קלירשיפט (ישראל) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

הרקע לבקשה

1.המבקשת היא חברה למתן שירותי מטבע שעיסוקה בהמרת כספים ולה חשבון בנק מספר 448900/56 המתנהל אצל המשיב מאז כ-6 שנים עובר להגשת הבקשה (להלן: "החשבון"). בתקופה שקדמה להגשת הבקשה הציב המשיב (להלן גם: "הבנק"), דרישות ותנאים שונים להמשך ניהול החשבון כשלטענת הבנק דרישות אלה מתחייבות מכוח הדין; הבנק הבהיר כי אם המבקשת לא תמלא את הדרישות שהציב בפניה יסגור הבנק את החשבון בהתאם לחובתו על פי דין לפקח על לקוחותיו כדי למנוע ביצוע עבירות של הלבנת הון ומימון טרור.

2.הצדדים לא הגיעו להסכמות לגבי ניהול החשבון וכדי למנוע את סגירת החשבון באורח חד צדדי עתרה המבקשת לבית המשפט לקבל סעד זמני שימנע מהבנק לסגור את החשבון או להגביל את פעילותה בחשבון עד להכרעה בתביעה שהגישה (להלן גם: "ההליך העיקרי"). בנוסף עתרה המבקשת ליתן צו שיורה למשיב לאפשר לה להמשיך ולנהל את החשבון בתנאים שבהם התנהל עד כה וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי.

3.מהחומר שהוצג עולה כי המחלוקת שקמה בין הצדדים נוגעת לעצם הצבת תנאים והגבלות שהציב הבנק כתנאי להמשך ניהול החשבון, לטענתו בשל חובות הפיקוח החלות עליו, כשלטענת המבקשת הפעילות שהיא מבצעת היא פעילות בהתאם לדין ובידיה אישורים מהרשויות הרלבנטיות לפעילות שהיא מבצעת והחשש שמעלה הבנק שהציב את הדרישות הוא חשש כללי נעדר כל אחיזה בנסיבות המקרה הקונקרטי ואין כל הצדקה לסגור את החשבון שבו מנהלת המבקשת את פעילותה העסקית. כאמור המגעים בין הצדדים למצוא פתרון מוסכם לא צלחו והצדדים לא הגיעו להסכמה על מנגנון משותף להמשך ניהול החשבון, ומכאן התביעה והבקשה לסעד זמני בהליך.

טענות הצדדים 

4.המבקשת היא בעלת רשיון של נותן שירותי מטבע (להלן: "נש"מ") ועיסוקה בהמרת מט"ח במסגרת בנקאית בלבד. אין המבקשת מבצעת פעולות במזומן ואינה עוסקת בניכיון שיקים. המבקשת מחדשת את רישומה מדי שנה ברשויות כנדרש וכמתחייב מפעילותה המצויה תחת פיקוח של הרשות למניעת הלבנת הון ומימון טרור בישראל (נספח א' לבקשה - אישור נש"מ לשנת 2016). המבקשת גם מחזיקה ברשיון נש"מ בארה"ב ומדווחת שם לרשויות על פעילותה.

5.המבקשת מנהלת את החשבון אצל המשיב החל משנת 2011, וזהו החשבון העיקרי באמצעותו היא עורכת את מרבית פעילותה בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה, וכן מנהלת חשבון עזר בבנק המזרחי. למבקשת חשבון נוסף בבנק בניו ג'רזי, ארה"ב שבאמצעותו היא פועלת בארה"ב.

6.לטענת המבקשת החל הבנק להרע את תנאי החשבון ומשכך יזמה המבקשת פגישה בין הצדדים שלאחריה (ביום 31.7.16) שלח הבנק מכתב דרישות למבקשת הכולל הגבלות על החשבון כתנאי להמשך ניהול החשבון (נספח ב' לבקשה).

המבקשת התנגדה לתנאים המגבילים את פעילותה ולטענתה הדרישות אינן ישימות, ונוגדות את עצם פעילותה העסקית המבוססת בין השאר על חסכון בעמלות המרה והעברה ועל מהירות בביצוע הפעולה; כך למשל הדרישה של הבנק שכל עסקת העברת כספים תבוצע באמצעות העברה בפועל ("סוויפט") וללא קיזוזים בין החשבון בארץ לחשבון בארה"ב; כך הדרישה כי המבקשת תפתח חשבון נש"מ בבנק לפי בחירת הבנק שהוא סולק ישיר של המשיב מולו תתבצענה ההעברות בארה"ב וזאת חלף חשבון הבנק של המבקשת שכבר קיים ופועל; כך גם למשל הדרישה למסירת מסמכים לבנק לגבי מהות כל עסקה שהיקפה מעל 250,000 ₪ מראש וקבלת אישור הבנק לעסקה, ומתן זכות "וטו" לבנק לגבי כל עסקה שלא תניח את דעתו זאת ללא שהוצגו פרמטרים ברורים להפעלת זכות זו, ועוד.

7.לטענת המבקשת אין כל בסיס להצבת דרישות הבנק ואין הצדקה להטלת מגבלות בלתי אפשריות, כשיש פתרונות חלופיים שיביאו לתוצאה זהה שמחד תפחית את הסיכון של הבנק ומאידך תאפשר למבקשת להמשיך את פעילותה העסקית. טוענת המבקשת כי במסגרת ניסיונותיה לפתור את המחלוקת הציגה פתרונות אפשריים כך הסכימה למסור מידע מסוים שברשותה שיסייע לבנק ללמוד על פעילותה ואף הגישה בקשה לרשות המיסים לסווגה כ"חברה מיוחדת" הרשאית להעביר כספים לחשבונות בחו"ל בפטור ממס; המבקשת קיימה פגישה עם הבנק (נספחים ג'-ד' לבקשה) אך המגעים בין הצדדים לא הניבו פתרון מוסכם.