דיארה ואח' נ' משרד הפנים

פסק דין

העתירה מופנית נגד החלטת המשיב מיום 28.12.2011 להורות על יציאת נתיני חוף השנהב השוהים בישראל עד ליום 1.2.2012 ובכללם 249 העותרים שלפניי.

טענתם הינה כי החלטת המשיב נתקבלה בחוסר סבירות קיצוני, היורד לשורשו של עניין, ומצדיק התערבות הערכאה המינהלית ע"י ביטולה ולחלופין עיכובה.

רקע כללי

1.העותרים מפרטים את המקורות עליהם נסמכת העתירה לרבות האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים (להלן - "האמנה") המגדירה מיהו ומהו פליט, ומפרטת את זכויותיהם של אלו המבקשים מקלט מדיני, ואת אחריות המדינה המעניקה להם מקלט.

כך גם מציינים הם את הפרוטוקול בדבר מעמדם של פליטים Protocol Relation to the Status of Refugees המרחיב ומשנה את הוראות האמנה.

עד לשנת 2009 מי שהפעיל למעשה, די לבדו, את תחום בקשות המקלט בארץ היה גוף הפועל מטעם האו"ם ה-U.N.H.C.R או נציבות האו"ם לפליטים (להלן – "הנציבות") שמאז היווסדה בשנת 1950 עוסקת בשמירה על זכויותיהם ועל ביטחונם של פליטים ברחבי העולם, ומסייעת לנציגי הממשלות המקומיות בקליטת ובחינת בקשות המקלט וההליך כולו.

כמו כן נוהל עבודה מפורט נכנס לתוקפו ביום 2.1.2011 (נוהל טיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל), וכיום המשיב בודק בעצמו על ידי האצלת סמכות לגופים שהוקמו והוכשרו לכך, את כל בקשות המקלט המוגשות בישראל.

טיעוני העותרים

2.העותרים טוענים כי הנציבות עדיין מהווה גוף מייעץ למשיב, באופן פעיל וממשי, נציגיה מסייעים בראיונות הפונים, ואף יושבים דרך קבע בישיבות ועדת הפליטים, הגוף האמון על מתן ההחלטה מתוקף הכפפת סמכויותיו ע"י המשיב 1.

בעתירה דנן מבוקש מתן הגנה קבוצתית לאור הטענה שהמצב במדינת המקור של הקבוצה הוא כה גרוע, עד כי ההליך האינדיווידואלי של זיהוי וראיון אישי (RSD), מושעה לטובת מתן מעמד קבוצתי באופן זמני.

העתירה מתייחסת להגנה הנובעת מעקרון אי הגירוש או ההרחקה, ההגנה הקבוצתית, אשר בינה ובין הראשונה ישנה הבחנה ברורה.

3.לטענת העותרים, מדינת מוצאם של העותרים, חוף השנהב סבלה בשנים האחרונות ממלחמת אזרחים קשה ואכזרית, אשר בה נספו רבים מאוד והושחתה המדינה.

במהלך שנת 2009, לזמן מה בוטלה ההגנה, עת הודיע המשיב כי ההגנה אינה ניתנת עוד לכל נתיני המדינה, אלא רק למבקשי מקלט שיוכיחו כי הינם במקור מאזורים ספציפיים במדינה, על פי רשימת אזורי סיכון. אך מספר חודשים קצר לאחר מכן הוחזרה ההגנה כך שתכלול את המדינה כולה.

טרם לכך היה ביטול נוסף של ההגנה ולאחר זמן קצר גם חידושו, אך הלכה למעשה כ-10-12 שנים מוענקות לנתיני חוף השנהב אשרות שהייה בארץ במסגרת הגנה קבוצתית קולקטיבית.

מדיניות זו ננקטת מזה שנים כאמור לאור מחויבות המדינה לדין הבינלאומי והן לאור הסכמה וידיעה, כי המצב הביטחוני והמדיני הכללי בחוף השנהב אינו מאפשר הרחקת אנשים לשם.

ביום 28.12.2011 הודע מטעם המשיב בשפה העברית ובאמצעות אתר האינטרנט, בהחלטה כתובה, כי ההגנה שניתנה עד כה לנתיני חוף השנה הסתיימה, ועל נתיניה לעזוב את האר עד ליום 1.2.12.

נקבע כי בהתאם לבדיקה שנערכה מול משרד החוץ, לא נשקפת עוד סכנה בחוף השנהב לנתיניה, ועל כן לא ניתן עוד להתייחס למדינה כמדינת משבר.

לטענת העותרים מיום 31.12.11 סרבו נציגי המשיב גם לחדש את אשרות השהייה וניתנה הודעה בת חודש ומספר ימים עת אשרות השהייה בוטלו מיידית.

לפיכך, גם אם המצב בחוף השנהב כן היה כבר יציב ובטוח פרק הזמן שניתן לביצוע ההחלטה אינו סביר בפני עצמו עת הוא אינו מאפשר עזיבה מאורגנת ומכובדת לאחר שהייה רבת שנים בארץ.