1. מדאורייתא צווינו להיזהר באיסורי כלאים: "
את-חקתי תשמרו, בהמתך לא-תרביע כלאים, שדך לא-תזרע
כלאים, ובגד כלאים שעטנז, לא יעלה עליך" (ויקרא יט 19; וראו גם דברים כב 9 - 11). יש הרואים באיסור זה ביטוי לתפיסה כי "
השם ברא המינים בעולם ... והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות" (דעת הרמב"ן, לויקרא שם, הדוחה את דעת רש"י, לויקרא שם, לפיה "
חוקים אלה גזרות מלך שאין טעם לדבר").
עניינה של התביעה שלפני אף הוא במעשה כלאים, אולם בשונה מהאיסור המקראי אין הוא מתייחס להכלאה של הצומח או של החי, אלא להכלאה של סימני מסחר. מעשה כלאים ממין זה לא נאסר בידי שמיים, ובמקרה בו עסקינן, כפי שיובהר להלן, גם לא על ידי אדם.
2. וזהו לוז הטרוניה שהביאו התובעות לפני: הנתבעים עשו הכלאה של חלק מסימן המסחר של התובעת 2 ("
ד"ר גב") וחלק משם המותג הבינלאומי אותו מייבאת התובעת 1, והרשום כסימן מסחר לטובתה בישראל ("
RELAXON") ויצרו לשימושם סימן מסחר שהוא בגדר "סימן כלאים" - המותג "
ד"ר רילקס". בעשותם כן, לטענת התובעות, הם פוגעים בסימן המסחר הרשום (ולטענתם גם והמוכר היטב) של התובעות, מבצעות עוולות של גניבת עין והפרת חובה חקוקה, נוהגות בחוסר תום לב ומתעשרות שלא על פי זכות שכדין על חשבון התובעות.
3. להלן אפרט בקצרה את עיקרי הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת, ואת טיעוני הצדדים, ואחר כך אבאר מדוע ראויה התביעה, ככל שהיא מתייחסת לדרישה למנוע בעתיד שימוש במותג "
ד"ר רילקס", להידחות. בהמשך הדברים אתייחס לטענה לשתי הפרות נוספות שנטענו על ידי התובעת 2 כנגד הנתבעים: העתקת הקטלוג והטעיית לקוחות - טענות אשר, כפי שיפורט, הוכחו בפני, ומצדיקות הענקת סעדים כספיים.
רקע עובדתי
4. התובעת 1 היא הנציגה בישראל של חברה בינלאומית בשם ELRAN, שמקום מושבה בקנדה (להלן: "
החברה הקנדית"). החברה הקנדית היא חברה העוסקת מזה עשרות שנים בייצור רהיטים, ובמיוחד ריהוט סלוני ובכלל זה ספות וכורסאות לצפייה בטלוויזיה. שם המותג בו משתמשת החברה הקנדית לשיווק מוצריה הוא "RELAXON", ובהתאם עושה התובעת 1 מזה כ- 35 שנה שימוש בסימן זה, ובתעתיק העברי שלו, "
רילקסון", לצורך שיווק מוצרי החברה הקנדית בארץ. ביום 23.7.2006 הוגשה בקשה לרישום סימני המסחר "
רילקסון" ו- "
RELAXON" על שם התובעת 1, וביום 1.5.2008 אושר סימן המסחר לרישום.
5. התובעת 2, הידועה בציבור בשמה המסחרי "
ד"ר גב", עוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי נוחות ובריאות בכלל, ושל כורסאות ומזרנים בפרט. התובעת מפעילה רשת חנויות ברחבי הארץ, בהם נמכרים מוצריה. סימן המסחר "
ד"ר גב", וכן תרגומו ותעתיקו לאנגלית ("
DR. BACK" ו- "
DR. GAV") נרשם על שמה של התובעת 2 במספר וריאציות, החל משנת 1989. כן נוהגת התובעת 2 לעשות שימוש בלוגו המורכב מתבנית המילים "
ד"ר גב" וציור סכמטי של אדם (בצבע אדום) הנשען על האות "ג" המפריד בין שתי המילים (סימן מסחר מס' 165548).
6. הנתבעת 1 היא בעלת רשת "
נייט סליפ", המציגה עצמה כ"
רשת מחסני השינה הגדולה במדינה". הנתבעים 2 ו-3 הם בעלי השליטה והמנהלים של הנתבעת 1. רשת "
נייט סליפ" כוללת כ- 20 סניפים ברחבי הארץ, והיא מוכרת רהיטים ומזרונים, ובכלל זה כורסאות טלוויזיה. החל מהמחצית השנייה של שנת 2006 החלה רשת "
נייט סליפ" לעשות שימוש במותג "
Dr Relax", ובתעתיק העברי שלו, "
ד"ר רילקס", לצורך שיווק מערכות ישיבה וכורסאות טלוויזיה המיובאות על ידה. קל להבחין כי על ידי כך עושה הנתבעת 1 שימוש בהכלאה של המילה הראשונה בסימן מסחר של התובעת 2 ("
ד"ר"), עם חלק מסימן המסחר של התובעת 1 ("
רילקס") על מנת ליצור שם מותג חדש לכאורה ("
ד"ר רילקס"), המשמש אותה להתחרות הן בתובעת 1 והן בתובעת 2 בשוק של מערכות ישיבה מסוג ספות וכורסאות טלוויזיה.
7. זאת ועוד, בלוגו של סימן המסחר שיצרה עושה הנתבעת 1 שימוש במרכיבים עיצוביים שיש בהם כדי להזכיר את הלוגו של התובעת 2. גם בלוגו של הנתבעת 1 מופיעה דמות של אדם נשען (כיום צבעו ירקרק), אלא שהוא מצוי מעל אחת האותיות ("
ל" או "
a") ובאנגלית הוא נשען על אות אחרת ("
l"). בנוסף, האותיות הללו כתובות באדום, ועל ידי כך נוצרת הפרדה צבעונית המזכירה במשהו את ההפרדה שיוצר האיש האדום בלוגו של "
ד"ר גב".
8. להשלמת התמונה יצוין כי הנתבעת 1 הגישה ביום 2.8.2006 בקשה לרישום סימן המסחר והלוגו "
ד"ר רילקס" בעברית. לבקשה זו הוגשה התנגדות מטעם התובעות, והיא נמחקה מחמת הזנחה ב- 14.1.2010. בנוסף הגישה הנתבעת ביום 15.2.2009 (קרי לאחר הגשת התביעה) בקשה לרישום סימן המסחר והלוגו "
Dr. Relax" באנגלית. בקשה זו, שאף לה הוגשה התנגדות, עודה תלויה ועומדת בפני רשם סימני המסחר. למותר לציין כי במסגרת ההליך שלפני לא נבחנה השאלה האם יש מקום לאפשר את רישום סימן המסחר האמור.
טענות התובעות
9. התובעות טוענות, כל אחת לחוד, כי מעשי הנתבעת מהווים הפרה של סימן המסחר הרשום לטובתה, ולחילופין, עוולה של גניבת עין. לשיטתן בחירת הנתבעים לעשות שימוש במותג "
ד"ר רילקס" נעשתה בחוסר תום לב, ומתוך רצון ליהנות מהמוניטין הטוב שצברה כל אחת מהתובעות במהלך שנים רבות, וכתוצאה מהשקעה ניכרת מצידן (התובעת 2 גם צרפה תצהיר של רואה החשבון הקבוע של החברה המלמד על היקף השקעות של מיליוני שקלים רבים בפרסום סימן המסחר "
ד"ר גב"). לשיטתן, הנתבעים, המצויים בשוק הרהיטים, בחרו בכוונת מכוון לאמץ סימן המשלב את סימני המסחר הרשומים שלהן, וזאת במטרה להטעות את הצרכנים. התובעת 2 אף צרפה חוות דעת מומחה של מר ישראל אוליניק אשר ערך סקר אינטרנט ביחס לדמיון שבין הלוגואים של התובעת 2 ושל הנתבעת 1 (להלן: "
הסקר"). לטענת התובעת 2, סקר זה תומך בטענותיה כי השימוש בלוגו "
ד"ר רילקס", בדרך שהדבר נעשה על ידי הנתבעים, יוצר חשש להטעיה של הציבור, במובן המקים לתובעות עילה של גניבת עין. בנוסף טענה הנתבעת 2 כי עם תחילת השימוש בלוגו "
ד"ר רילקס", במחצית השניה של 2006, הפיקה הנתבעת 1 קטלוג לקו מוצרים זה, הדומה מאד מבחינת עיצובו לקטלוג של התובעת 1. יתרה מכך, לחוקר פרטי שנשלח על ידי התובעת 2 לאחת מחנויות "
נייט סליפ", בחודש ספטמבר 2006 מסר המוכר מטעם הנתבעת 1 כי "
ד"ר רילקס" ו"
ד"ר גב" "
זה אותו דבר. למה פה בארץ... זה דוקטור גב... זה אותם כורסאות".
10. הנתבעים כפרו בטענות התובעות לכל אורך החזית. לדברי הנתבע 2, מנכ"ל הנתבעת 1 והמצהיר מטעמה, בשנת 2006 החלה הנתבעת 1 לייבא בעצמה מערכות ישיבה וכורסאות טלוויזיה, והשם "
ד"ר רילקס" נבחר בתום לב כשם המותג, מאחר שנשמע מוצלח, וללא שנושא הדמיון בינו לשמות התובעות הועלה לדיון. זאת ועוד, לשיטת הנתבעים מונחים כגון "
ד"ר", המשדרים אמינות וזיקה לעולם הבריאות, מחד, ומונחים לועזים כגון "
רילקס", המשדרים נוחות, מאידך, הם מילות תואר, שמקובל לעשות בהן שימוש בתחומי המסחר השונים, ובכלל זה בתחום המסחר ברהיטים. לפיכך, מתחרה הבוחר לעשות שימוש במונחים אלו בסימן המסחר שלו אינו יכול לרכוש כתוצאה מכך מונופול על השימוש במונחים אלו כנגד מתחריו. להמחשת הטיעון הציגה ב"כ הנתבעים פרסום של התובעת 2 העושה שימוש במונח "
comfort", וזאת למרות שמונח זה מהווה חלק מסימני המסחר של מתחרה גדול בענף, שלטובתו אף רשום סימן מסחר ("
American Comfort", סימן מסחר הרשום בארץ לטובת עמינח תעשיות רהיטים ומזונים בע"מ). ביחס לדמיון שבין הקטלוגים שהופצו בסמוך לתחילת השימוש בסימן "
ד"ר רילקס", טענו התובעות כי הוא מקרי, ואילו ביחס לדו"ח החוקר הפרטי, גרסו כי מדובר היה ב'יוזמה מקומית' של המוכר, אשר פוטר לדברי המצהיר מטעמם לאחר מכן.
דיון והכרעה
א. עצם השימוש בסימן "ד"ר רילקס"
11. הטענות כנגד שימוש הנתבעים בסימן המסחר "
ד"ר רילקס" הועלו בעיקר במסגרת העילות של הפרת סימן מסחר וגניבת עין (סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999). כידוע, השוני בין העילות הללו הוא "
במושא הבדיקה: בעוד שבעוולת גניבת עין בודקים אם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר, הרי שבתובענה בדבר הפרת סימן מסחר מכוונת הבדיקה אך ורק לקיומו של דמיון מטעה בין הסימנים עצמם" (דברי השופט אשר גרוניס ברע"א 5454/02
טעם טבע (1998) טיבולי נ' אמבורזיה סופרהרב, פ"ד נז(2) 438, 450 (2003) (להלן: "עניין
טעם טבע")). נתחיל, איפוא, בבדיקה הצרה, זו שעניינה סימן המסחר בלבד, ונעבור לאחר מכן לבדיקה הרחבה יותר, הנעשית במסגרת עוולת גניבת עין.
האם יש בשימוש בסימן "
ד"ר רילקס" משום הפרה של סימני המסחר "
ד"ר גב" או "
רילקסון"?
12. המבחן לקיומו של דמיון מטעה בדיני סימני המסחר הוא "המבחן המשולש", לאמור עלינו לבחון את המראה והצליל, סוג הסחורות וחוג הלקוחות ויתר נסיבות העניין. לדעתי, הפעלת מבחן זה בנפרד ביחס לכל אחד מסימני המסחר הרשומים של התובעות מחייבת להגיע למסקנה כי לא הוכחה בענייננו הפרה לא של סימן המסחר "
ד"ר גב" ולא של סימן המסחר "
רילקסון". אסביר בקצרה מסקנה זו.
13. ככל שהדברים נוגעים לסימן המסחר "
ד"ר גב", הרי שהדמיון בינו לבין הסימן "
ד"ר רילקס", מוגבל לשני אלה: א. השימוש ששני הסימנים עושים במונח "
ד"ר"; ב. דמיון מסוים בקווי העיצוב הכלליים של הלוגו (חזרה על מוטיב האיש הנשען, יצירת הפרדה צבעונית בגוון אדום וכיו"ב). קווי דמיון אלו, באופן מובהק, לא די בהם כדי לעלות למדרגת "דמיון מטעה" לצורך הוכחת הפרה של סימן מסחר. לכך מספר טעמים מצטברים: