליטף את רגליה היחפות.
2.3.3 בהמשך, נכנס הנתבע למטבח שבו שהתה התובעת, נצמד אליה מאחור, העביר את ידו על צידי גופה מהמותן ועד החזה.
2.3.4 מספר פעמים, בעת שעברה התובעת במסדרון הדירה, ליטף הנתבע את גבה וישבנה.
2.3.5 בסביבות השעה 23:00, נכנס הנתבע לחדרה של התובעת, החמיא לה וליטף את שדה השמאלי. במענה לבקשת התובעת כי ייצא מהחדר השיב לה הנתבע, כי אינו יכול להירדם שכן הוא יודע שהיא מעוניינת בו, והבטיח לה כי לא יאונה לה כל רע. זמן קצר לאחר מכן שוב הגיע הנתבע לחדרה של התובעת, דרך על שתי רגליה, כך שלא תוכל לזוז, תפס את ראשה בידיו, והצמיד את שפתיו לשפתיה, עד שהתובעת הדפה אותו.
2.3.6 בשעות מאוחרות יותר, שוב נכנס הנתבע לחדרה של התובעת, שאל אותה מדוע היא אומרת שאינה רוצה אותו, נצמד אליה ורכן לעברה, ולחש באוזנה כי הוא "רוצה חלב אם". התובעת דחפה אותו שוב.
מעשי הנתבע ואמירותיו דנן כלפי התובעת - יכונו להלן "
האירועים".
2.4 יצוין כי התובעת התקשרה בערב לבעלה וביקשה כי הוא והרופא המנתח יגיעו לדירה. התברר כי המנתח הגיע, אך כשהוא מלווה ברופא אחר ולא בבעלה של
התובעת, ומשכך העדיפה האחרונה לא לספר לשניים אלה על שהתרחש. עם זאת, התובעת התקשרה לבעלה בלילה ושוחחה איתו על מנת שהנתבע ישמע את השיחה, יבין שהיא נשואה ויעזבה לנפשה.
למחרת בבוקר, ביום 4.8.03, התנצל הנתבע לפני התובעת באומרו לה שלא רצה לפגוע בה, אך גם לאחר מכן, נגע בישבנה בעת שעברה בפרוזדור. בהמשך הבוקר עזבה התובעת את בית הנתבע, לאחר שהוחלפה על ידי אחות אחרת, ולא שבה.
2.5 התובעת הגישה באותו יום תלונה למשטרה על מעשי הנתבע. ביום 19.10.04 הוגש כתב אישום נגד הנתבע בגין עבירות של מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין"), ביחד עם סעיף 5(א) וסעיף 3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: "
חוק למניעת הטרדה מינית"), שביצע בתובעת, ובעבירות של מעשים מגונים והטרדות מיניות שביצע במתלוננת נוספת (להלן: "
המתלוננת הנוספת").
2.6 כאמור, ביום 26.7.05 הורשע הנתבע במעשים המגונים ובהטרדות מיניות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 29.9.05 נגזר עונשו של הנתבע, והוטל עליו מאסר בפועל של 6 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך 10,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם, ופיצוי לתובעת ולמתלוננת הנוספת בסך 15,000 ש"ח. על פסק הדין הגיש הנתבע ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ע"פ 72174/05). ביום 12.9.06 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, משלא ראה מקום להתערב בהכרעת הדין ובגזר הדין. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגיש הנתבע רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 8716/06
עופר גלזר נ' מדינת ישראל
), וזו נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון מיום 4.2.07.
3.
התביעה