ה"פ 16339-10-11 שלו ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל- מחוזי מרכז ואח'

לפני המרצת פתיחה שתכליתה קבלת סעד שיאפשר למבקשים לבנות יחידת מגורים לבן ממשיך על שטח שצורף לנחלתם במושב בית נחמיה בהתאם לפסק בוררות בינם לבין המושב. ואולם, עם כל ההבנה לרצון המבקשים, אין באפשרותי לתת את הסעד המבוקש, שכן המבקשים (והנהלת המושב) לא פעלו בשעתו באופן הדרוש על מנת לקדם את עניינם, וכיום אין עוד אפשרות על פי נוהלי רשות מקרקעי ישראל להיענות לבקשתם. להלן יפורטו הדברים ויובהרו.

רקע עובדתי

1. במושב בית נחמיה (להלן: "בית נחמיה" או "המושב") יש כיום 71 נחלות. אחת מהנחלות הללו, המוכרת בכינויה משק מס' 85, מוחזקת מאז שנת 1975 בידי המבקשים כברי רשות (להלן: "משק המבקשים").

2. משק המבקשים נבדל מיתר הנחלות בבית נחמיה בכך ששטח חלקה א' בנחלה זו קטן בצורה ניכרת משטח חלקה א' ביתר הנחלות: בעוד שבנחלות האחרות במושב שטח חלקה א' הוא כ- 7.5 דונם, במשק המבקשים גודלה של חלקה א' הוא 2.615 דונם בלבד.

ויובהר, חלקה א' הינה אותו שטח של הנחלה בו מצויים בין השאר מבני המגורים (חלקה א' מוגדרת בסעיף 1 להחלטה מס' 279 של מועצת מקרקעי ישראל, שעניינה "חוזה חכירה לנחלות בישובים חקלאיים שיתופיים (למעט קיבוצים ומושבים שיתופיים)" (להלן: "החלטה 279"), כ- "שטח קרקע בנחלה המיועד למגורים ולמבני משק של המחזיק בנחלה או בני משפחתו והמעובד על ידו"). ואולם, בבית נחמיה הבניה למגורים איננה מותרת בכל תחום חלקה א', אלא רק בשטח מוגדר, המסומן בתב"ע הרלוואנטית בצבע צהוב (להלן: "השטח למגורים"). גודל השטח למגורים בנחלות בבית נחמיה עומד על כ- 2.5 דונם (כשלטענת המבקשים ישנן גם נחלות בהן השטח למגורים גדול יותר, ומגיע לכדי 3 דונם). גודלו של השטח למגורים במשק המבקשים אינו פחות (ולמצער, אינו פחות משמעותית) מזה שביתר הנחלות במושב, ועומד אף הוא על כ- 2.5 דונם (דהיינו כמעט כל חלקה א' במשק המבקשים מוגדרת בתב"ע כשטח למגורים).

3.בין המושב לבין המבקשים התנהל דין ודברים ביחס לגודל חלקה א' במשק המבקשים. בשנת 1995, במסגרת בוררות שהתנהלה בין המושב לבין המבקשים (לה רשות מקרקעי ישראל לא הייתה צד) נקבע כי המבקשים "זכאים להשלמת קרקע כ- 5 (חמישה) דונם לחלקה א' הקיימת ויהיו חלק בלתי נפרד מהנחלה [משק המבקשים]" (סעיף א.1. לחלק ה"פסיקה" בפסק הבורר, מר משה ורדי, מיום 7.11.95. להלן: "פסק הבורר" ו- "השטח המשלים"). עוד נקבע בפסק הבורר כי השטח המשלים הוא שטח שזוהה באישור אדריכל שהוגש לבורר; כי הוא יימסר למבקשים לא יאוחר מיום 31.1.1996; וכי "האגודה תעשה כמיטב יכולתה שוועדת החריגים ו[רשות] מקרקעי ישראל יאשרו את איחוד החלקות הנ"ל" (סעיפים א.2. ו- א.4. לחלק ה"פסיקה" בפסק הבורר). אין חולק כי השטח המשלים נמסר למבקשים בשנת 1996, וכי הוא מצוי מאז בחזקתם.

4. בעקבות פסק הבורר פנה המושב לרשות מקרקעי ישראל, וביקש להסדיר את צירוף השטח המשלים לחלקה א' במשק המבקשים. ביום 13.10.1996 נענתה בקשת המושב בשלילה, תוך שנמסר כי "אין אפשרות לצרף לחלקה א' שטחים נוספים. מה עוד שאינם צמודים לחלקה א'". המושב לא הסכים להסתפק בתשובה זו, ובעקבות זאת התקיימה התכתבות שנפרשה על פני כשלוש שנים בין המושב לבין רשות מקרקעי ישראל. תחילה הציעה רשות מקרקעי ישראל כי השטח המשלים ייכלל בחלקה ב' של משק המבקשים (דהיינו "שטח קרקע בנחלה המשמש לחקלאות בלבד ומעובד על ידי המחזיק בנחלה" כהגדרת סעיף 1 להחלטה 279), ואף הבהירה כי בהתאם להחלטה מס' 823 של מועצת מקרקעי ישראל ניתן יהיה, אם תתקבל על כך החלטת המושב, לכלול שטח זה בחוזה החכירה העתידי של המבקשים (ראו מכתבי רשות מקרקעי ישראל מה- 16.4.1997, 10.8.1998, 2.5.1999 וה- 25.8.1999, שצורפו כנספחים ג' – ו' לתשובת המינהל להמרצת הפתיחה). ואולם במכתבו מיום 10.11.1999 העלה מנהל האגף החקלאי, מר דרור קרישפין (להלן: "מר קרישפין" ו-"מכתב קרישפין" בהתאמה), גם אפשרות נוספת, הנסמכת על הוראת אגף 62א. מיום 19.4.1999 (להלן: "הוראת אגף 62א."). מפאת מרכזיותו של מכתב קרישפין לטענות המבקשים, נביאו במלואו:

5.בחומר שהוצג לפני אין עד לשנת 2009 תכתובת נוספת בין המושב לבין האגף החקלאי ברשות מקרקעי ישראל (לא מול מר קרישפין ולא מול כל גורם אחר). המסמכים שהוצגו לפני מלמדים רק על כך שבסמוך לאחר קבלת מכתב קרישפין, ביום 14.12.1999, פנה המושב למר סטפן ביכלר, מודד מוסמך במרכז למשבצות חקלאיות (שהינו גוף שרשות מקרקעי ישראל משתתפת בפעולתו) וביקשה "הצעת מחיר להכנת תוכנית מפורטת נקודתית כפי שמצויין במכתב [קרישפין]". ביום 17.1.2000 העביר מר ביכלר הצעת מחיר (שהסתכמה ב- 18,000 ₪, חלקם לרשות מקרקעי ישראל וחלקם למרכז לתכנון ורישום). המושב קיבל החלטה כי מחצית מהסכום האמור תשולם על ידו ומחצית על ידי המבקשים, והסכומים הועברו לרשות מקרקעי ישראל ולמרכז לתכנון ולרישום בהתאם להצעת המחיר שהעביר מר ביכלר.