ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
50159-03-15
20/07/2015
|
בפני השופט:
יונה אטדגי
|
| - נגד - |
המבקש:
אורי אלפנדרי
|
המשיבים:
1. פרקו בן ציון
2. קובנטרי יזום השקעות בע"מ
|
| פסק דין |
1.המבקש הגיש המרצת פתיחה זו, למתן פסק דין הצהרתי, לפיו חובו של המשיב 1 למבקש עומד על סך השווה ל-8,529,386 דולר וחובה של המשיבה 2 למבקש עומד על סך השווה ל-4,513,385 דולר, שניהם נושאים ריבית שנתית של 25% מיום הגשת התביעה עד לתשלום בפועל.
על פי כתב התובענה, החובות נוצרו בקשר להלוואות שניתנו על ידי המבקש למשיבים ובהתאם להסכמים שנחתמו ביניהם בעקבות אותן הלוואות.
2.המשיב 1 הגיש ביום 7.6.15 בקשת ארכה של 21 ימים להגשת כתב התשובה, משום שלא הספיק לשכור עורך דין, ובית המשפט נענה לבקשה (החלטת כב' הרשם חסדאי מאותו יום). למרות זאת, המשיב 1 לא הגיש כתב תשובה ולא ביקש ארכה נוספת.
המשיבה 2 לא הגישה כתב תשובה ולא ביקשה כל ארכה להגשתו.
3.ביום 8.7.15 ניתנה על ידי החלטה, המתרה במשיבים, כי אם לא יגישו כתב תשובה, יוכל בית המשפט לתת פסק דין על סמך האמור בכתב התביעה בלבד, בהתאם לתקנה 256 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תסד"א).
בעקבות זאת, הודיע המשיב 1 כי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל, מתוקפם ניתן צו לעיכוב ההליכים המשפטיים נגדו.
לאור זאת, הוריתי על עיכוב ההליכים נגד המשיב 1 בתובענה זו וביקשתי מב"כ המבקש להודיע, האם ברצונו להמשיך בבירור התביעה כלפי המשיבה 2 (החלטה מיום 9.7.15).
ב"כ המבקש הגיש בקשה למתן פסק דין נגד המשיבה 2 על יסוד האמור בכתב התובענה.
4.תקנה 256 לתסד"א קובעת, כי "משיב בהמרצת פתיחה הרוצה להגיש תשובה להמרצת פתיחה, יגיש לבית המשפט וימסור עותק ממנה למבקש בתוך ארבעים וחמישה ימים ממועד המרצת הפתיחה או עד ארבעה עשר ימים לפני מועד הדיון בה, לפי המוקדם...".
עד לתיקון משנת תשע"ג, לא ניתן היה לתת פסק דין בהעדר כתב תשובה, אלא היה צריך להמתין לקיום הדיון.
תקנה 256 א שהוסף בתיקון משנת תשע"ג (ק"ח 7231, מיום 12.3.13) שינתה מצב זה בקובעה:
"לא הגיש משיב כתב תשובה כאמור בתקנה 256 ולא ביקש קיום דיון עד תום המועד להגשת תשובה, רשאי בית המשפט ליתן החלטה על יסוד המרצת הפתיחה בלבד אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין".
5.בענייננו אני סבור, כי אין הצדקה לתת פסק דין נגד המשיבה 2, למרות שלא הגישה כתב תשובה, וזאת מהטעם שהמבקש לא הראה את התועלת שתצמח מקבלת הסעד ההצהרתי, תחת הסעד המתבקש מעצם התביעה: סעד כספי לתשלום החוב (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, עמ' 830-831).
המבקש היה מודע כנראה לקושי זה ולכן טען בכתב תביעתו: "בקשה זו מתאימה להיות מוגשת למתן סעד הצהרתי, מאחר והמשיבים מוכנים עקרונית לשלם את חובם... אלא שהתעוררו מחלוקות לגבי גובה החוב".